גם השמאל יכול

קל מאוד להתנפל על הימין: אנטי-דמוקרטי, חוקי נירנברג, סתימת פיות. זה עוד יותר קל, כאשר אמצעי תקשורת רבים משתתפים בחגיגה מנימוקיהם שלהם: אין אם הם מסכימים עם הביקורת, ובין אם הם רוצים למרר את חייה של הממשלה משיקולים מסחריים. וזה הכי קל כאשר מתעלמים מן האמת ומן העובדות. כל ההצעות ה"זוכות" לקיתונות של בוז וביקורת, הן הצעות חוק פרטיות. עד תחילת המושב הנוכחי של הכנסת ה-18, הוגשו בה 3,541 הצעות חוק פרטיות. רק 1,100 בכלל עלו לקריאה טרומית, כלומר - שני שלישים לא עברו את שלב ההנחה על שולחן הכנסת. רק 172 הצעות חוק פרטיות הפכו לחוקים, דהיינו: פחות מ-5% מכלל הצעות החוק הפרטיות. זה בגדול היה המצב גם בעבר. הרוב המכריע של החקיקה מתבצע ביוזמה ממשלתית; הצעות החוק הפרטיות מיועדות ברובן המכריע להרגיז ו/או לתפוס כותרות. אם רוצים, אפשר למצוא בקלות הצעות כאלו גם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. אם רוצים, אפשר לתקוף גם את השמאל על כך שהוא מנסה לסתום פיות ועל כך שהוא מעורר פרובוקציות. הבעיה היא, שהרוב המכריע של אמצעי התקשורת לא רוצים - כי, כאמור, יש להם אג'נדות משלהם, ולעזאזל עם שטויות כמו אתיקה ואובייקטיביות. אז הנה כמה דוגמאות, כולן - מאז שבה הכנסת מהפגרה ב-31.10.11.

• קבוצה של 20 חברי כנסת, כולם מהאופוזיציה, מציעה את "חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד". על-פי ההצעה, מי שיפרסם פרסום גזעני - דינו מאסר חמש שנים; מי שיחזיק פרסום גזעני - ייאסר לשנה; אסור יהיה לרשום עמותה שמטרותיה גזעניות. הצעה ראויה, אלא שיש איתה בעיה אחת: היא לא מגדירה מהו "פרסום גזעני". מה שהאחד יראה בו גזענות, האחר יראה בו ביקורת עניינית. ההצעה הזו הרבה יותר כללית ורחבה מאשר הצעת החוק נגדה יצאה התקשורת בשצף-קצף, למניעת מימון עמותות מדיניות-ביטחוניות בידי ממשלות זרות. אבל על ההצעה הזו לא שמענו מילה וחצי מילה.

• ארבעה חברי כנסת מציעים את "חוק יסוד: זכויות חברתיות". לפי ההצעה הזו, כל אדם בישראל יקבל חינוך חינם ללא הגבלה, לכל אדם יש זכות לעבודה וכל העובדים רשאים להתאגד. אם ההצעה הזו תתקבל, ישראל תפשוט את הרגל וגם חיילי צה"ל יוכלו להכריז על שביתה. אבל גם בתגובה עליה לא שמענו אף ציוץ.

• אותם ארבעה חברי כנסת מציעים לקבוע, כי סטודנט ישראלי הלומד בחו"ל, ישלם דמי ביטוח לאומי מופחתים - כמו סטודנט הלומד בארץ. הם אומרים במפורש, שמטרתם העיקרית היא להקל על 5,400 סטודנטים ערביים הלומדים בירדן. עכשיו תארו לעצמכם שח"כים מהימין היו מעלים הצעה דומה - איזו חגיגה תקשורתית הייתה מתחוללת.

• שלושה חברי כנסת מציעים שהמדינה תממן את כל הוצאותיו של כל ישראלי שייצא להתחתן בחו"ל משום שהרבנות אינה מאפשרת לו להתחתן בארץ. הצעה אחרת של אותה קבוצה היא לקבוע שהתחבורה הציבורית תפעל בשבת. לא צריך לומר עד כמה הצעות אלו הן פרובוקטיביות, ושאין להן שמץ של סיכוי לעבור אפילו את הקריאה הטרומית. אבל מותר להגיש אותן, ואיש אינו חושב שזו התגרות מיותרת.

ועוד הערה: ynet בחר להבליט בכותרתו את דבריו של טלב א-סנע, לפיהם "גם חוקי נירנברג התקבלו ברוב". מעבר לעזות המצח שבשימוש בשואה בידי ח"כ ערבי כדי לנגח את כנסת ישראל, ראוי היה שהעורך שבחר בדברים יידע קצת היסטוריה. חוקי נירנברג אושרו בידי הרייכסטג כאשר בכלל לא היו בו רוב ומיעוט, אלא רק מפלגה אחת - הנאצית. אבל כאשר בורות מצטרפת לאג'נדה, זוהי התוצאה.