Lucas Papademos - הוא שם שכדאי לרשום אותו בפנקסינו. עד ליום הזה היה האיש ידוע לקומץ קטן של בני משפחה, חברים לכיתה ולקמפוס, עמיתיו בעבודה בבנק המרכזי של אירופה בו כיהן כסגן נשיא, שם מכובד ללא ספק אבל לא יותר משמם של כמעט שבעה מיליארד אנשים על פני הגלובוס. אבל מעתה לא עוד.
מר פפדמוס הוא השם החם ביותר בתבל. הוא ראש הממשלה המוסכם של יוון. אולי אין לאתונה מעמד אולטרה-אתי, סופר-פילוסופי, פרימה- דרמטורגי של אתונה הקלאסית שנתנה לציוויליזאציה את פריקלס, ואת סולון, ואת אריסטו, ואת אפלטון, ואת סוקראטס, ואת אוריפידוס, אבל יש לה מעמד של בירת השבר הגלובאלי שמרעיד את אמות הסיפים של כל הבורסות והבנקים ולשכות שרי האוצר מסידני באוסטראליה עד ניו-יורק בארצות הברית ומדיר שינה מעיניהם של כל המפרנסים וכל המתפרנסים מצפון עד דרום ומזרח השמש ועד לשקיעתה.
באתונה שוכן האקרופוליס של דאגות ותקוות כל העולם כולו. גורלו תלוי בלוקס פפדמוס. ישליט על יוון משטר של צנע רציונאלי בלי שההמון יטיל אותו מחלונות ארמונו הפריים-מיניסטריאלי לרחובות ההומים מפגינים זועמים- תהיה תקווה בפריז ובלונדון ובבריסל ובמוסקבה ובטוקיו ובתל אביב, וגם בבייגין ובדלהי ובמוגדישו, לא יעלה הדבר בידו - יימוט העולם ויקרוס על הדולארים ועל היורוס ועל השטרלינגים ועל השקלים שלו, וגם על היינים וגם על הקרוזוס. זה טיבו של הכפר הגלובלי.
לכל המעצמות האדירות יש קליפות בננה או פשוט מדינות בננה עליהן הן מחליקות יום יום, נופלות, פודות את עצמם בטריליונים וקמות כדי ליפול על הקליפה הבאה, וגדולים תלויים בקטנים וקטנים תלויים בגדולים התלויים בהם, וכולם גם יחד תלויים באיש המכובד, Lucas Papademos , שנלקח מאחרי הצאן להושיע, אולי, תבל ויושבי בה.
אינני מאמין שהאיש יכול לשער את כובד משקלה של התקווה הנתלית עתה על צווארו. לו ידע, היה קורס עוד בטרם יצא לעשות את הצעד הראשון אל עבר הראשון בקוויו. האינטלקט שלו קולט כמו האינטלקט של כולנו שהקדמה הטכנולוגית, התקשורתית, המדעית, הפיננסית, כל מה שנמצא היום במרחק שנות אור ממה שהיה כאן בפלנטת ארץ לפני לא יותר מיובל, יצר מציאות על דמיונית אך ריאלית בה הפועל במספנות פיראוס קובע את גורלו של הטייקון בגורדי השחקים של שיקגו.
לפני יובל לא העלה איש בעולם על דעתו ש-27 מדינות באירופה ימשכנו את מירב הריבונות הלאומית שלהן בפונדק בריסלאי אחד ויגיעו להסכמה מרצון שמה שהאיטלקי ברומא יבזבז, ישלם הגרמני בפרנקפורט מכיסו. לפני יובל שנים מי שפשט רגל לא יכול היה לדרוש היתר לפשוט יד. לפני יובל שנים שבעה מיליון בוחרים קבעו בהצבעתם את גורלם שלהם, היום הם קובעים גורלם של שבעה מיליארדים. לפני יובל שנים היו פחות מדינות בעולם ומדינה ומדינה לבדה, או עמדה או זחלה, גאה ביכולותיה או מוכה ברצועות גורלה.היום הגאים-יושפלו והמוכים-מכים ושום מאמר מערכת בשום עיתון רב מוניטין בשום בירה עתירת אקדמיה וחוכמה לא יכולה לשנות את העובדות שיכולים לתאר אותן לאחר שהן קרו.
ההצלחה המסחררת של העולם היא תבוסתו הטראגית. היא הצליחה להפוך את לוקס פפדמוס שלא יהיה כנראה מאושר יותר מחר ממה שהיה פפנדריאוס עד היום, לאיש החשוב ביותר בעולם. אובמה? חשוב, אבל לא כמו ראש ממשלת יוון. פוטין? מעורר יראה ומקרין עוצמה, חשוב, אבל לא יותר מפפדמוס. מרקל? אישה חשובה ללא ספק קנצלרית אמידה, אבל אל עומת האדון לוקס, אינה חשובה יותר ממי שמוציאה אל הפועל את הגזירות שהאומה היוונית פושטת הרגל גוזרת עליה.
וצריך לזכור כשמדברים על הכלכלה, כי יש גם שאלות אחרות בעולם אבל החוקים המשתוללים בכיכר הכסף הם החוקים המשתוללים, אולי מוסווים קמעה, בכיכר הביטחון הגלובאלי. דין וחשבון שמתפרסם בווינה דורך את נשק הסנקציות ואולי את המטאפורה "נשק", אלא הנשק פשוטו כמשמעו בכל העולם כולו. מה שאומר מרואיין אחד ברדיו או בטלוויזיה של מדינה זעירת מאזינים וצופים, עובר בגלי או וקול במהירות בלתי נשלטת לרדיו ולטלוויזיה של המיליארדים וזורה או דאגה או בהלה או יוהרה או שיכרון חושים בקרב ילודי אישה באשר הם שם.
שום מדינה אינה יכולה לומר לעצמה כי היא קובעת את גורלה על-פי מאל ליבו של הבור בה. היא קובעת גורלות, של הבוחר ושל מי שאינו יכול לבחור בה, וממשלה, כל ממשלה, קטנה כגדולה היא קליפת הבננה של כל הממשלות כולן. על החלטה שלה יכולים הכל להחליק. זאת אחריות עצומה. אולי רק חוסר הדמיון מונע בעד זעיר-שר שבא לישיבה של ממשלתו, להעלות על דעתו לאן יכולה החלטה בעבורה או נגדה הוא מצביע במצוות בוחריו הספורים להוביל את אוכלוסיות אומות העולם כולן. לו ידע, הייתה ידו קופאת ומשותקת והוא לא יכול היה להרימה ואיומי הסקטור ששלח אותו לייצג את ענייניו החשובים לו באמת לא יכול היה להכריע אותו להצביע. אבל למי יש כל כך הרבה כוח דמיון והוא גם שר בממשלה?
ואין לדעת, גורלו של מי שפר עליו יותר, גורלו של ראש ממשלה שכל נשימה מנשימות אפו עושה רוח במרחב הכלכלי משקי או פיננסי בעולמנו, או גורלו של ראש ממשלה שכל נשימה מנשימות אפו עושה רוח במפרשי ספינות השלום והמלחמה המשייטות באוקיאנוסים, מן הים האחרון ועד אחרון הימים.
