כלכלית, אבל יש לו נטיה לדעות ה"שמאל" כשמדובר על צדק חברתי וכלכלי, אלא שהשמאל עד היום לא ניצל עובדה זו. למעשה, השמאל איבד כל השפעה כאשר הדברים נוגעים לביטחון כאשר נתן אמון בכוונות השלום של הפלשתינים, ודוברים מתוכו החלו להשמיץ את צה"ל ולהחרים את מוצרי התנחלויות.
גם בכל הפוליטיקה הפנימית ובמדיניות הכלכלית, השמאל עדיין נשרך מאחור למרות שהעולם כולו התנער זה מכבר מהקומוניזם והסוציאליזם לטובת המרכז והסוציאל-דמוקרטיה (ולאחרונה מנסה השמאל לאמץ מונח זה כדי לצאת מהבוץ המרקסיסטי).
יתרון מבוזבז היתרון הגדול של השמאל מאז ומתמיד היה בהיותו נושא הדגל של הצדק החברתי-וכלכלי. יתרון זה בוזבז במשך שנים ע"י התרכזות השמאל בנושא הפלשתיני שכיום נמאס על מרבית הישראלים, לא בגלל הימין, לא בגלל ממשלות ישראל אלא בגלל הפלשתינים. אין ספק שהשגיאה הגדולה ביותר של השמאל הישראלי הייתה, ועדין קיימת, היא המאבק בהתנחלויות וההתרפסות בפני הצביעות של הפלשתינים ששינאתם והסתתם לא פסקה לרגע, כאשר השמאל קורא ליריקות שלהם: גשם...
למרבית העם בישראל לא אכפת מההתנחלויות, אבל מאותו רגע בו החלו הערבים במאבק מקומי ובינלאומי נגדם, מאותו רגע בו גויסו רוב המדינות ורוב אמצעי התקשורת בעולם למאבק בהתנחלויות, לגבי הישראלי הטיפוסי, ההתנחלויות הפכו לאנדרדוג שיש לרחוש להן סימפטיה. בנוסף, אין ספק שדבריו של אבו מאזן על המדינה הפלשתינית העתידית שתהיה "נקיה מיהודים" (בסגנון ה"יודריין" הנאצי) מעלה בפני כל ישראלי את השאלה העקרונית: מדוע אנחנו מרשים התיישבות של מיליון ורבע ערבים בתחומי מדינת היהודים ?...והם רק רוצים לגרש אותנו...מדוע השמאל פה לא אומר מילה על ההתנחלויות הפראיות של הבדואים בנגב (לגבי רוב הישראלים: "להם מותר ולמתנחלים שלנו אסור...").
בסיכום נראה שמאבק השמאל בהתנחלויות בשיתוף גורמי חו"ל, לרבות החרם על מוצרי ההתנחלויות, העמיד בעיני מרבית הישראלים את השמאל כ"משתפי פעולה" עם האויב, עם האנטישמים האירופים, ועם כל שונאי ישראל בעולם הרחב. כך שנראה בעליל שהשמאל התעלם מ-7 נקודות חשובות:
- יסוד הציונות (בו הם האמינו) הוא בהתיישבות בכל ארץ-ישראל!!
- ארץ ישראל הינה למעשה ולכאורה כל השטח ממערב ירדן שהובטח וניתן למדינה היהודית ע"י חבר הלאומים והנושא נסגר גם בהסכמים בוועידת סן רמו. (מבחינת החוק הבינלאומי לפלשתינים אין חזקה ממערב לירדן - ובעצם, אפילו לא במזרחה...)
- הערבים לא קיבלו את המלצת האו"מ לתוכנית החלוקה ב-1947.
- במלחמה שנכפתה עלינו ב-1948,הערבים הפסידו ואין חזרה לתוכנית שהם עצמם פסלו מכל וכל...
- ב-1948 כבשו הירדנים את שטחי יהודה ושומרון ובמשך 20 שנה שהחזיקו ביו"ש לא עלתה שאלת הקמת מדינה פלשתינית..
- במלחמת ששת הימים יו"ש שוחררה ע"י צה"ל מהכיבוש הירדני... (ומכאן שכולנו מבינים שהמילה "כיבוש" שכל כך אהובה על השמאל, הינה תעמולה זולה ותו לא- -לא אנחנו הכובשים...)
- הממשלה אישרה את מרבית ההתנחלויות ומכוון זה, מבחינת המדינה, הינן חוקיות לחלוטין.
השמאל מעולם לא השכיל להסביר את שבע הנקודות הנ"ל וגם לא מסוגל להסבירם כיום ולכן נדון להישאר כגורם זניח בשולי הפוליטיקה הישראלית, כל עוד עמדתו נשארת כמו היום, כולל החרם המתועב שלהם על תוצרת ישובים יהודיים (נתאר לעצמנו מה הייתה התייחסות השמאל אם תנועת החרות הייתה מכריזה בשנות החמישים חרם על מוצרים שמיוצרים בקבוצי"השומר הצעיר"בגלל תמיכת מפ"ם בברית המועצות).
תפקיד השמאל - להילחם למען צדק חברתי למרות כל זאת, מבחינת הדמוקרטיה, אני מאמין שיש מקום לקיום פוליטי של שמאל ישראלי אבל זאת בתנאי שיתפוס את הנישה שעדיין אף מפלגה עדין לא תפסה - להלחם למען צדק חברתי, למען חלוקת משאבים צודקת ונגד ה"קפיטליזם החזירי". תנועת המחאה של חודש ספטמבר השנה הייתה דוגמה מצוינת מדוע פעילות בנושא זה תזכה להצלחה. אבל כאמור, כדי להצליח בכך ולתפוס מנהיגות, השמאל חייב לזנוח את הפן הפרו-פלשתיני, האנטי-התנחלותי שלו כי הציבור בארץ לא יזדהה עם "בוגדים" ו"משתפי פעולה עם האויב" ש"יתחפשו" למנהיגם חברתיים...
הציבור הדפוק כן ילך עם מנהיגים חברתיים אמיתיים שכל מה שאכפת להם הוא טובת האזרח והחברה בישראל, שזה יהיה הפוקוס שלהם ולא קישקושים על שתי מדינות לשני העמים דבר שהפלשתינים עצמם דחו מכל וכל ומסרבים לכן להידבר בנושא בתירוצים שונים ומשונים. אז...הי אתם בשמאל! תתנערו מענייני ביטחון ותלחמו רק על צדק חברתי!
