מרמים את כולם כל הזמן (א')

עינינו הרואות: לא מדובר על כל התרומות מחו"ל ולא מדובר על כל המקבלים בארץ. מדובר אך ורק על ממשלות זרות ודומיהן התורמים לגופים פוליטיים בישראל. ויש בזה הרבה מאוד היגיון: וכי יעלה על הדעת שממשלת ישראל תעניק הטבות לממשלות זרות המתערבות בענייניה? ישראל עצמה נזהרת מאוד מלפעול במדינות זרות, ולכן - למשל - כל נושא עידוד העלייה נמצא באחריות הסוכנות היהודית וארגונים התנדבותיים. ההיסטריה בה מגיבות אותן עמותות, רק מלמדת עד כמה החוק הזה נחוץ. יתרה מזו: את הקמפיין השקרי הזה נגד הצעות החוק, מובילים אותם אמצעי תקשורת המנהלים מלחמת חורמה נגד שלדון אדלסון וישראל היום, בטענה שאסור לתת לאזרח זר להשפיע על התקשורת הישראלית באמצעות חלוקת עיתונים בחינם. וכאן מדובר על אזרח פרטי, יהודי ציוני, מגדולי התורמים לישראל בכלל, המשקיע בפעילות עסקית. אבל לדעת אותם אמצעי תקשורת, אם ממשלה זרה רוצה להזרים כספים כדי להשפיע על המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל - זה בסדר. אז תוסיפו את הצביעות לרשימת התכונות המופלאות שהבאנו בתחילת המאמר. ועוד הערה קטנה: הכותרות הכריזו ש"הממשלה אישרה הצעות חוק לפגיעה בעמותות". זו עוד הטעיה בוטה: לא הממשלה, אלא ועדת השרים לחקיקה; ולא אישרה, אלא קבעה שהיא תומכת בהצעות. למי ששכח, או רוצה להשכיח, לא הממשלה מחוקקת אלא הכנסת ושם זה עשוי להיות סיפור שונה לגמרי. אפשר וראוי לנהל דיון ציבורי על הצעות החוק. זה מחייב שתי דרישות יסוד: הצגה מדויקת של העובדות ומתן אפשרות הוגנת לבעלי שתי הדעות להביע אותן. ההיסטריה שמלבה התקשורת סביב שתי הצעות החוק, מלמדת שוב שבמקרה הטוב היא חובבנית ורשלנית, ובמקרה הגרוע - בעלת הטיה פוליטית בוטה המביאה אותה למעול בתפקידה. התקשורת כורתת את הענף עליו היא יושבת. בל תתפלא, אם הציבור ימשיך למאוס בה והפוליטיקאים ימשיכו לחפש דרכים להגביל אותה.

הצעת החוק של אופיר אקוניס אומרת, כי היא חלה על "עמותה פוליטית – עמותה שבין מטרותיה להשפיע על סדר יומה המדיני והביטחוני של מדינת ישראל, או המקיימת פעילות בעלת אופי מדיני במסגרת העמותה". כלומר: לא חברתי ולא נעליים. הלאה: "עמותה פוליטית לא תקבל תרומה העולה על 20,000 שקלים חדשים בשנה מישות מדינית זרה". ומהי "ישות מדינית זרה"? כאן מפנה אקוניס להגדרה הקיימת כיום - שימו לב: הקיימת כיום - בחוק העמותות: "ישות מדינית זרה – כל אחד מאלה: (1) מדינה זרה, לרבות – (א) איחוד, ארגון או חבר של מדינות זרות (בסעיף זה – איחוד מדינות זרות); (ב) אורגן, רשות או נציגות של מדינה זרה או של איחוד מדינות זרות; (ג) רשות מקומית או מחוזית, רשות שלטונית של מדינה זרה או של מדינה שחברה בברית מדינות במדינה זרה (בסעיף זה – גוף זר); (ד) איחוד, ארגון או חבר של גופים זרים; "(2) הרשות הפלשתינית. (3) תאגיד שהוקם בחיקוק של אחד מהגופים המפורטים בפסקאות (1) או (2), או שגוף כאמור מחזיק ביותר ממחצית מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד או שהוא מינה את התאגיד לפעול בשמו". כלומר: לא תורמים בודדים ולא עמותות בחו"ל ולא ארגונים פרטיים ולא חברות ציבוריות. אך ורק מדינות זרות ודומיהן. נעבור להצעתה של פאינה קירשנבאום. כאן אומרים במפורש דברי ההסבר: "מוצע להחריג מן ההצעה ארגונים המקבלים תיקצוב מהמדינה, במטרה להותיר את הפטור ממס לארגונים הפועלים לקידום החברה הישראלית בתחומים כמו רווחה וחינוך". כלומר: רק מי שפועל למטרות פוליטיות הוא שייפגע מן החוק (ישלם מס של 45% על התרומות מישות זרה, לפי אותה הגדרה שכבר הבאנו). מי שפועל למטרות חברתיות - יוכל להמשיך לקבל תרומות מחו"ל כאוות נפשו.