סוגית הפצצת הכורים הגרעיניים באירן יש לה היבט אחר מאשר אם הפגיעה בהם תשים לאל את תוכנית הגרעין של טהרן, או תעכב במידה ניכרת את התהליך. מה המחיר שישלם העורף בישראל, זה שחוסנו לא יעמוד לו, אם ייהפך לחזית שבה הקורבנות בהרוגים ובפצועים עלולים להגיע לרבבות (ולא לפחות מ-500 כהערכת שר הביטחון), ויסודות המדינה יעברו זעזוע קשה ללא תקדים. יש מכנה משותף אחד לשתי מדינות עוינות, כמו אירן וישראל. אף עם לא רוצה להתאבד. ישראל אומנם ירדה בשלב זה מעץ התקיפה בעקבות דוח סבא"א, בשעה שהכדור עובר לארה"ב ולמערב אירופה, אך מעניין לערוך סקר ארצי מעמיק בנקודה זאת, במסגרת הדיון הציבורי המבורך בנושא זה.
כעת כאשר נושא האיום של הגרעין האירני ושאלת מכת המנע סוף סוף מצא את דרכו לזירת הדיון הציבורי, גם מי שאינם מומחים בסוגיה, כמוני, רואים מחובתם כפטריוטים של המדינה לקחת חלק ברב שיח. מה גם שעסקתי בנושא בבלוג שלי, שאליו אתייחס בהצמשך, לפני 6 שנים.
השאלה הגדולה ביותר שנשאלת גם על-ידי הדיוט כמוני היא האם זה צחצוח חרבות, או צלילים של ניסוי כלים במסגרת ל"פ - לוחמה פסיכולוגית, אשר מתוזמרת בניצוחו של שר הביטחון שלנו. או, שמדובר בהכנה של דעת הקהל בישראל ובעולם לאפשרות המעשית של "מכת מנע" ישראלית. להערכתי, גם אם אכן זאת הכוונה, הקולות הבוקעים מישראל יש בהם משום קריאה "אני יוצא מדעתי, עצרו אותי לפני שאני עומד לעשות מעשה". אם הנושא לא היה רציני הייתי אומר כי מה שקורה הוא שאנו מתוודעים ליצירה החדשה של "בשוק הפרסי" אשר באה במקומה של זאת שהלחין המלחין הבריטי אלברט קטלבי ושבגינה התפרסם מאוד. לעתים נדירות אנו זוכים לתזמור כזה של תזמורת בינלאומית כפי שזאת מופיעה בימים אלה על במת חיינו, כאן בארץ ובעולם. אומנם מדובר בגרעין האירני, נושא קיומי לא רק לגבי ישראל אלא לאזור כולו ואפשר לעולם כולו, אך גם בימים המסוכנים ביותר בעידן המלחמה הקרה לא היינו עדים לפרץ כזה של כלי נשיפה תופי טאם-טאם, תופי באס, תופי מצעד וכל כלי ההקשה נוסף על כל מערכת כלי הנשיפה. ואתה תוהה אם מדובר בדחליל שטרם נראה כמוהו. רק שנים מקלקלים את ההרמוניה: רוסיה וסין.
התופעה הבולטת ביותר היא שבשעה שכל העולם מדבר שנים על היכולת הגרעינית הישראלית, התקשורת בארץ נאלצה לדבר על " היכולת הגרעינית שמיוחסת לישראל על-ידי גורמים בינלאומיים". זהו. המקור זה לא אנו. זה הם אומרים. זה אמור היה להיות חלק מעמעום הנושא שלדעת ישראל הרשמית כל כך הצליח. פתאום הדוברים הרשמיים ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון בכבודם ובעצמם, מדברים על זה, תוך ביקורת, או איום מוסווה, אבל מדברים. לדידי אין בעובדה זאת כדי להפחית כהוא זה מן האיום האירני גם אם כפי שטוענים אי אלה פובליציסטים ש
אהוד ברק עורר את הנושא כאשר הקיצוץ בתקציב הביטחון עומד על הפרק. אגב,אם זאת נימה צינית, הרי מי שמשתמש בה לא צריך להרחיק לכת מעבר לאהוד ברק, שהציניות שלו הפכה לשם דבר.
מי התחיל בזריעת הבהלה באמצע השבוע אהוד ברק הסתער על אלה, שלדעתו, זורעים בהלה. שר הביטחון יצא נגד מה שלהגדרתו מהווה "זריעת בהלה" ו"מסע הפחדה דמגוגי" בנוגע להשלכות של תקיפה באירן. ברק מצוטט כמי שהתבטא: "כששומעים עיתונאי בכיר אומר לציבור שעלולים להיות 100 אלף הרוגים או ש
עיתון מרכזי טוען שישראל עלולה להיחרב או שח"כית חשובה אומרת שבתי הקברות לא יספיקו, אני אומר על מה מדובר? זריעת הבהלה בעיצומה למרות שאנחנו הכי חזקים באזור ונישאר כאלה בכל טווח נראה לעין. מלחמה זה לא פיקניק אך בשום תרחיש אין לא 50 אלף ולא 5,000 וגם לא 500 הרוגים".
עד כאן הציטוט של ברק ובצידה התמיה: ראשית מי זה שהתחיל בזריעת הבהלה? שנית, מהיכן הוא לוקח את התרחיש ההזוי של אפילו לא 500 הרוגים? הוא בטח יודע כיצד מתחילה מלחמה, אבל לא הוא ולא מצביאים גדולים ממנו יכולים לקבוע את תוצאותיה ואת מספר הקורבנות בכל מקרה: בתבוסה או בניצחון.
אשר לסוגיה שהיא אתנו זמן רב כה פתחתי את הפוסט ב-24 בדצמבר 2005 תחת הכותרת אירן-מסגרת התייחסות אחרת: "אינני אירנולוג או ערביסט או מומחה למזרח התיכון בכלל. גם הדיסציפלינה האקדמית שלי במסגרת מדעי מדינה ויחסים בינלאומיים עברה טלטלה ורענון, ומשום כך התפיסה שאני מציג חפה מכל ידענות בנושא וכל כולה שאובה מהתבוננות של אדם שקורא וממה שאני שומע, קורא ורואה, ולכל היותר הניתוח שלו הוא פובליציסטיקה עיתונאית. אני מבקש לקבוע כהנחת יסוד תרחיש אשר לפיו אם אירן תרצה היא תוכל לפתח נשק גרעיני. על כך דומני שאין מחלוקת. חילוקי הדעות הן האם ניתן להרתיע אותה מצעד כזה. הדעה שלי היא שאם טהרן תרצה אי-אפשר יהיה להניא אותה מלפתח נשק גרעיני בטווח הקרוב או בטווח ביניים".
הבאתי לתזה זאת כמה סיבות. אירן מבודדת ביבשה וגובלת בשלוש מעצמות אזוריות טורקיה שהיא מדינה גדולה ובעלת השפעה רבה באזור ובעלת ברית של אמריקה וחברה בברית האטלנטית, עם מטריה גרעינית אדירה. פקיסטן שגם בידיה נשק גרעיני ונתמכת על-ידי ארה"ב ועירק, שבעתיד הקרוב תהיה זקוקה לתמיכה אמריקנית. מצפון, מצויידות מדינות הקאווקאז שהן החגורה האסטרטגית של רוסיה. כאן המקום להעיר כי החמדנות של האימפריאלית של רוסיה הפוטיניסטית למכור ידע וציוד גרעיני לאירן ולהגן עליה דיפלומטית, עלולה לפעול כבומרנג, שכן יש ברוסיה מיעוטים מוסלמים מאיימים. מעבר למפרץ הפרסי מצויה סעודיה ומעבר למפרץ - עומן והנסיכויות. בעלת הברית היחידה של אירן באזורינו היא סוריה שאין לה קשר יבשתי איתה וגם היא בחזקת מצורע. וקיימת החוליה הטרוריסטית איסלאמית, הגרורה, החיזבאללה, שפועלת בשירות שתיהן. לכך אני מעדכן עכשיו בשלהי 2011 כי סוריה, נוכח האירועים האחרונים, ואין זה משנה אלה תוצאות יהיו להן, כבר לא מונחת בכיסה של טהרן. ולדומינו הזה שייך גם החיזבאללה. אזרחי סוריה לא יישכחו לאייתולות על תמיכתם בהרג אלפי סורים על-ידי משטר אסד.
הפחד האירני אינו רק תיאורטי. בספטמבר 1980 הכריז שליטה של עירק, סאדאם חוסיין מלחמה על אירן, מלחמה שנמשכה 8 שנים וגבתה רבבות הרוגים ומאות אלפי פצועים משני הצדדים. בסופה הייתה זאת עירק שנכנעה, מכיוון שאירן, גם בשל גודלה וגם בשל אופייה הכלכלי חברתי דתי, עמדה במלחמת התשה זאת, בשעה שעירק הייתה קרובה להתמוטטות. המערב עמד אז מנגד, מכיוון שהאיום האירני נתפס כאיום גדול יותר מאשר עירק. ישראל נהנתה מהתשה הדדית של שני יריבים. תפיסה זאת תקפה שבעתיים עכשיו לאחר סילוקו של סאדאם וחולשתה של עירק. אין כל ספק כי ארה"ב,גם לאחר שכוחותיה ייצאו מעירק, תפעל לחיזוקה של עירק כמשקל נגד לאירן המאיימת. וגם טורקיה תהיה במקום למילוי החלל.
הכבוד הלאומי אירן, בעבר פרס, היא אחת המעצמות העתיקות בעולם שנוסדה על-ידי כורש הגדול במחצית המאה ה-6 לפנה"ס. היא עברה הרבה כיבושים והשתלטויות, ביניהם של אלכסנדר הגדול, הפרתים, הערבים ומדינית גם על-ידי האנגלים עד למאה ה-20. אולם בניגוד לאימפריות ששלטו על ארצות שמעבר לים, ביניהן גם פרס, הבסיס היבשתי נשאר איתן. הרומיים, היוונים, הספרדים, הצרפתים והאנגלים הצטמקו אך אירן כמו עירק ומצרים נשארו מעצמות בזכות שטח, אוכלוסין ומשאבים. אירן, למשל, עשירה במשאבים טבעיים בראש וראשונה גז טבעי ונפט והיא המפיקה השנייה בגודלה בארגון המדינות החברות באופ"ק. עתודות הנפט המוכחות שלה (על-פי "וויקיפידיה") מכילות 10% מכלל עתודות הנפט בעולם. היא המדינה השנייה בעתודות הגז אחרי רוסיה, וכמובן שהיא עשירה במשאבי אנוש. זאת הוכח במלחמה הממושכת עם עירק. מדינות אוטוריטריות כמו אירן וברה"מ בשעתה וכיו"ב, יכולות להרשות לעצמן הקזת דם רב ולאורך זמן בשם אידיאולוגיה קנאית.
למעשה אירן אינה זקוקה לכורים גרעיניים אבל היא זקוקה ל"כוח גרעיני" כמעצמה שיש להתחשב בה. הנטייה הזאת גברה לאחר שבשנת 1979 הופל השלטון הפרו מערבי של השאה והשלטון נתפס על-ידי קנאים מוסלמים שיעיים בראשות האימאם חומייני. חומיני וממשיכיו לא הצליחו להפיץ את האידיאולוגיה הקנאית שלהם בקרב המדינות המוסלמיות ולכן החלופה היא בין היתר עוצמה גרעינית, בבחינת אל תעיזו לכרסם את ההשפעה שלנו בפנים או לפגוע בנו מבחוץ. מבחינה זאת אירן מהווה איום גדול יותר על סעודיה ועל מדינות המפרץ מאשר על ישראל.
האם ניתן למנוע מאירן נשק גרעיני כאמור קשה למנוע מאירן להתחמש בנשק גרעיני. מי שלהערכתי יעצור את השלב הסופי של ייצור פצצה גרעינית תהיה טהרן עצמה. לפני שהיא עוברת את הסף של אל-חזור, יהיה לה כדאי להקפיא את המהלך כדי שתהנה מכל העולמות, גם תצטייר כמדינה שנעתרה למשאלה של העולם וגם כמי שבידיה האופציה לחדש את המאמץ הגרעיני. זאת דעתם של פרשנים בקיאים בנושא האירני. צעד כזה יכול להתאפשר תוך לחץ מאסיבי נבון וסבלני מצד ארה"ב ומדינות אירופה וזה כולל סנקציות כלכליות,גם אם רוסיה וסין מהוות מכשול. ככה נראה לי התרחיש בשלב זה,ויש רבים שחושבים ככה.
באותו מאמר ציינתי כי בניגוד לעירק אשר יצאה לכיבושים, תחילה נגד אירן ואחר כך נגד כוויית, השלטון החומייניסטי כישות מדינית לא תקף צבאית מדינות אחרות. יש לו זרועות טרור בעולם כולו שמגיעות לבואנוס איירס ולמקומות אחרים מלבד בלבנון. הוא מתלהם באיומי מלל, כמו בנושא השואה כמעשה התגרות בעלמא וכתעמולה שתנעם באוזני אויבי ישראל. אירן הקנאית אינה גרמניה הנאצית והנשיא, שאינו כל יכול אינו היטלר, בין היתר משום שמאחוריו לא עומד הס.ס והגסטפו והעם הפרסי אינו העם הגרמני של שנות ה-30. משום כך אינני חושב שאחמדיג'אד חושב ברצינות שניתן "למחוק את ישראל מן המפה" או "להעביר את ישראל לגרמניה ולאוסטריה". זאת אני מעז לומר גם לאחר שהוקרן אצלנו הסרט האנטישמי הפרסי, סרט נלעג, מטופש וספק רב אם הוא ישפיע על הציבור באירן למעט אנטישמים חולניים שלא זקוקים לסרט הזה כתימוכין לעמדה שלהם. אני חושב כי הקרנת קטע הסרט אצלנו בהקשר של האיום הגרעיני היא עלבון לאינטליגנציה של הצופים. דוגמה לתעמולה רעה. אנו יודעים כי השלטון בטהרן הוא אנטי ישראלי, אנטישמי והוא לא זקוק להוכחה בצורת סרט הנפשה אווילי. סרטים לא פחות אנטישמיים הוצגו ומוצגים בעזה החמאסית ובשעתו גם בתחומי הרשות הפלשתינית.
למען הסר כול ספק, אירן של האייתולות בראשות חמנאי ואחמדנג'ד הם איום, לא רק על ישראל אלא בעיקר על האזור כולו. יחד עם זאת, האירנים הם עם מפוכח מאד, פרגמאטי מאד והם יכולים לשלוח מתאבדים פלשתינים או עירקיים למות, אך להם אין כלל נטייה להתאבד. רק כאשר תקפו אותם העירקים, הם לחמו בחירוף נפש ומאות אלפים נהרגו ונפצעו, והם עמדו בזה. ואגב, בכל הקשור לחשש של דליפה, הנוסחה של העברת נשק גרעיני ולא דליפה, הובאה דווקא מפקיסטן, ומשום מה לא חוששים מדליפת נשק גרעיני פקיסטאני לגופי טרור כמו אל-קאעידה, שטהרן מתעבת אותו. זה ועוד. באירן ישנם גורמים אופוזיציוניים לא מבוטלים, כמו הסטודנטים, שהתסיסה יוצאת החוצה ויש שהיא לטנטית אך היא קיימת. אם נשווה את
חופש הביטוי באירן לזה שבערב הסעודית,נ מצא שאירן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט. בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור. ישנם תאים והתאגדויות אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג.
הכור באוסירק אינו תקדים בשנת 1981 במהלך המלחמה בין אירן לעירק השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי את הכור האטומי שבנו העירקים באוסירק. ממשלת בגין החליטה על הצעד הזה מתוך חשש שהכור ישמש לפיתוח נשק גרעיני שיפר את מאזן הכוחות במזרח התיכון ויסכן את ישראל. אמריקה נתנה בשקט את ברכתה לצעד הזה. אלמלא היה סאדאם נתון במלחמה נגד אירן והסיוע לבניית הכור היה צרפתי ולא רוסי,ואלמלא הוא הסתבך בכיבוש כווית ובהרס ארצו שלו, השמדת אוסירק לא הייתה מונעת מעירק מלשוב לתוכנית הגרעין שלה. מבחינה זאת מדובר במצב קוניונקטוראלי,אשר ספק מאוד אם יחזור על עצמו, אשר שיחק לידיה של ישראל. אבל אסור לראותו כתקדים. אפילו שר ההגנה האמריקני בממשל בוש, דונלד ראמספלד אף שרמז על האופציה של התקפה מונעת של ישראל, לא חשב לרגע שאכן זה יקרה, שכן, זה היה מסבך את העם האמריקני, וזאת גם הרפובליקנים לא אוהבים. העם האמריקני כולו על שתי המפלגות לא רוצה להיות מעורב בהרפתקה כלשהי נוספת במזרח התיכון, אחרי עירק ואפגניסטן, ובוודאי לא בהסתבכות גרעינית. בהעדר "המקל" של טדי רוזוולט - מילים, שקטות או מאיימות לא ירתיעו את טהרן. מכאן נגזרת המסקנה שרצוי לנהוג באירן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי, לנהוג בה בזהירות, אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני, ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה לחלוטין אך נלחצת דיה שיאלץ אותה להתגמש.
במציאות, ישראל, בשל מדיניות שלומיאלית כושלת של מנהיגיה, איבדה את כושר ההרתעה שלה במובן של התקפת מנע, אבל בשום אופן לא איבדה את כושר ההרתעה נגד איום ממשי מצד אירן או כל מדינה עוינת אחרת. ישראל גם עכשיו תנהג בתבונה אם תהיה" צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים". בעצם, כאמור, הגרעין האירני הוא איום גדול יותר על מדינות ערב, מאשר על ישראל. אמריקה לא תעמוד מנגד אם תהיה נשקפת סכנה ממשית לישראל, ולפני כמה ימים הודיע על כך גם שר החוץ הצרפתי. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל הצהירה מזמן שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה. אבל הכוח המרתיע המרכזי הוא צה"ל. כאמור, הצגת האיום האירני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה. אחת, רוח גבית לתעמולה האירנית כלפי הפלשתינים,שהנה
האח הגדול מטהרן יהיה מושיעם. שתים, אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון אירן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.
יומיים לפני פרסום פוסט זה קראתי את מאמרו של צבי בראל, הפרשן המעולה לענייני ערבים של עיתון
הארץ. המאמר מוכתר בשם "ישראל בישלה דייסה" ודומני שהוא משקף מאוד את הסוגיה על כול היבטיה - האמוציונאלי והלוגי. הוא מסיים את המאמר ככה: עכשיו מתייצבת ישראל מול אירן למשחק פוקר של שני שחקנים, שבו אירן יכולה לחשוף את הבלוף הישראלי או להסתכן במתקפה.בשני המקרים ישראל תיקלע למצב קריטי שממנה תוכל לחלצה רק הקהילה הבינלאומית אם תטיל סנקציות על אירן. ומה אם לא?
הדוח האחרון של הסוכנות לאנרגיה גרעינית סבא"א שמצביע על הכנות אירן ליצור נשק גרעיני יותר משיש בו חידוש, הוא אינדיקאטור לכמה התפתחויות. אחת, ההערכה שהובאה מפי הפרשן הצבאי של ערוץ 1 יואב לימור. לפיה גושפנקה רשמית להערכה הישראלית, יש בה להוריד את הלחץ של ישראל ולהפוך אותו ללחץ גלובלי. זאת פרשנות מעוד מעניינת ומלמדת שישראל מכינה את דעת הקהל שהיא מצדדת בסנקציות כלכליות כאופציה מועדפת. התפתחות שנייה אפשרית היא שהדוח מבשר עידן חדש של גלובליזציה של הגרעין. כלומר חברים חדשים יצטרפו למועדון. למשל מצרים, שאינה חברה בברית האטלנטית כמו טורקיה, תפעל ליצור נשק גרעיני מרתיע נגד אירן, במימון ערב הסעודית ומדינות המפרץ. ואז העולם יחזור למאזן האימה של המלחמה הקרה. אבל עם כל הסכנות שבכך, העובדה היא שבגין המאזן הזה לא פרצה מלחמה גרעינית. לבסוף המעצמות הגרעיניות הגיעו לכלל הבנה, כי מוטב להוציא את הכספים למטרות טובות מאשר להתחמשות עד אין קץ.
פעם הכל היה נתון לשינוי מלבד היקום. היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו, על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר גם על אירן. מהפיכה באירן בוא תבוא. זה כמעט בלתי נמנע. תקיפה גרעינית או אחרת רק תעכב התפתחות היסטורית חיובית וגלובלית זאת. אני דווקא אופטימי.
