פרשתנו פותחת בנוסח תמוה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם הוליד את יצחק". הרי התורה לא מבזבזת מילים לחינם ועוד באותו פסוק אז למה החזרה הזו?
יש מפרשים שאצל אברהם ויצחק גם האבא וגם הבן התפארו על יחסם לשני, בנוהג שבעולם שאם אביו של אדם הוא חכם גדול או איש עשיר, אזי בנו יתפרסם בתור הבן של, וכן להפך ישנם אבות המכריזים אני אבא של...כאשר בנם אדם גדול, אם כן בנדון גם אברהם התפאר שהוא אביו של יצחק אבינו וגם יצחק התפאר באביו וזוהי כוונת הפסוק.
ויש מפרשים שלאחר שכתבה התורה את המשך תולדות אברהם אבינו, רצתה התורה לחלק לנו ביניהם, אומנם אברהם ילד בנים רבים, אבל "הבן" שלו הוא יצחק, בנו ממשיכו, הנושא את דגלו הוא יצחק, נאמר שיש בן ביולוגי של אדם ויש בן טיפוחיו של אדם, באה התורה לומר לנו שרק יצחק הוא בנו של אברהם אבינו בכל המובנים, וזה ענין הפסוק "כי ביצחק יקרא לך זרע" שאומר הקב"ה לאברהם.
ורש"י כתב "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה צר קלסטר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק..." ז"א יצחק היה דומא לאביו להפליא במראה פניו.
פרושו של רש"י מעורר מחשבות, הרי ידוע שפניו של אדם מראות על פנימיותו, משקפות את אשיותו, אם כן כיצד זה יתכן שאברהם איש החסד יהיה כה דומה ליצחק איש הגבורה והדין?. נראה לומר שיש חסד שדומה לדין ויש חסד שכלל לא דומה, ויש דין הדומה לחסד ויש שלא.
פרוש, הרי גם מידת החסד לא תמיד מושלמת, ישנה דוגמה מזעזעת בתורה על יחסי אישות בין איש לאחותו (ויקרא כ,יז) והתורה שם קוראת לזה חסד, ובודאי כוונתה שם שלילית מאוד. אז למה נקרא מעשה כזה חסד? חסד נקרא מעשה של נתינה וחציית גבולות, גם אם אינו מוסרי. נאמר שהחסד המבורך צריך להיות על-פי דין, גם לחסד צריך להיות גבולות, האם לספק חשמל למעבדות יצור טילים וחגורות נפץ זה חסד?!, כולנו שואפים להיות אנשי חסד ואף אחד לא רוצה להיות פראייר (אני מקווה).
גם מצד שני יש דין שבפנים כולו חסד, ויש דין שחיצוניותו דין ופנימיותו ג"כ רק דין. בסדום היה נעשה דין וגם בגרמניה היה דין, אבל לא היה בו שום חסד פנימי,אבל יכול להיות גם אחרת, יכול להיות שופט שכל היום עושה דין, ובאמת הוא מוסיף שלום בעולם, הוא מזכך את אויר העולם מהרשעה
נחזור לפרשתנו, מי שהתבונן על יצחק ראה בפנים שלו שכולו חסד, ראה שהוא ממש המשך ישיר לאברהם אביו. הוא לדוגמה נסוג, מתרחק מהפלשתים כשהם עושים לו אינתיפאדה, אבל בסוף אבימלך מלך פלשתים בא אליו בתחנונים לכרות עימו ברית, יצחק אבינו מנצח את פלשתים בלי מלחמה. הוא כביכול לא עוסק בהפצת דבר ה' בעולם, אלה עוסק בענייניו הפרטיים בלבד, אבל מתחת לשקט החיצוני יצחק רוקם את תיקון העולם, הוא צוחק ליום אחרון.