רבות (מדי) דובר בתכנוני התקיפה שאולי תהיה או שלא, נגד אתרי הגרעין האירני. מספרים לנו על הסיכונים ועל חוסר האחריות שתקיפה מוצלחת ככל שתהיה נושאת בקרבה. מהלכים עלינו אימים בתיאורי המלחמה הכולת שתפרוץ אם זה יקרה, לוחשים לנו תיאוריות-קשר שמדובר במעין קרש-הצלה פוליטי צר וציני לנתניהו ולמפקדו לשעבר. נוטעים בנו את התחושה המשכרת שאולי זה לא כל-כך נורא אם לאירן יהיה גרעין, שאולי בכל זאת לא מדובר באספירציות התקפיות ובכלל, שטכנולוגיית ההגנה האקטיבית של ישראל יכולה למנוע מהתקפת טילים אירניים מלהגיע לארצנו הקטנטונת. מומחים מהעולם מספרים שלכל היותר מתקפה על אתרי הגרעין תביא לדחייה של שלוש שנים, "זה הכל". (תבדקו מה אמרו לפני הפצצת הכור העירקי.)
ובכן, אני מעוניין להביע את הדאגה שלי מחוסר מעש באיום הגדול ביותר לעם היהודי שמתרומם לנגד עינינו כהתרומם נחש-חנק, ובעוד אנחנו מחזיקים ברומח שיכול לרוצץ את ראש הנחש והנה אנחנו מפקירים את גופנו ללפיתתו החונקת, כאילו מקווים שאולי ישנה את טעמו לפני שימחץ את עצמותינו.
מזרח תיכון ישן בשליטת בריון אירני אני מומחה קטן מאוד, אבל הדרך שבה מתואר הסיכון בגרעין האירני היא אינפנטילית וחסרה בפרטי האיום האמיתיים. אם תשאלו אזרח ישראלי מפוחד ממה הוא חושש בגרעין האירני, הוא מיד יראה בקיאות של איש מודיעין בכיר ויצייר לכם את התיאורים הטלוויזיוניים על טילי שיהאב וזילזל, ראשי נפץ גרעיניים, מיליון הרוגים בישראל ועוד.
אני מאלה שחושבים שאנחנו בסכנת כיליון לפני שבכלל יש טיל אחד שמכוון אלינו. די בהגמוניה ובהכרת הכוח האירנית במזרח התיכון החדש שייווצר, מזרח תיכון ישן שמבין בעיקר כוח עם בריון שכונתי חדש וגדול-ממדים עם מבטא פרסי. ההתקפלות הערבית מול כוח כזה תהיה מיידית, אמריקה תכיר בהגמוניה האירנית בעל-כורחה והעייפות האמריקנית ממלחמות במזרח התיכון תביא אותה לידי פשרה עם אירן הגרעינית על חשבון אינטרסים ישראלים ובתמורה תקבל את השקט הנחוץ במשאבות הנפט בסעודיה, בנסיכויות ובעירק.
ישראל מאופקת, ישראל רופסת בפעם הבאה שתהיה תקרית חטיפה או סתם ירי קטלני של טילים פרמיטיביים שהורגים והורסים מעזה או מלבנון, ישראל תתבקש להתאפק בתגובתה, שאם לא - האינטרסים האמריקניים יהיו בסיכון.
מדינה פלשתינית שתרצה לקום, תהפוך במהרה לשלוחה טבעית של השלטון האירני ומטרייתו תיצור סיבות להמשך המאבק והשנאת החיים בישראל על אזרחיה היהודים. ישראל לא תוכל להגיב תגובה מכרעת ולא תוכל לתת מענה ראוי שיביא שקט בגבולות מבלי שתקבל אור ירוק מארה"ב.
אנחנו נמשיך בהסתגרות שלנו מאחורי חומות וכיפות ברזל, אבל פעולות אמיתיות של ריסוק תשתיות טרור והשבת הסדר בסגנון חומת מגן או
עופרת יצוקה יהיו נחלת העבר.
האיום - מציאות בלתי נסבלת האירנים רואים בנו, ילידי הארץ, בעליה החוקיים, נטע זר. כאילו היינו אפיזודה צלבניית נוספת וכפי שנעשה לצלבנים לפני כאלף שנה, ניתן למוסס את אחיזתנו בארץ אבותינו על-ידי המאסת החיים בארץ, פגיעה כרונית בביטחון האישי ועזיבה הדרגתית של קהילות שלמות, כך טועים בחושבם האירנים אותנו לצלבנים שהגיעו מרחוק לארץ לא להם. הבעיה היא שאנו קופאים מפחד ונותנים להם את היכולת לאיים עלינו ועל בני בריתנו כדי לקדם חלומות קדומים אלה.
אז לפני שניתן פתחון-פה למתנגדים הקולניים והציניים, קחו נשימה ארוכה, תעצמו עיניים ותחשבו על היום שאחרי ההכרה באירן גרעינית, אין דרך חזרה יותר, האיום הפך למציאות בלתי נסבלת. לי זה גורם להתגעגע ליום שיכולנו עוד לעשות משהו, שיכולנו לשנות את המסלול הכל-כך ברור ואפילו אם זה "רק לשלוש שנים" ואחר-כך לעוד שלושים שנה וכך הלאה.
