בפרסומת ב"
קול ישראל" שבו "הפרסום עובד" (ומסתבר שאובד) מובאת מדי פעם פרודיה כיצד לקוח מתקשר לביטוח ישיר ומטרטרים אותו מעמדה לעמדה,לרוב לא מאוישת והוא הולך לאיבוד בצנרת הפנאומטית הזאת. פרסומת זאת היא מטעם סוכני הביטוח שמתבשמים בכך שאצל סוכן הטיפול הוא אישי, והמבוטח לא מטולטל והכול משומן וממורק. זה נכון אולי בכול הקשור לחברת הביטוח שלך, שגם היא מטרטרת את הלקוח. זה כלל לא נכון בכול הנוגע לביטוח צד ג' אשר פגע ברכב שלך. כאן לא זו בלבד שאזה מסע אלונקות, אלא לאחר מכן אין כמעט אדם שלא יוצא פגוע.
אין כמו סיפור אישי כדי להדגים את דרך החתחתים שעושה אדם, לא כאשר הוא פגע ברכב של הזולת אלא שהזולת פגע ברכב שלו. הפוגע מוסר לך את פרטיו ואת שם חברת הביטוח שלו, ובזה הוא סיים. ואילו מי שנפגע מתחיל בדרך פתלתלה, מתישה, שעולה ממון, מבזבזת זמן, פוגעת בעצביו, ולבסוף הוא לא מקבל את מה שהוא הוציא על התיקון ועל השמאי, אלא הרבה פחות והוא יכול להגיש "השגות".
זה מתחיל בהגשת דוח תאונה ומילוי כול פרט בדקדקנות כולל צרוף מסמכים כמו רישיון רכב, רישיון נהיגה. אחר כך אתה מזמין שמאי, ואתה מכניס את הרכב למוסך ומחכה שעות, ואתה משלם מכיסך לשמאי (סכום מופקע) ולמוסך ואז אתה מעביר את החשבוניות לחברת הביטוח שלך שתבקש החזר מחברת הביטוח של הפוגע. סוף המעשה. המכונית תוקנה במוסך ב-11 ביולי 2011 וכסף הוחזר לי ב-25 באוקטובר 2011 כלומר שלושה וחצי חודשים לאחר התיקון. בעצם לא כול סכום ההוצאה אלא הרבה פחות, אחר השגות שסופם בסוף נובמבר - סכום הפשרה הסתכם במינוס 500 שקלים על הכסף שאתה שילמת.
גם אם העילה עשויה להיות תיקונים שלא במסגרת הנזק לא בעל הרכב שנפגע ביקש זאת אלא השמאי שלהם הוא שקבע מה התיקון ומה שוויו. מכול מקום לא אני הכתובת לעילות. אני הכתובת להחזר החוב, ואם כבר, מגיעה לי תוספת על בזבוז זמן, על התכתבויות, התרוצצויות, על ריבית והצמדה, אכן במענה להשגות שלי. כאמור הסכום שקבלתי הוא ב-500 שקל פחות מן ההוצאות שהיו לי. אני רשאי כמובן לפנות לעורך דין עוד גורם שמרוויח ממצוקת הציבור. אילו עמדה בי הסטאמינה של פעם הייתי הולך לבית המשפט לתביעות קטנות ואין לי ספק שהיו מטילים על חברת הביטוח את מלוא ההוצאות. אפשר מאוד תוספת על סחבת ועוגמת נפש. אבל רציתי לגמור. זאת בהנחה שאם לא אסכים הדבר ייסחב עוד ולא אזכה בפרוטה בעתיד הנראה לעין כפי שהסביר לי ידיד על מה הברות הביטוח בונים. מאלף לקוחות-קרבנות כאלה הם מרוויחים חצי מיליון שקלים.
השאלה היא מדוע. מדוע לא די באדם שנפגע והאיש שפגע או סוכנות הביטוח שלו יעשו את כול המלאכה. מדוע עלי להכניס את הרכב למוסך. מדוע עלי להתעסק עם שמאי. מדוע עלי לשלם, בשעה שהפוגע מודה שהוא שעשה זאת,ואין כל אי הבנה.אז לא הייתה מתעוררת בעיה של סחבת, וטלטולים, והעניין היה נשאר בין הצד השלישי המבוטח לבין חברת הביטוח שלו. כול כך פשוט והגיוני.
רווחים בודדים ומצטרפים אכן זה לא מקרה. זאת שיטה. ידיד שמומחה בתחום ביטוח רכב אומר כי אומנם המפקח על הביטוח ער לכך, אבל יש דרכים למשוך,ובכך בעצם בסופו של דבר להרוויח כסף, בלא לשלם רבית על הפיגור. הטרטור הנפוץ הוא בנפגעי גוף חרף העובדה שאין כול צל של ספק מי אשם בתאונה, בד"כ חברות הביטוח מחייבות לחכות עד שהמשטרה תגיש כתב אישום או עד שיימסר לחברה תיק החקירה. יתר על כן חברות הביטוח. כמעט תמיד מורידים מאחוז ירידת הערך שקבע השמאי של צד ג'. באופן די קבוע הם מקצצים בשכר טירחה של השמאי של צד ג'. אלה, אומר ידידי, הם מקצת מהתלאות שאותם עובר צד ג'. ויש לשים לב לעוד נקודה. לחברת הביטוח אין אינטרס לטפל בלקוח צד ג' באופן הוגן מכיוון שהוא לא לקוח שלהם. אדרבא, ככל שימררו את חייו יותר כך הוא יבוא בטענות אל הסוכן שלו. ואכן אני באמת באתי בטענות אל הסוכן שלי, וציטטתי את הפרסום בקול ישראל על התועלת שבביטוח אצל סוכן מורשה עם כתבות ושם ואחראי על "ביטוח ישיר". ולסיום מסכם אותו ידיד, ברוב המקרים צד ג' המותש נוטה לוותר על כמה מאות שקלים מצד החברה הנתבעת. ואם מנהלים חשבון מגיעים למסקנה איזה הון עושות חברות ביטוח אלה על כחש ומרמה של הלקוח, ובייחוד שהוא לא שלהם אלא של הפוגע.
הנה כמה ציטוטים מתוך האתר Har even law com:
"כלכליסט": המכונית ניזוקה בתאונת דרכים? חברות הביטוח יערמו קשיים רבים בדרך לקבלת הכסף. "כלכליסט" מגיש מדריך: מהן זכויותיכם וכיצד לצאת מהמלכודות השונות שהחברות ינסו לטמון לכם... קיימת חובה חוזית של חברת הביטוח, המחייבת אותה להשבת מצב הרכב לקדמותו, טרם קרות התאונה. האינטרס של חברת הביטוח הוא לחסוך עלויות והיא תעשה הכול כדי לשלם כמה שפחות", אומרת עו"ד אינגריד הר אבן, היועמ"ש של פורום התיקון הבטוח... "זכותכם להכניס את הרכב לכל מוסך שתבחרו, מרצונכם החופשי, ולא לקבל המלצות או הנחיות מבעל אינטרס כלשהו, במיוחד במקרה של תאונה", ממליץ רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים. לדבריו, "המפקח על הביטוח הוציא הכרעה עקרונית האוסרת לחלוטין על חברת הביטוח או סוכן הביטוח להפניית מבוטחים למוסכים תמורת עמלה ו/או כל טובת הנאה אחרת.
חדשות 2: השוק הפרוץ של ביטוחי הרכב: חברות הביטוח טוענות כי הלקוחות מרמים אותן בעזרת מוסכי ההסדר, אך מסתבר כי המציאות שונה לחלוטין. מאות מקרים מתועדים ואלפי פניות של לקוחות מוכיחים כי בדרך כלל חברות הביטוח הן אלו שמרמות את הלקוחות ומורידות את ערך הנזק בעשרות אלפי שקלים במוסכי ההסדר - כדי לא לשלם את מלוא הסכום לבעלי הרכב. עו"ד הר-אבן, היועצת המשפטית של פורום התיקון הבטוח, המספק סיוע, ייעוץ ומידע ללא תשלום לבעלי רכב ו-ויקטור עידן, שמאי רכב פרטי ובלתי תלוי מגלים את המצב לאשורו.
ידיעות אחרונות: איך חברות הביטוח מעכבות תשלומים? דורשות מבעלי רכב להציג חשבוניות מהמוסך על רכישת החלפים ששימשו לתיקון. חברות הביטוח: המטרה למנוע הונאות. רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים: "אני מתכוון להתלונן נגד חברות הביטוח בפני המפקח על שוק ההון והביטוח. התופעה נפוצה גם בקרב חברות ליסינג, והיא מתרחבת ופוגעת ביחסי האמון בין המוסכים ללקוחותיהם".
אני מסתפק בהערות אלה כדי להצביע על כך כי בסופו של דבר חברות הביטוח עושות כמעט הכול שעולה על רוחן, ויש להם מספיק כסף לשכירת יעוץ משפטי אשר יוציא אותם מכול פקעת, ולעומת זאת יכניס לפקעת חדשה את הלקוחות. משום כך, הרע במיעוטו הוא לשלם עוד כמה מאות שקלים, כפי שציין ידידי המומחה לביטוח, במקום המסע בדרך הייסורים שלאחר שלווה חודשים של העדר תשלום ינכו לכך כסת ומשאירים לך את האופציה להשגות.
כתובת ציבורית - יוק מי שאמור היה לטפל בתלונות מסוג זה הם לא איגוד חברות הביטוח אלא גופים ציבוריים כמו
המועצה הישראלית לצרכנות. כמו לכול גוף ציבורי יש גם למועצה זאת אתר הבית. ניסיתי למצוא איזו משבצת באתר שלה כדי להעביר להם טיוטא של הפוסט כדי שיוכלו להגיב. במסגרת משבצות השאלות והתשובות מתנוססת הכותרת: "המועצה לצרכנות נלחמת על זכותך להגינות". יפה אבל איך אני מגיע אליה. ניסיתי. באתר מופיע איזה סד קטן שמצוי לתלונות. הכנסתי בה את הטקסט ושלחתי. לא פעם אלא פעמיים. אין לך אפילו אינדיקאטור שהוא נשלח. אני מסופק אם הוא הגיע בכלל, ואם כן האם אלה שמו לב. והגעתי למסקנה שבמקום לשלוח לגוף בירוקראטי, וגם אנכרוניסטי, את התלונה, צריך היה לשלוח אותה ליוזם מחאת הקוטג' איציק אלרוב, שכן הוא ושכמותו ולא הגוף שקורא לעצמו המועצה לצרכנות הביאו למהפך בשוק המחירים, או בדיור, או בכול נושא חברתי כלכלי שעל הפרק. בודדים עושים זאת. המועצה יכולה אולי לפעול במאקרו כמו חוות דעת בנושא הריכוזיות. אם היא פועלת זאת שאלה אחרת. זה חשוב מאוד אסטרטגית, אבל יש דברים של יום-יום שהצרכן נזקק להם ותרומתה של המועצה לא מורגשת. מה שמלמד כי בעידן של "מהפכת התודעה", המועצה לצרכנות ודומיה הם גופים אנכרוניסטיים.
אבל יש עוד מען, בית הנבחרים שלנו, שנבחר על ידינו כדי לעסוק בסוגיות כאלה של האזרח. הבעיה היא שאכן הוא נבחר על ידינו אבל הוא לא מייצג אותנו בשיטה היחסית בניגוד לאזורית, שם יש לי כתובת, כמו בארה"ב ובאנגליה.
פנייתי לכמה חברי כנסת בנושא לא הניבה שום מענה ואני לא מופתע. אני מסופק אם רובם קוראים את הפניות. אף שיש להם תקציב די משמעותי לקשרי ציבור, למחשבים, למזכירות וכיוצא באלה. אבל יש להם דברים דחופים יותר כמו מלחמה בבית המשפט העליון, חוק לשון הרע, ערוץ 10 וכיוצא באלה נושאים שעושים כותרות ונחשפים בתקשורת. ככה למשל כתבתי פעמיים ליו"ר וועדת הכלכלה של הכנסת ח"כ
כרמל שאמה-הכהן. אדם שעוסק ראשו ורובו בחיסול ערוץ 10 ולא מתפנה לעניינים זוטרים כמו סוגיית המבוטחים המטופלת בקונגרס האמריקני. באמריקה ציר קונגרס כזה, אם הוא נבחר בכלל, לא רואה אור של קדנציה נוספת. אצלנו הכנסת היא הריבונית ולא העם, ולא זו בלבד שהיא אינה מייצגת אותו אלא מתעלמת ממנו. וגם כאן כמו במקרים אחרים אנו מגיעים לראש הדג. הוא מסריח, ואנו אוכלים אותו, לוקים במחלת מעיים ואין מי שיטפל בנו.
אם נעמיד את בית הנבחרים מול הציבור - דומני שזאת הכנסת הגרועה ביותר שהייתה לנו אי פעם. אבל הציון "נכשל" מגיע לציבור שבחר בה.