הדמוקרטיה הישראלית נמצאת כבר שנים תחת מתקפה בלתי-פוסקת. לא מדובר במתנגדיה החריפים מבחוץ; אלה ארגוני "זכויות אדם", הממומנים ממימון זר. כל תכליתם היא שינוי את החברה הישראלית באמצעות לחץ חיצוני ופעולות של מיעוט קטן, המקבל תמיכה כלכלית מממשלות זרות על-מנת לקיים את פעילותו. בכל מדינה מתוקנת, אין כל בעיה שמדינה אחרת תסייע לארגוני המגזר השלישי או החברה האזרחית. הבעיה היא שחלק ניכר מהארגונים הישראלים הם פוליטיים במהותם: סדר היום שלהם מוקדש כולו לקידום רעיונות פוסט-ציוניים, במקרה הטוב, ואנטי-ישראלים ממש, במקרה הרע.
הדאגה שמגלים ליברלים טובים לאותם ארגונים, ממחישה כי מישהו פה לא הבין עד הסוף מה ההבדל בין ארגון זכויות אדם לבין ארגון רדיקלי שחותר תחת אושיות החברה הישראלית. ספק רב אם ארה"ב, למשל, הייתה מאפשרת את קיומו של ארגון הממומן מכספים זרים, וכל תכליתו היא דה-לגיטימציה לממשל האמריקני והזדהות, גם אם משתמעת, עם אל-קאעידה או עם הטליבאן. לישראל אין פריווילגיה להמשיך ולגלות סובלנות כלפי קבוצות המקדמות ג'יהאד במסווה של זכויות אדם.
מדוע משתולל הקוזאק הנגזל? אותם ארגונים תרמו במידה לא קטנה לדוח גולדסטון. הם מפיצים את תעמולת הזוועה על ישראל כמדינת אפרטהייד. הם תובעים לחקור את "פשעי המלחמה" של ישראל במסווה של דאגה לשלום שני העמים. מובן שלתושבי הדרום המופגזים אין להם ולו בדל של רחמים. בקיצור נמרץ, יש פה פעולה מאורגנת שמטרתה לקדם את האג'נדה הפלשתינית בגבולות ישראל. ח"כ
אופיר אקוניס, מיוזמי ההצעה להפסקת המימון הזר לעמותות, הוא דמוקרט מספיק על-מנת שלא לתבוע את חיסולם. בישראל מותר לקרוא השכם והערב לחיסול מדינת היהודים, ולא יאונה רע לאיש. אקוניס פשוט מבקש להפסיק את הבחישה הזרה בענייני ישראל. למנוע מהמימון האירופי לסבסד את החתרנות נגד המדינה. כשם שהמנדט הבריטי נגמר, אקוניס רוצה לגדוע את המנדט האירופי.
אגב, הצעת החוק שמקדם אקוניס לא עוסקת בעמותות חברתיות או כאלה שעניינן חינוך, אמנות או הגנת הסביבה. אז למה מציירים את הצעת החוק כלא-דמוקרטית? ומדוע ריכוז הריבונות על הנעשה בתחום ישראל בידי הפרלמנט והציבור, נחשב ל"סכנה לדמוקרטיה"? בתודעה הרדיקלית האורווליאנית, לקבוצות מסוימות יש עליונות מוסרית ופוליטית על פני כל עם ישראל. הדמוקרטיה עבורם היא זכותם הבלבדית לפעול ככל העולה על רוחם. כשאופיר אקוניס מציע להם לפעול במרחב הישראלי ולהתחרות על לב הישראלים, הם חוששים: הם יודעים היטב שלא יצליחו לגייס מהישראלים תשיעית מהסכום שהם מגייסים מהאירופים. לכן הקוזאק הנגזל משתולל ושואג "פשיזם".
קריסת מערכות ערכית הבעיה מתחילה כשאנשים טובים, ציונים וליברלים באמת, מבלבלים בין
חופש הביטוי של המיעוט לבין החירות שלו להסית ולהמריד במימון זר. הבלבול הזה מעיד על קריסת מערכות ערכית. על שבץ מוסרי שגורם לאנשי מצפון לסייע, שלא מרצונם, לסוכנים זרים. הגיעה העת להציב כללים ברורים למשחק הדמוקרטי, או יותר נכון: להבהיר שכאשר אויב פוליטי מר הופך לסוכן זר, זכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה ולא להניח את ראשה על הגיליוטינה השמאלנית.
