השבוע פורסם דוח העוני. אחד מארבע מאזרחי ארצנו הוא עני ואחד מתוך כל 3 ילדים - עני. אלא מה, יש ירידה בשיעור העוני - ירידה של 0.7%. מיד עלו מנהיגנו לכותרות התקשורת וסיפרו כמה טוב מצבנו שיש ירידה בעוני.
אולי הירידה היא רק טעות סטטיסטית ואולי לא אך מי אני שאמנע מההנהגה לראות את חצי הכוס המלאה ולשכוח כמה עניים נשארו עדיין כאלו.
מן הראוי להתייחס תחילה לאופן המדידה - המדידה היחסית. אני בדעה כי זו המדידה שגויה בבסיסה. אומנם עוני, כמו יופי או חכמה הוא עניין יחסי אך לאו-דווקא יחסי ליתר אזרחי המדינה. נכון יותר שהבדיקה תהא יחסית ליכולת לרכוש סל מוצרים ושירותים מוסכם - סל שיוגדר כמינימום הנדרש לצריכה לאדם שאינו עני. ניתן להקים גוף ציבורי מורכב ממומחים שונים, מגובה בממצאי מחקרים על הרגלי צריכה שונים וגוף זה יגדיר את הסל הבסיסי שאם יירכש, יקנה לרוכשו קיום סביר - אומנם מינימאלי אך סביר. גוף כנ"ל יישב על המדוכה במשך מספר חודשים ויעלה את ממצאיו לדיון ציבורי כך שהציבור כולו יוכל להיות שותף להגרה של סל הצריכה המינימאלי.
לאחר שיקבע הסל - כל מי שמסוגל לרוכשו מהכנסותיו לא ייחשב כעני.
אך מעבר לדיון לגבי אופן המדידה, מעיון בממצאי הדוח מתעוררת בעיה חמורה פי כמה, בעיה שמשום מה לא הודגשה דיה בפרסומים השונים - מסתבר כי שיעור העניים המשתכרים לפרנסתם נמצע בעליה. במילים אחרות, לא מספיק לעבוד על-מנת לא להיות עני וצריך כנראה יותר מהשתכרות גרידא.
אני יכול להבין שאדם שאינו עובד הוא עני - זה מצער אבל זה הגיוני. יבחר אדם לחבוש את ספסל הלימודים במקום לעבוד, זו בחירה שלו, וכל שאבקש זה שלא יפילו עלי, האזרח העובד ומשלם את מיסיו כחוק, לפרנס אותו. יבחר האדם לעמוד בראש משפחה עם 10 ילדים - זה יפה וילדים זו שמחה אך אם אינו יכול לפרנס אותם, אל לו לפנות אלי. אני לא מעוניין לשאת על גבי רצונם של אחרים למשפחות מרובות ילדים. אם מאידך משתכר האדם ממון רב ורוצה לעמוד בראש משפחה מרובת ילדים, זה בסדר גמור וכן ירבו.
הממצאים מחזירים אותנו למחאה החברתית של הקיץ החולף. מחאה זו הייתה בעיקרה של כאלו המשתכרים לפרנסתם אך מתקשים לגמור את החודש. אולי אינם עניים אך זה רק עניין של זמן עד שיכללו בהגדרת העוני. ממצאי דוח העוני המציגים עליה במספר העניים המשתכרים לפרנסתם רק מחזק את טענת דורשי הצדק החברתי ומן הסתם, הפעילות הנדרשת צריכה לבוא מכיוון של מציאת פתרונות למחיר המוצרים והשירותים השונים במדינתנו. אם יהיו אלו קרובים יותר למחירים המקובלים במדינות המערב אליהם רוצים אנו להידמות, הרי שמספר העניים יירד ולא חשוב באיזו שיטת מדידה נעשה שימוש.
התייחסתי רבות בעבר למחאה החברתית (ראו כותרות משמאל), אך המצב נראה כאילו נתקע. פה ושם נראים שינויים כאלו או אחרים אך לא נראה כאילו עומד לבוא שינוי משמעותי ברמת המחירים בישראל. נכון - יש קצת שקט מצד הקהל - היו נושאים אחרים שתפסו את הכותרות בזמן האחרון אך אל למנהיגי מדינתנו לנוח על זרי הדפנה - בעיה אמיתית שלא באה על פתרונה תצוץ מחדש ואולי באופן יותר תוקפני. אי-אפשר לעבוד על כולם כל הזמן ובשלב זה או אחר, תאלץ הממשלה לטפל לעומק בבעיה - איך יכול ציבור משתכר באופן סביר לגמור את החודש.
זכור אדוני ראש הממשלה; זכור אדוני שר האוצר; זכרו יתר השרים וחברי הכנסת - אומנם יש בין הזועקים גם כאלו שאינם יודעים להתאים את רמת ההוצאות לרמת ההכנסות אך אצל חלק נכבד מהאנשים הבעיה היא אמיתית. הם רוצים לחיות ברמת חיים סבירה, כזו שחונכו במהלך חייהם ככזו ואם, למרות עבודתם הם לא מצליחים, אזי מחובת הנהגתה של מדינה למצוא את הפתרונות המתאימים.