"מי ישמור על השומרים?", תהה יובנליוס, משורר רומאי בן המאה הראשונה והשנייה לספירה. כאשר קוראים את
פסק-דינו של מיכאל שפיצר בנושא שכרם של המתמחים בבתי המשפט, אתה תוהה: מי ישפוט את השופטים?
הבעיה פשוטה מאוד: עורכי דין המתמחים אצל שופטים, אינם מקבלים שכר עבור שעות נוספות. הם חותמים מראש על הסכם בו נאמר במפורש, כי לא יקבלו תשלום כזה גם אם השופט-המאמן אישר את עבודתם הנוספת. למה? ככה. מי שרוצה להתמחות אצל שופט, מקום הנחשב ליוקרתי ונחשק למדי, כנראה צריך להגיד תודה ולעבוד שעות רבות בחינם. מה שהיה נפסל מיניה וביה אם היה מדובר במקום עבודה פרטי, מותר להנהלת בתי המשפט. אם לחזור לעוד פתגם רומאי, הרי ש"מה שאסור לשור - מותר ליופיטר".
במקרה בו פסק שפיצר, טענו שני מתמחים לשעבר שמאמנם, השופט
מנחם קליין, דרש מהם מאות שעות נוספות. למרות ששפיצר עצמו מציין במפורש בפסק דינו שזו הייתה טענת המתמחים, הוא אומר במפורש באותו עמוד שהם כלל לא טענו זאת. אני לא זוכר מתי ראיתי סתירה כה בוטה ובולטת בפסק דין. ושפיצר לא עוצר כאן: קליין ידע על השעות הנוספות אך לא הוכח שהוא דרש אותן, הוא קובע. זה כבר מופת של חוסר היגיון או עצימת עיניים. וכי מישהו מעלה על דעתו, שמתמחה יעבוד עוד ועוד ועוד מבלי שיידרש?
שפיצר מגן על המערכת יתרה מזאת: נניח שהמתווה של שפיצר נכון. נניח שבאמת קליין לא דרש את השעות הנוספות. אבל חייבים להאמין ששופט בישראל יודע מהם תנאי ההעסקה של המתמחה שלו. וכאשר שופט בישראל רואה שהמתמחה שלו "קורע את התחת", ויודע שהוא לא יקבל אף אגורה תמורת העבודה הזאת, האין זו חובתו - האנושית, המוסרית, שלא לומר החוקית - לשחרר את המתמחה מביצוען של אותן עבודות? השאלה הזו מקבלת משנה-תוקף כאשר מדובר בקליין, שופט המרבה להסתמך על מקורות היהדות ולכלול היבטים מוסריים בפסקי דינו. ודווקא הוא לא מבחין במתחולל בלשכתו? או שהוא מבחין ולא אכפת לו?
הרושם הברור המתקבל מקריאת פסק הדין הוא, ששפיצר עשה כל מאמץ כדי לדחות את התביעה ולהגן על המערכת שהוא חלק ממנה. שהרי אם יהיה צורך לשלם למתמחים תמורת שעות נוספות, עלולה הנהלת המערכת להגביל את שעות עבודתם - ומי שייפגע מכך יהיו השופטים עצמם. וכאן אנו מגיעים לשאלה בה פתחנו: מי ישפוט את השופטים? האם ראוי ששופטים יפסקו הלכות הנוגעות הן למקום עבודתם והן לעצמם?
התשובה כמובן שלילית. אין דבר כזה בשום מקום אחר בישראל. לכן, אין שום סיבה שזה יהיה קיים במערכת המשפט. מן הראוי להקים גוף בוררות חיצוני ועצמאי, שיהיה כפוף במישרין לשר המשפטים, ואשר ידון בכל התביעות הנוגעות לשופטים ולבתי המשפט. כל עוד אין גוף כזה, נמשיך לקבל פסקי דין מקוממים כמו זה של שפיצר.