שלום רב אברם,
אתה לא חייב לי דבר. לא כלום. אתה לא מכיר אותי. מעולם לא נפגשנו. ובכל זאת, אני מבקש להגיד לך דבר-מה. אם תייחד דקותיים מזמנך היקר לקריאתו, לא תפסיד. נשבע לך. בי נשבעתי.
מזה שנים אתה חי ועובד באנגליה. רואה ברכה (אם תורשה לי לשון המעטה) בעמלך. קושר קשרים, חובש כתרים, מלהטט באמנות על התפר שבין מאמן למנג'ר. קרוב אצל אוזנם של אוליגרכים ושל שאר הנמנים עם אצולת הממון שיש להם נגיעה ונגישות לענף הכדורגל, אתה רב-אמן בקריאת מצבים, בניצול הזדמנויות. אתה יודע - מי כמוך יודע - להיות האיש הנכון במקום הנכון כדי לזכות במינוי נחשק, מעורר קנאה.
קנאה. זה הנושא. רבים בישראל מקנאים בך. אילו היו יכולים - היו שמחים להתחלף איתך. יותר מאשר הצלחתך המקצועית המוכחת, הבלתי ניתנת לערעור, מוציאה אותם מדעתם העובדה שאתה יודע לעשות כסף גדול.
נוח להם לשרטט אותך כעצלן, כנצלן, כהולך בטל. כשועל ערמומי שיודע להיקלע למקומות ולחמוק מהם בשקט, להותיר רושם מבלי להותיר עקבות. לטבוע חותם, להיות שלהימוג. אל המשימה הבאה. אל פסגת-כסף גבוהה יותר. אל העונג הבא.
אתה יודע, אין מיטיב לדעת ממך, ללכת בין הטיפות גם כדי לא להירטב, ובין רשפי אש - כדי לא להיכוות. כלוליין פתלתל ומיומן אתה יודע ללכת גם על חוט דק שהולך ונפרם לסיביו. לא אחת אתה מעורר פליאה והשתאות: איך הוא מצליח, לעזאזל, ללכת בטוח, מעדנות, במקומות שאחרים, אילו ניסו ללכת, היו נופלים ונחבטים. עובדה - גם כאשר דברים הולכים ונפרמים סביבך ויש שמועות מרושעות וזדוניות, די לך במה שיש לך - סיב אחד. וממנו אתה שוזר את חוט השני שסביבו כרוכה הקריירה הבינלאומית, כלומר - האנגלית, המזהירה שלך.
רק בוא הביתה... אתה לא חייב לי דבר, אולי גם לרובנו ככולנו. ובכל זאת - אם תורשה לי הערה קטנה: בוא הביתה, אברם. בוא לשפר את התשתית הרעועה של הכדורסל הסמרטוטי, העלוב והשכונתי שלנו. את הכדורגל העסקני והיבבני, הרדוד והשלוליתי. בוא לכאן כדי לתרום מהידע ומהניסיון שלך. בוא כדי לאמן ילדים ונוער, להניח יסודות, לבנות תשתית מסודרת לטווח ארוך.
עשית מספיק - די והותר - לביתך, עשייה לגיטימית שאין לאיש מאתנו סיבה והצדקה להטיל בה ספק או דופי. אתה עשיר מספיק כדי לחזור הביתה ולהעתיק לכאן את מרכז הכובד של עבודתך כאישיות כדורגל בכירה ומוערכת.
ביקורת לא עניינית? השמצות? הכפשות? קנאות? טינות? שנאות? הן קיימות בכל מקום. ישראל לא המציאה שום אפליקציה חדשה באשר לתכונות אנושיות נפסדות ומעוררות שאט נפש. ובכל זאת - אתה חזק ומנוסה מספיק כדי להתעלם מכל אלה ולעשות כאן את מה שאתה יודע הכי טוב - לעשות כדורגל.
בוא הביתה, אברם. הגיע זמן. זה הזמן. אתה מוזמן. ברוך בואך!!!
