הנספח לדוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לשנת 2011, שהתפרסם מאוחר מדי ולאחר שציפו לו זמן רב, הופץ למועצת הנגידים של סבא"א ומועצת הביטחון של האו"ם ב-8 בנובמבר 2011. למרות שהנספח מכיל הרבה מידע חדש ומעניין מאוד, המסר הבסיסי שלו, כי אירן אכן פעילה בפיתוח נשק גרעיני, אינו צריך להפתיע את מי שעקב אחר ההתפתחויות, כפי שדווחו בדוחות התקופתיים של סבא"א.
הנספח הנוכחי משלים את פער המידע באשר לפיתוח נשק גרעיני באירן, כלומר, עיבוד של החומר הבקיע, אורניום מועשר ברמה גבוהה (HEU), והכנסתו למנגנון הנפץ הנקרא גם שלב החימוש. השלב הראשון, שלב העשרת האורניום, והשלב הסופי, מערכת שיגור צבאית - טילי קרקע-קרקע - היו גלויים לכול. למרות האינדיקציות שאירן עסקה גם בשלב החימוש, העולם היסס להודות בכך. גישה זו הובלה בחלקה על-ידי המנהל הכללי הקודם של סבא"א, ד"ר אל-בראדעי, ונתמכה על-ידי הדוח של המודיעין הלאומי האמריקני (NIE), שפורסם ב-2007 בו צוין, כי אירן הפסיקה למעשה פעילות זו כבר ב-2003.
כולם (מלבד ישראל) היו מוכנים להסתפק בדוח זה ולהמשיך ללחוץ על אירן, תחילה באמצעות משא-ומתן לא אפקטיבי, ומאוחר יותר - באמצעות סנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם, שהייתה להם השפעה מועטה בלבד על פרויקט פיתוח הנשק הגרעיני. היו גם מי שחיכו לראות את "האקדח המעשן" לפני שישקלו נקיטת פעולות קיצוניות יותר. למרות שהאקדח המעשן, המצביע על פעילות זו היה שם כבר מזה זמן רב, לא ננקטה כל פעולה חריפה. למעשה, אפילו בעת הזאת, ישנם מי שסבורים שהפיתוחים האירניים אינם חמורים דיים על-מנת לגרום להם לנטוש את עמדתם המסורתית של הימנעות מעימות.
הנספח לדוח סבא"א, שכותרתו "מימד צבאי-אפשרי לתוכנית הגרעין של אירן", נותן תחילה סקירה היסטורית של הנושא, כפי שרואה אותה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ובהמשך מציג את הביסוס לקביעת האמינות של הראיות שעליהן נשענות ההערכות הנוכחיות. בהינתן הניסיונות של אירן לערער את האמון בראיות ולתאר אותן כ"זיופים", זוהי הקדמה הכרחית למה שמוצג בהמשך הדוח. קיימים מקורות מידע רבים שעליהם מסתמך הדוח.
אלו כוללים מידע שמסופק על-ידי מדינות חברות ב-סבא"א, ניתוח של מידע ממקורות גלויים, כולל צילומי לוויינים, ומידע המסופק על-ידי אירן עצמה, חלקו שלא בכוונה. בפרק המרכזי שלו, מפרט הנספח את הפעילויות באחד עשר תחומים, תשעה מהם מתייחסים לפעילויות רכש וחימוש, אחד עוסק בניסוי תת-קרקעי, ואחד עוסק בהכללת מתקן הנפץ במערכת שיגור טילים. בקיצור, כל תחומי הפעילות הרלוונטיים שמכוונים להפוך את החומר הבקיע, אורניום מועשר ברמה גבוהה (HEU), לראשי נפץ גרעיניים שניתנים לשיגור, נידונים בדוח זה.
אין מיד על אספקת חומרים וציוד הנספח מתאר דפוס קבוע של הונאה, פעילות חשאית, שימוש ברשתות רכש זרות, אספקה ממקורות חיצוניים של מידע חיוני הנוגע לתכנון, וסירוב למסור מידע לסוכנות סבא"א. אולם, הצדדים היותר חשובים של הנספח הם הפרטים של עבודות הפיתוח והפעילויות המקומיות, שמראות שלמרות שלאירן היה כנראה מספיק ידע לייצור נשק גרעיני ממקורות חוץ, היא גם עבדה בעצמה על פיתוח מערכות יעילות יותר, כולל עבודות תיאורטיות, סימולציות וכן עבודה ניסויית על צדדים שונים של תכנון הנשק.
חלק מעניין של הנספח נוגע למאפיינים של תכנון ראש הנפץ של הטיל. הוא מראה שהאינטרפרטציה ההגיונית היחידה של הנתונים מצביעה במפורש על שימוש בנשק גרעיני, ולא, למשל, בנשק כימי או ביולוגי כראשי קרב לטילים. עוד ראוי לציון הדיווח באשר לאפשרות ביצוע ניסוי גרעיני תת-קרקעי בעומק רב. אם אירן תחליט לפרוץ החוצה ולייצר נשק גרעיני, זו כפי הנראה תהיה הדרך שבה תבחר להציג את היכולות שלה לעולם, ובאותה עת לנסות את הנשק עצמו. היא תחקה בכך את הפעולות של רוב המדינות שפיתחו נשק גרעיני, כולל הודו, פקיסטן וצפון קוריאה, שהיו מחוץ למעגל המדינות שחתומות על האמנה לאי הפצתו של הנשק הגרעיני (NPT) ובחרו להכריז על כך בדרך זו.
מנקודת מבט היסטורית, נראה שהייתה הפסקה בתוכנית החימוש ב-2003, שחודשה לאחר מכן, אך ככל הנראה לאחר ארגון מחדש שכלל שינויים בבעלי התפקידים, במיקום ובחלוקת האחריות. אלה כוונו לערפל את הנושא ולנתק אותו מפעילויות קודמות.
מה שהנספח אינו מפרסם הוא מידע ביחס לפרטים על חלקם של יצרנים ותעשיינים במדינות שונות באספקת ציוד וחומרים הכרחיים ליישום תוכנית פיתוח הנשק הגרעיני של אירן. אין ספק שללא אספקה זו התוכנית לא הייתה יכולה להתקדם עד כדי כך. הצגת המידע עלולה לערפל את הנושא, ולהסיט את תשומת הלב מהבעיה המרכזית.
כתב אשמה ללא הצגת האשמה מה שהדוח העיקרי והנספח אינם אומרים במפורש, הוא, שאירן מעורבת בצורה פעילה בפיתוח נשק גרעיני. במובן מסוים, זהו כתב אשמה ללא הצגת האשמה עצמה, מה שמותיר לקורא להפעיל את דמיונו ולהגיע למסקנה הנכונה והיחידה האפשרית. המנהל הכללי של סבא"א, מר אמנו, עדיין משאיר פתח כלשהו לאירנים, ומבקש מהם לענות על "הדאגה הרצינית של הסוכנות ביחס למימדים הצבאיים האפשריים של תוכנית הגרעין של אירן, על-מנת ליצור אמון בינלאומי בכך שתוכנית הגרעין של אירן נועדה לצרכי שלום בלבד".
החלק האחרון במשפט זה אינו אלא מנטרה, שחוזרת ומופיעה כמעט מהדוח הראשון של סוכנות סבא"א על אירן, ויכולה לשמש דרך מילוט מכובדת לאירן במקרה הבלתי סביר שבו היא תרצה לנקוט בדרך זו. היקף תוכנית הפיתוח של נשק גרעיני מאשר שלחששות ביחס לכוונותיה של אירן יש בסיס מוצק ויציב. הנספח המפורט היטב מטיל את נטל ההוכחה על אירן.
בה בעת מטיל הנספח נטל כבד גם על מדינות העולם. מנהיגים רבים, מערביים ואחרים, הצהירו - ואפילו בנחישות - כי נשק גרעיני בידי אירן "אינו בא בחשבון". אפשר ללחוץ על אירן לזנוח את שאיפותיה לפתח גרעין לצרכים צבאיים: יש פעולות שניתן לעשות לפני שנוקטים בצעדי צבאיים על-מנת להשיג זאת - סנקציות מאוד מחמירות ואמברגו.
נכון לעכשיו, לא נראה שמועצת הביטחון היא הפורום שבו יינתן פתרון לנושאים כגון אלו. רוסיה, כפי הנראה, אינה רוצה לפעול נגד אירן, ומעדיפה למצות תהליכים דיפלומטיים (עקרים). לסין מעורבות עמוקה בכלכלת אירן. פעמון האזהרה צלצל. האם האומות האחרות יקומו ויתמודדו עם האתגר?
