הערת שוליים במרכז ההוויה

ביום שישי (11.11.11) הופיע מאמר לא מפתיע בעיתון 'הארץ' מעטו של יואל מרקוס. הנה ציטטה תמימה למראה, שולית למדי, כאילו לא לעניין, בתוך מסגרת הדיון הקליל שהוא עורך במים כבדים: "היו ימים, ב"תקופת ההמתנה" לפני ששת הימים, שבהם חפרו בלילות בסתר קברים בשדרות רוטשילד. המלחמה ההיא נגמרה אחרת כידוע, ואנו משלמים את מחיר הניצחון ההוא עד עצם היום הזה. מי שמעוררת פניקה היא הממשלה עצמה, בעיקר בהדלפות שאירן נערכת לחסל את ישראל...". תאמינו לי, אם אתם לא מבינים דבר בפרופגאנדה, שכל המאמר המכובד לא נכתב אלא ורק כדי לתת מקום צנוע להערת שוליים-ביניים זו. אנחנו משלמים את מחיר הניצחון ההוא עד עצם היום הזה... איך אמר אפרים קישון? סליחה שניצחנו. כלומר, אנו בארץ ישראל משלמים גם היום את מחיר הניצחון במלחמת ששת הימים. זה מה שכותב מרקוס וזה מה שכותבים וחושבים כמותו רבים וטובים בארץ ובעולם. למעשה, זו תפישה אנטישמית גויית נבזית שמזינה את מוקדי השנאה הנתעבת ליהודים, למדינת ישראל ולתנועה הציונית. כי הם כולם (יהודים, ישראל וציונות) פתאום מנצחים. זה כמובן שקר גס שאין לו אח ורע בציבוריות הישראלית כי אנחנו באמת מנצחים, אבל מרקוס ואנשיו וגם שלום עכשיו במידה רבה, כל הפוסט ציונים, תנועת ארבע אימהות חורגות, בצלם ואחרים ימשיכו להוציא לנו את הנשמה עד שנפסיק לנצח ונודה שזנד בעצם צודק ואין בכלל עם יהודי. גם קיסינג'ר, אותו שר חוץ מעצמתי, המתין ועיכב משלוחי נשק חיוניים כדי ללחוץ על ישראל לא לתקוף את הארמיה המצרית המכותרת ולא לבסס את ניצחונה במלחמת יום הכיפורים. אסור לישראל לנצח, זו הייתה הסיסמה שלו לשלום עולמי. לערבים מותר להפסיד כי זה חסר כל משמעות כי ישראל לא מנצחת... שקר גס ונורא משתמע מדבריו של מרקוס כי הניצחון הוא אבי אבות כל טומאה. הניצחון, משתמע מדבריו, הביא לנו את האסונות מאז ומתמיד. והוא יביא גם את המלחמה הבאה. כי, משתמע מיואל מרקוס, בגלל הניצחון ומתוכו נובע מעיין חוסר היכולת להשיג שלום עם הערבים. אבל האמת ההיסטורית היא שנרדפנו, אנחנו היהודים, גם בעבר כשהפסדנו. אימפריות גדולות התעללו בנו לאורכה ולרוחבה של ההיסטוריה. לא היה לנו שלום גם בגולה, אלא כצאן מובל לטבח, במשרפות, בלי ניצחון. דבריו של מרקוס שמהם ניזונה האנטישמיות העולמית - הם שקר גס ונורא. אנחנו מעולם לא שילמנו בעבר את מחיר הניצחון במובן שמרקוס מייחס לו. גם היום - לא את מחיר הניצחון בששת הימים אנחנו משלמים. המאבק של היום מול עוצמתו האדירה של העולם המוסלמי (ובתוכו גרעין ערבי המונה כשלוש מאות מיליונים) לא נולד כתוצאה מניצחון בששת הימים. לא הניצחון הרחיק את יונת השלום. זה השקר. אנחנו משלמים מחיר כבד, ונמשיך לשלם אותו בחוסר ברירה, על היותנו יהודים ועל כך שהקמנו מדינה יהודית ציונית בלב ליבו של האיסלאם הנקמני, הקודר, השונא והרצחני. רק זו האמת. עצם תהליך הדה-לגיטימציה לקיום מדינה יהודית, המשתרש בארצות המערב הנאורות (וגם בתוכנו), גם הוא הוכחה לכך שקיים רצון בסיסי, חסר פשרות, קיצוני, להשמיד את הלאום היהודי. ניצחונות רק הצילו אותנו בעבר והם יצילו אותנו בעתיד. הרמיזה הגסה של מרקוס במסגרת הערת שוליים תמימה, היא תעמולה שמאלנית מופרכת, שחצנית, נפקנית, תבוסתנית ושקרנית. דבריו הם שמן בעצמות האיסלאם, נפט על גחלי גלליו.