אילו היה המודיעין הבריטי מתנקש בחייו של היטלר בשנת 38', מלחמת העולם השנייה לא הייתה פורצת והשואה הייתה נמנעת. אבל אם זה היה קורה אף אחד לא היה מוחא כפיים למבצעי הפעולה, כי אף אחד בעולם לא היה יודע שהשואה נמנעה והמלחמה לא פרצה וחייהם של 100 מיליון בני אדם ניצלו. ההיסטוריונים היו עוסקים בעיקר במשבר הכלכלי החמור שנוצר, ובאסונם של 300 האנשים שנהרגו כתוצאה מן ההתנקשות ההרפתקנית והפזיזה בחייו של המנהיג הגרמני.
אם ישראל תתקוף ותשמיד את מתקני הגרעין האירני, לעולם לא נוכל לדעת איזה אסון עצום ממדים היא מנעה בכך. נדע רק מהו המחיר שישראל משלמת על התקיפה. במצב כזה פוליטיקאי בינוני שדואג בעיקר להישרדותו הפוליטית או לשאלה איך הוא יירשם בהיסטוריה, תמיד יימלט אל האופציה של שב ואל תעשה.
לכן שמחתי לראות ולשמוע את גל ההתקפות ההיסטרי נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, על זה שהם שוקלים ברצינות את אופציית התקיפה. אני לא יודע אם הממשלה מתכוונת באמת לפעולה מידית או בינתיים רק עושה שרירים כדי להלחיץ את אמריקה ואירופה, אני לא יודע מה יוחלט לבסוף, ואין לי מושג באיזו מידה יש לישראל יכולת לפגוע בצורה אנושה במתקנים האירניים. אבל דבר אחד ברור לי לחלוטין: אין שטות גדולה יותר מהטענה כאילו מדובר בשני פוליטיקאים חסרי אחריות שסוגרים ביניהם בארבע עיניים החלטה להרוויח קולות בקלפי באמצעות הרפתקה צבאית. ההחלטה הזו היא בדיוק הדבר שפוליטיקאי בינוני והרפתקן היה בורח ממנו בדחיות ובהתחמקויות ובניסיון לגלגל את האחריות על הדור הבא או לפחות על כמה שיותר כתפיים.
הדילמה היא קשה והרת גורל בשתי קרניה. ולא זו בלבד אלא שייתכן שגם בדיעבד, אחרי שתכריע בה, לעולם לא תדע אם באמת מנעת אסון כבד ואם המחיר ששילמת היה מוצדק. אני לא מקנא במי שעליהם הוטל להכריע, אבל אין לי ספק שבשאלה הזו רק טובת המדינה לנגד עיניהם ואין להם שום שיקול זר, ושההחלטה הזו לא תיפול בפזיזות ובחיפזון ולא בארבע עיניים.
במקום להצטרף למחלוקת הגועשת והמתקשקשת של הפרשנים והגנרלים והלשעברים, הדבר הנכון בימים האלה, בשבתות האלה, בחורף הזה, הוא לבקש בהתכוונות גדולה מתמיד את בקשת שלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך.
