אירן ובשורת ההתעוררות האיסלאמית

במרוצת עשרת החודשים שחלפו מאז פרוץ ההתקוממות בתוניסיה, שהציתה את האביב הערבי, מחפשת אירן אחר דרכי השפעה על המשטרים שהולכים ומתעצבים באזור. מאמציה של הרפובליקה האיסלאמית מוצאים את ביטוים המובהק בניסיון לתרגם את האביב הערבי לתנועת התעוררות איסלאמית רחבת היקף. ב-17 בספטמבר 2011 התקיים בתהראן הכינוס הבינלאומי הראשון של ההתעוררות האיסלאמית (בּידארי-י איסלאמי), שבו השתתפו כ-700 נציגים משמונים מדינות בנוכחות בכירים אירניים, כפי שדיווחו על כך מארגניו. לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הרפובליקה האיסלאמית מנסה לעצב סדר יום איסלאמי במישור הגלובלי. במרוצת כהונתו של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד הממשל האירני חזר והדגיש את מחויבותו לאידיאולוגיה האיסלאמית ונסוג מהמדיניות הפרגמאטית שאפיינה את קודמיו, מחמד ח'אתמי ואכּבּר האשמי רפסנג'אני. אחמדינג'אד מיזג אדיקות איסלאמית מבית עם רטוריקה אנטי-מערבית ואג'נדה פאן-איסלאמית במטרה לחזק את ההגמוניה של אירן בעולם האיסלאמי ומעבר לו. כינוס ההתעוררות האיסלאמית הוא תולדה של מאמצי הרפובליקה האיסלאמית לתבוע חסות על האביב הערבי ולעצבו בצלמה ובדמותה, במיוחד מתוך שאיפה לחזק את מעמדה האזורי. אומנם אירן מקיימת מזה שנים ארוכות קשרים עם ארגונים פלשתינים רדיקליים (החמאס והג'האד האיסלאמי) ומאז 2005, גברו גילויי אהדה ברחוב הערבי לעמידה הנחושה של אחמדינג'אד אל מול מדינות המערב. אך הנשיא האירני לא הצליח לסחוף את דעת הקהל הערבי אחר החזון המשיחי השיעי שהוא מציע, ובנוסף לכך חלה שחיקה בפופולריות שלו בעקבות הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות ב-2009, וכן בעקבות הפופולריות הגוברת של ראש ממשלת טורקיה בתודעת הציבור באזור.

ההתקוממויות - "ברכה שמימית"

עבור המשטר באירן, היה גלום בהתקוממויות הערביות סיכון מסוים לתחיית גילויי מחאה מבית. אלא, שבה בעת הן גם פתחו בפני הרפובליקה האיסלאמית הזדמנות לחדש ולהרחיב את קשריה עם העולם הערבי-מסלמי. כוונה זו השתקפה כבר במושב הפתיחה של הכינוס ובאה לידי ביטוי בדבריו של המנהיג הרוחני עלי ח'אמנהאי שהצהיר: "...ההתעוררות האיסלאמית נובעת משאיפה והבנה חזקות יותר ששוררות בקרב האומה האיסלאמית. התעוררות זו עומדת בסימן התפתחויות כבירות בקרב אומות האזור והיא הניבה התקוממויות ומהפכות". "התקוממויות אלה", הוא המשיך, "הן ציון דרך בהתנגדות לדומיננטיות של ארצות-הברית ואירופה וסימן לתחייה ולחידוש הכבוד הלאומי" (אירנ"א, 18 בספטמבר 2011 וגם ב-youtube). בהתייחסויות דומות שהוא השמיע כשבוע קודם לכן, במהלך הכינוס העולמי החמישי של אהל אל-בית, שהתקיים בתהראן ב-11 בספטמבר, תיאר איתאללה ח'אמנהאי את ההתקוממויות כ"ברכה שמימית" וטען ש"על-מנת להשיג את תביעותיהם ושאיפותיהם, הצעירים במדינות המסלמיות מתמקדים בהוראת האיסלאם, במקום להיגרר לאסכולות מחשבה חומרניות" (Iran Daily, September 15, 2011). מחמד רזא מהדווי-כַּני, יו"ר מועצת המומחים, גם כן הגדיר את ההתקוממויות כ"תנועה שמקור השראתה בצעדים שננקטו תחילה באירן על-ידי האמאם ח'ומיני המנוח" (Iran Daily, September 12, 2011). בנוסף לשאיפה להנהיג את האזור, המאמץ להטביע על האביב הערבי חותמת איסלאמית ככל הנראה גם טומן בחובו מסר סמוי לקולות אופוזיציוניים בתוך אירן. מלבד האמצעים שהפעיל השלטון נגד גילויי המחאה, שדוכאו ביד קשה בעקבות המהומות האלימות של יוני 2009, הכללת האביב הערבי בתנועת התעוררות איסלאמית רחבה מסייע לו להטיל דופי באג'נדה של תומכי הרפורמה מבית. באמצעות תמיכה בהתעוררות איסלאמית "אמיתית", בכירים אירנים נוטים לרמוז שפעילי המחאה המקומיים הם "סוכנים בשירות אינטרסים זרים" (להרחבה ראו למשל Associated Press, July 4, 2009).

תגובה אירנית שונה להתקוממות בסוריה

בזירה האזורית, התגובה הראשונית של הרפובליקה האיסלאמית כלפי המרי בתוניסיה התאפיינה בהססנות מסוימת (ראו זמן אירן מס' 22), אך ההתקוממויות שפרצו לאחר מכן במדינות ערביות נוספות זכו לגילויי תמיכה אוהדת מצד אירן, חוץ מאשר במקרה של סוריה. ב-18 בספטמבר, במהלך היום השני שחתם את כינוס ההתעוררות האיסלאמית, מיהרה הרפובליקה האיסלאמית להכיר באופן רשמי במועצת המעבר הלובית, וגינתה בחריפות את הנוכחות הצבאית של נאט"ו במדינה זו (IRNA, September, 18, 2011). ביום השנה ה-32 למהפכה האיסלאמית שהתקיים ב-11 בפברואר 2011, ציין אחמדינג'אד בהתאם לזיקתו האפוקליפטית כי "...הניהול הבסיסי של העולם מצוי בידיו של האמאם מהדי וכל אומה שנוהגת ביושר ופועלת למען קדמה, תוחיד (אחדות האל) וצדק חייבת תיווך הטומן בחובו סיוע והדרכה..." (כיהאן, 12 בפברואר 2011). לעומתו ביטא איתאללה ח'אמנהאי גישה ארצית יותר בהדגישו שההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי הן סימן להתעוררות איסלאמית ולהיחלשות האויב האסטרטגי והאידיאולוגי של אירן, ארצות הברית, שקודם לכן תמכה במשטרים המודחים (ראו להרחבה את דרשת יום השישי של ח'אמנהאי מה-4 בפברואר 2011, צוטט על-ידי ממר"י). חרף תמיכה ברורה בהתקוממות בתוניסיה, במצרים ובתימן ולאחרונה גם בלוב, הרפובליקה האיסלאמית הגיבה באופן שונה למהומות הדמים בסוריה, בעלת-הברית האסטרטגית של אירן. בכירים אירנים נמנעו מהצהרות פומביות על ההתפתחויות שהתחוללו בסוריה. מאחורי הקלעים אירן ככל הנראה אף סיפקה סיוע ותמיכה לבשאר אסד במיגור המהומות נגד משטרו (Wall Street Journal, May 29, 2011). במקרה של בחריין שיקפו בכירים אירנים, במרוצת החודשים האחרונים, את הנטייה הפרגמטית של המשטר לאזן בין חזונו האידיאולוגי לאינטרסים הפוליטיים שלו. בעוד שטהרן נוהגת להדגיש את תמיכתה האידיאולוגית באוכלוסיה השיעית המדוכאת בבחריין, היא גם פעלה בעת האחרונה למתן את המתיחות שנוצרה בינה לבין שכנותיה הערביות במפרץ הפרסי (al-Arabiya, May 8, 2011, ראו להרחבה זמן אירן מס' 24). כמו-כן, ייתכן שכינוס ההתעוררות האיסלאמית והעיתוי שלו מצביעים על עליית מדרגה ברמת התמיכה של אירן באביב הערבי, אפילו במקרה של סוריה. הכינוס בספטמבר מעיד על כך שהרפובליקה האיסלאמית עושה מאמצים לבצר את מעמדה הדומיננטי באזור לאור ספקנות מסוימת ביכולת השרידות של משטרו של אסד בסוריה, התחזקות מעמדה של טורקיה באזור, וכן יוזמת הרשות הפלשתינית להשיג הכרה באו"מ. במהלך השבועות שקדמו לכינוס ההתעוררות האיסלאמית, התבטאויות מצד שר החוץ האירני, עלי אכּבּר צאלחי, רמזו על סדקים באמון שרוכשת תהראן לבעלי בריתה בסוריה. בניגוד להימנעות של בכירים אירנים מהבעת עמדה ביחס למהומות בסוריה והשתיקה בעניין שאפיינה את תגובת תהראן בחודשים שקדמו לכינוס, הזהיר צאלחי מפני היווצרות ואקום שלטוני בסוריה, ובנוסף לכך ציין: "עמדתנו כלפי ההתקוממויות העממיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה היא אחידה. אנו מאמינים שההתפתחויות במדינות האזור הן תולדה של חוסר שביעות רצון בקרב אומות אלו" (ISNA, August 27, 2011). לא מן הנמנע שחשש מפני אובדן שותף אזורי אסטרטגי כרוך בהערכה ריאליסטית מחודשת מבחינתה של תהראן כלפי האירועים בסוריה. בה בעת אירן פועלת בנחישות לחזק את קשריה עם ההנהגה השיעית בעירק כחלופה אפשרית לבעלת בריתה הסורית, שממשיכה להתמודד עם מרי אזרחי.

השפעת טורקיה גוברת על חשבון אירן

בעוד שאירן שוקלת את עמדתה כלפי מוקדי ההשפעה שלה באזור, טורקיה בהנהגת ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן שומטת את הקרקע מתחת לשאיפותיה של הרפובליקה האיסלאמית במרחב זה. ראש ממשלת טורקיה הזוכה לפופולריות גוברת ברחוב הערבי קיים ביקור ממלכתי במצרים, בתוניסיה ובלוב, ימים ספורים לפני פתיחת כינוס ההתעוררות האיסלאמית בתהראן. גם בחזית הפלשתינית, ניכר שההשפעה של טורקיה גוברת על חשבון זו של אירן. ב-22 בספטמבר 2011, בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"מ, אחמדינג'אד לא התייחס לתביעת הרשות להכרה במדינה הפלשתינית, זאת למרות שנושא זה עמד בראש סדר היום של הארגון הבינלאומי באותה העת. במקום זאת, ביקר אחמדינג'אד את מעצמות המערב וקרא לרפורמה יסודית במבנה האו"מ. בחיפוש אחר דרך לעצב את "האביב הפלשתיני" בהתאם לתפיסת עולמו, דחה אחמדינג'אד את ההתערבות של מעצמות המערב וגופים בינלאומיים כמו האו"מ בקביעת גורלן של מדינות וממשלים חדשים המתגבשים באזור, במיוחד נוכח מערכת הקשרים הבעייתית של אירן עם ארגון זה. תחושת הדחיפות של הנהגת הרפובליקה האיסלאמית באשר לדרכי ההשפעה שלה על השינויים שמתחוללים במזרח התיכון ובצפון אפריקה באה לידי ביטוי גם בדיווחים רווחים בתקשורת המקומית על חידוש והידוק הקשרים בין אירן למצרים (Fars News Agency, April 27, 2011; May 14, 2011; September 28, 2011). הערכות אחרות אף גרסו שתנועת האחים המסלמים במצרים, באמצעות פריסתה האזורית, פועלת לשיפור היחסים עם אירן (see al-Sharq al-Awsat, May 18, 2011). יחד עם זאת תנועת האחים המסלמים במצרים אינה בהכרח מונוליתית. במהלך ביקורו האחרון של ארדואן במצרים, נציג בכיר של תנועת האחים המסלמים בירך את טורקיה ואת ראש ממשלתה כ"אחד מהמנהיגים החשובים באזור", ובה בעת הזהיר: "...איננו מעוניינים שהוא או מדינתו ייטלו על עצמם בלעדיות בהנהגה של אזור זה או יחליטו על עתידו" (al-Islam al-Yawm, September 15, 2011; al-‘Arabiya, September 14, 2011 ). התבטאויות אלו עשויות להעיד על כך שגם תנועות איסלאמיות אזוריות אינן מעוניינות להיות כינור שני לטורקיה וסולדים גם מהגמוניה אירנית. עם זאת, ביטוייה המקומיים של התעוררות איסלאמית מכים שורש במדינות שחוו את האביב הערבי, בעוד שהיחסים בין אירן למזרח התיכון המתעצב מחדש עשויים לעלות גם הם על דרך חדשה.