גזירת הפינוי המרחפת מעל גבעת אסף, גבעת האולפנה, עמונה ומגרון מדירה שינה מעיניהם של רבים, ובצדק רב. יש כאלה שלא רק מדברים אלא גם עושים, והם ראויים כמובן לכל הכבוד וההערכה. אלא שעל לוח המודעות בעפרה, חמש דקות מגבעת אסף ודקה אחת מעמונה, אני רואה שתי קריאות גיוס למניעת ההרס: האחת קוראת לעצרת תפילה המונית בשילוב תענית, חתומה על-ידי עשרות רבנים; והשנייה ל'עצירת ההרס' על-ידי נוכחות בשטח: 'אנחנו נהיה שם', נגיע בהמונים ונתבצר - וכך נמנע, בגופנו, את האסון. שתי דרכי הפעולה הללו הן דרכים בדוקות ומנוסות ולא מועילות. הן לא הועילו בגוש קטיף, הן לא הועילו במגרון ואפילו לא בעמונה. אלו דרכי פעולה שמתעלמות לחלוטין ממה שמאיים להביא את האסון: ההרס הצפוי הוא תולדה של פסק דין משפטי, ולא של גזירת הצאר. לא תפילה ולא כוח ימנעו אותו, אלא פעולה חכמה, ישירה וממוקדת כנגד המשולש המשפטי-תקשורתי-פוליטי שעומד מאחורי פסקי הדין הללו. פסקי הדין המבקשים למחוק יישובים חיים בשל ספק-בעיות פשוטות של בעלות קרקע (מבלי לדון כלל בבעיות עצמן), הם ביטוי מובהק של חוסר מידתיות וסבירות, ערכים שבהם בית המשפט דוגל לכאורה. פסקי דין שערורייתיים אלה לעולם לא היו ניתנים ללא הנחת מוצא הרואה את השטח כפלשתיני - ואת ההתנחלויות כסוג של עבריינות. וגם לו היו ניתנים - הם היו מותקפים מיד על-ידי התקשורת, נידונים ברותחין על-ידי הדרג הפוליטי והפקידות הממשלתית, ולא מבוצעים. אסור לבזבז אנרגיה על אסטרטגיות שהיו טובות, לכל היותר, למלחמות האתמול. כדי למנוע את ההרס המיותר והמרושע של היישובים הללו, צריך לבנות עכשיו מטה קטן, חכם ומעודכן, ולגבות אותו במשאבים ובתמיכה ממסדית כדי לנעוץ סיכות בבלון הזה: להוכיח את העיוות המשפטי ולערער עליו; לנער את המערכת הממשלתית שמשתפת איתו פעולה; ליצור קמפיין אפקטיבי שיאלץ את המערכת הפוליטית להתעורר. לא, אין לי תוכנית פעולה מוכנה; אבל אני משוכנע שאנשים יצירתיים, המבינים את הכוחות הפועלים ולא שבויים במאבקי האתמול, המצוידים בחושים המשפטיים, הפוליטיים והתקשורתיים הנכונים, יכולים לנצח במערכה הזאת. וכן, מדובר כמעט בהכרח באנשים צעירים. חדשים. כאלה שלא המאבק הוא העיקר עבורם אלא ההצלחה. כאלה שלא מבקשים לכתוב עוד פרק בסאגה של 'אנחנו צודקים' אלא יודעים לתמרן את המערכות הציבוריות אל המקום שבו הן פועלות לטובתנו. תשאלו את 'אם תרצו' שבלמו את 'הקרן החדשה לישראל'; את 'ישראל שלי' שנתנה רוח גבית לשייטת 13; את החברה להגנת הטבע שבלמה את הרס חוף פלמחים והחזירה את חופי הכנרת לציבור. את מטה גלעד שליט. בבניין הארץ יש לזמביש ולבני דורו זכויות שלא ניתן לשער ושאי-אפשר לקחת. בבלימת הצונאמי המשפטי, לעומת זאת, חייבים להחליף דיסקט: לא סבסטיה 2.0, אלא רגבים ++.