קדוש, קדוש, קדוש - כך קורא ללא הרף שר האוצר להסכם השנוי במחלוקת קשה. מה כל כך קדוש בהסכם שנחתם בגניבת דעת, בידיעה ברורה על התנגדות עזה ורחבה לו? מה כל כך קדוש בהסכם שנחתם אולי בסמכות, אך לבטח לא ברשות חלק ניכר מהציבור הכפוף לו? מה כל כך קדוש בהסכם שמבוסס על חוק לקוי, שבעיקר מקנה סמכות לצדדים החותמים, אך ללא כל מגבלות או בקרה?
מנגנון הסכם העבודה הקיבוצי נוצל לרעה. נוצלה לרעה העובדה שבחוקת העבודה אין כל מגנון המחייב אישרור ההסכם על-ידי רוב הציבור שעליו הוא חל. נוצלה לרעה העובדה שבחוקת העבודה אין כל מגבלה לתוקף הסכם, וכך נחתם הסכם מאד חריג באורכו. מדוע נחתם הסכם ל-9 שנים ולא ל-90? שהרי אם הסכם ארוך טווח מונע לכאורה סיכסוכי עבודה לשנים רבות, אז מדוע לא להסדיר את הנושא לתמיד?
כשר אבל מסריח ההסכם שנחתם בין הסתדרות הרופאים לבין האוצר אינו הסכם עבודה אלא הסכם עבדות. מבלי להכנס לפרטיו, עצם העובדה שאינו מייצג בהגינות את המתמחים, ועצם העובדה שנחתם לשנים רבות, שני אלא פוסלים את המוסריות שבהסכם. חוקי? כנראה שכן, מוסרי? לא ולא, שנאמר: כשר אבל מסריח...
מדוע שלא יוקם ארגון רופאים מתמחים בנפרד מהסתדרות הרופאים? בדומה לאירגון סגל זוטר באוניברסיטאות, המופרד מארגון הסגל הבכיר. כנראה שיש בעיה מובנית בארגון המייצג קבוצה כל כך גדולה במערכת ציבורית, וכפיית הסכם עבודה אחד פשוט לא עובד?
