הממשלה ממשיכה לפרסם נתונים מעודדים לגבי הכלכלה והחברה הישראלית, אך בפועל הישראלים מרגישים עניים יותר. חשיפת הנתונים האמיתיים מצביעה על כך שהמצב הכלכלי ממשיך להיות חמור. הממשלה מדברת על ירידה ברמת האבטלה, ירידה במדדי העוני, וכמובן טורחת להסביר לנו שהמשק ממשיך לצמוח. לכן טוענים באוצר ש"ברור" שהרבה יותר טוב לכולנו. נשאלת השאלה האם באמת מצבנו טוב יותר או שמדובר בעוד ניסיון לעוור את עיני הציבור, באמצעות ספינים ומצגי שווא. בחינה קצרה של הנתונים ממחישה שהנתונים שמפרסמת הממשלה הם נתונים שקריים ומגמתיים שאינם מספרים את הסיפור האמיתי של המצב הכלכלי בישראל, ולכן חשוב שנבחן יותר לעומק את הביצועים הכלכליים של הממשלה.
האם יש ירידה בעוני בישראל? דוח העוני כאמור פורסם בשבוע שעבר כאשר הכותרת הייתה ירידה במספר העניים בישראל, ושר הרווחה הציג בפני עם ישראל את הנתונים. הירידה בעוני שעליה דיווח הייתה ירידה מ-20.5 אחוז ב-2009 ל-19.8 אחוז ב-2010, כאשר עדיין בישראל חיים 1.7 מיליון אזרחים מתחת לקו העוני (20 אחוז מכלל האוכלוסיה) מתוכם 837,000 ילדים. הצגת הירידה ברמת העוני בשנת 2010 היא ספין תקשורתי, כי אם משווים את הנתונים של 2010 לשנת 2008, לפני הקמת הממשלה, רואים דווקא עליה במספר העניים בישראל, כאשר בשנת 2008 היו 1.6 מיליון עניים בישראל ו-783,000 ילדים עניים. מכאן שבניגוד לספין שמנסה לעשות הממשלה מסתבר שמאז הקמת הממשלה בשנת 2009 ישנה רק החמרה בממדי העוני בישראל, והמדיניות של הממשלה הנוכחית דווקא החריפה את ממדי העוני בישראל.
ממשלת נתניהו לא באמת מנסה להתמודד עם ממדי העוני בישראל, כאשר חשוב לומר שבשני שליש מהמשפחות העניות לפחות אדם אחד עובד, ולא מדובר באנשים שבוחרים לא לעבוד כפי שטוענים באוצר. מעמד הביניים בישראל הולך ונשחק כאשר העשירים ששולטים במשק באמצעות מונפולים, הולכים ורומסים את האזרחים. כל המדדים מעידים על כך שהמצב של מעמד הביניים ושל העניים בישראל רק הלך והחריף מאז קמה ממשלת נתניהו, כאשר בהשוואה לעולם המערבי ישראל היום מדורגת במקום הראשון מבחינת רמת העוני, ומבחינת רמת הפערים בין עשירים לעניים.
מה רמת האבטלה בישראל? נתניהו והאוצר דואגים "לפמפם" בתקשורת באופן עקבי שממדי האבטלה בישראל, שעומדים לפי הלמ"ס על פחות משישה אחוז, מעידים על כך שהכלכלה הישראלית "פורחת" ושמעולם מצבינו לא היה טוב יותר. נתוני האבטלה האלה הם עוד ספין של ראש הממשלה והאוצר, שמשתמשים בנתונים בצורה מניפולטיבית ולא מספרים לציבור את מה באמת מתרחש בשוק העבודה. דוגמה למניפולציה בנתונים היא השאלה מי מוגדר כמובטל, לפי הסקר שמבצע הלמ"ס כל מי שעובד אפילו שעה בשבוע הוא לא מובטל, ולכן כל המובטלים שעובדים שעה פה ושעה שם נחשבים לאנשים עובדים, ולא נכנסים לסטטיסטיקה של ראש הממשלה והאוצר.
ד"ר גיל מיכאל בפמן, ראש חטיבת כלכלה וכספים בבנק לאומי, טוען שאחוז האבטלה בישראל הוא דו ספרתי, ושחלק מהמניפולציה נובעת מכך שהלמ"ס לא מוריד מכמות האוכלוסיה את כל האנשים שבכלל לא מחפשים עבודה בישראל, שסובלת מאחוזי ההשתתפות בעבודה הנמוכים ביותר במדינות ה-
OECD. בנוסף על כך מה שממחיש את המניפולציה היא בחינה של שיעור התעסוקה (המועסקים במשק) שחושף שבישראל מועסקים רק 60.2 אחוז מהאוכלוסיה, ממוצע נמוך בהרבה ממוצע ה-OECD ונמוך אפילו בהשוואה לארה"ב שבה אחוז המועסקים מגיעה ל-67.7 אחוז, והאבטלה שם גואה ומגיע לכ-10% מהאוכלוסיה.
האם הצמיחה מועילה לאזרחים? נתון נוסף שבוא עושים שימוש עקבי הממשלה והאוצר כדי להציג מצג שווא שהמצב הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר, הוא נתון הצמיחה. הממשלה מדברת על הצמיחה כחזות הכול, כאשר האוצר וראש הממשלה מבטיחים שהצמיחה תגרום לרווחה גם בקרב מעמד הביניים ובקרב המעמד הנמוך. בפועל התיאוריה הזאת לא התממשה ולמרות שרואים נתוני צמיחה גבוהים בישראל, במקביל ניתן לראות שהפערים החברתיים הולכים וגדלים ומספר העניים בישראל הולך וגדל.
מדד חשוב יותר שמשפיע על רווחתם של האזרחים בצורה ישירה הוא מדד ה-IHDI, שבוחן האי-שוויון בחינוך, בבריאות ובהכנסה, וממחיש באופן השוואתי כיצד אי-שוויון פוגע ברמת הפיתוח האנושי. במדד זה ישראל מדורגת במקומות הנמוכים ביותר בעולם המערבי, ולכן העובדה שיש בישראל כרגע צמיחה לא מועילה בכלום לאזרחים הפשוטים, שרמת החיים שלהם נשארת נמוכה ולא מעידה על מה צפוי פה בעתיד. בעוד העשירים בישראל הולכים ומתעשרים העניים ומעמד הביניים סובלים מתנאי רווחה שאינם מאפשרים להם להתקיים בכבוד, דבר שבסופו של דבר יפגע בעתיד גם בצמיחה שבה הממשלה מתגאה.
מדיניות כלכלית כושלת העוני, האבטלה, והפערים החברתיים בישראל הולכים וגוברים, והעובדה שהממשלה מנסה לעשות ספינים לנתונים לא משנה את המציאות הקשה שבה נמצא המשק הישראלי. הממשלה נוקטת במדיניות כלכלית קיצונית, שמגדילה את הפערים החברתיים ופוגעת בעיקר במעמדות הנמוכים בחברה הישראלית בעוד העשירים בישראל הולכים ומתעשרים.
מדדי האי שוויון מצביעים על כך שהממשלה מטפחת את העשירים ומזניחה את העניים, וניתן לראות שכל המדיניות של הממשלה היא מדיניות שמכוונות לפגוע במעמדות הנמוכים. מדיניות ההפרטה של השירותים החברתיים ומשאבי המדינה, הורדת המיסוי על העשירים, הסירוב להטיל יותר מיסוי ישיר על בעלי ההון, הסירוב להילחם בחברות הקבלן, והסירוב להילחם בעוני בצורה רצינית כולם מעידים על כך שמדובר בממשלה שמרשתת את העשירים.
חייבים לשאול את הממשלה את השאלה הברורה, אם כל כך טוב למה לנו כל כך רע?
