כשאברהם אבינו רוצה לקבור את שרה אמנו, הוא פונה לבני חת ומבקש מהם לקנות אחוזת קבר, לשם כך הוא אומר: "גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני" [בראשית כ"ג, ד']. הפשט שהוא אומר להם: אני אחד מכם, כמוני כמוכם, ולכן גם אני צריך קרקע לבית קברות, ועוד שמתי מלפני, אני צריך פתרון דחוף, כי אין זה לכבוד הנפטרת לעכב את קבורתה.
אבל הביטוי גר ותושב לא מובן. תחליט האם אתה גר או תושב, הרי גר מובנו ארעי, זמני, שייך לעם אחר, נגרר למקום זה, ולעומת זאת תושב יושב ישיבת קבע, בן המקום. זה גם לא נראה פוליטיקלי-קורקט לחשוף שהוא גר, תאמר שאתה תושב כמוהם ולכן מגיע לך אחוזה, אבל גר למה? כשהוא אומר להם אנכי עמכם, הוא אומנם מודה שהוא גר, אבל טוען כלפיהם גם: אתם סוף-סוף גרים פה. כמוני כמוכם, אנו באותה הסירה. אברהם רוצה להעביר להם השקפת עולם שלמה במשפט זה.
אנו מוצאים בתורה את הביטוי הזה גם בפיו של הקב"ה: "והארץ לא תמכר לצמיתות כי גרים ותושבים אתם עימדי" [ויקרא כ"ה, כ"ג]. אנו מצד אחד גרים פה בעולם ומצד שני תושבים. אפשר לומר שמצד נשמתנו אנו גרים בעולם ומצד גופנו אנו תושבים, הנשמות רק אורחות כאן בעולם, זה לא המקום הטבעי להן. חז"ל ממשילים זאת לבת מלך שנישאה לאיש עשיר וכל שמנסה הוא זה לפנק ולרצות אותה, אך תמיד היא מתגעגעת לבית אביה, לארמון המלכות. כמובן שהכל בחכמה עשה, שאיפת הנשמה לעולמות העליונים יכולה לרומם את החיים הארציים אל עולם הערכים, אל האידיאלים הנשגבים.
ומצד שני, הרי השם "לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה". ה' ברא אותנו כדי שניישב את העולם, נשכלל אותו ונתקן אותו למרות שאנו זמניים כאן. ישנם אנשים שמידת הגר בהם דומיננטית יותר ממידת התושב, וכאלה שלהפך. הגרים בעולם אומנם פחות מועדים ליפול בתאוות העולם הזה, אבל גם פעמים רבות פחות פועלים בעולם, פחות לוקחים אחריות. הם יאמרו למשל שפוליטיקה זה עסק מסריח, ולכן ישאירו אותה לתושבים. האתגר של אברהם אבינו היה לשלב בין השניים.
חיי עולם וחיי שעה אנו גם מוצאים יותר מאוחר אצל יעקב אבינו את החלום לחבר
שמים וארץ, חלום הסולם.חז"ל מתארים לנו מריבה של יעקב ועשיו עוד בבטן אימם, מריבים בנחלת שני עולמות, יעקב לא מוכן להסתפק בעולם הבא הוא נלחם גם על עולם הזה. אנו פוגשים למשל דעות של אנשים שהם כ"כ שוחרי שלום, עד שהם לא מוכנים לעשות כלום נגד העוולה, הם מדמיינים שאם אנו נזרוק את כלי נשקנו בטח גם האויבים יזרקו אותם, לא כך הייתה גישת האבות.
ומה עונים לו לאברהם בני חת?: אנו ביחד שילוב מנצח, אתה נשיא אלוהים ואנו עם הארץ, בוא נחלק תפקידים. אתה תהיה הגר ואנו התושב. הם מצד אחד נדיבים מאוד לאברהם ואומרים לו: "במבחר קברינו קבור את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך" [בראשית כ"ג, ו'] אבל בעצם מנסים להתחמק מלתת לו קניין בקרקע, להיות תושב.
המעניין שבסוף אברהם לא רק מקבל את מבוקשו אלא אף מעבר לכך, הוא מבקש מעפרון לקנות את המערה שבקצה שדהו, הוא מנסה להמעיט את גודל השטח וחשיבותו, רוצה לומר לעפרון אתה לא תפסיד כלום במכירה, הרי תוכל להמשיך לעבד את השדה, אני לא מבקש ממך לצמצם את אמצעי הייצור שלך.
דווקא עפרון מציע לו למכור לו את כל שדהו. בפשט נראה לומר שעפרון חושב שרק על המערה הוא לא יוכל לבקש סכום כסף גדול, הוא אומר לאברהם אם אני מוכר את המערה לטובת בית קברות, השדה כבר לא יוכל לשמש לעיבוד חקלאי, אז אתה צריך לשלם לי גם עליו, וכך הוא יכול לבקש 400 שקל כסף.
המערה מבטאת חיי עולם והשדה חיי שעה. לבתי הקברות אנו קוראים בית עלמין (בית עולמים), המוות אינו סוף פסוק, יש חיים לאחר המוות, אנו בעולם הזה רק גרים; והשדה מבטא חיי שעה, מקור פרנסה לחיי העולם הזה, אנו גם תושבים כאן בעולם. ואולי זה נותן לנו פירוש נוסף לשם מערת המכפלה.
יש משמעות לכך שהקניין הראשון של אבותינו בארץ היה בקניית מערת המכפלה. מערת קבורה, בית קברות, זו התקשרות נצחית, היא הגורמת לכך שלמרות שעם ישראל נולד במצרים, ארץ אבותיו נשארה ארץ ישראל. היא הגורמת לכך שעם ישראל במשך כל שנות נדודיו בעולם נשאר מחובר לשורשיו. ובכלל שנקבל פרופורציה נכונה יותר על חיי העולם הזה. גם שם העיר חברון בא לחבר אותנו לשילוב בין חיי עולם וחיי השעה. "גר ותושב אנכי עמכם".
