המונח "מסרחי" הינו שילובם של שני מונחים הרווחים במקומותינו לאחרונה - מזרחי ומסחרי. זה בערך כמו "פּוֹקָאקְט" המחליף את פוליטקלי קורקט (הניקוד פשוט מתחייב...) , או כמו "מִשְׂפטעון" המחליף את שלושת המונחים "מִשְׂפָּח", "משפט" ו-"עסקת טעון". יאמר מיד במונח "מסרחי" אין טעות, שיבוש או גסות רוח. שיכול אותיות ושילוב מילים היו מאז ומעולם דרכה של העברית להצביע על גיחוך אבסורדי (ראה: שִׂמְלָה-שַׂלְמָה, כֶּבֶשׂ-כֶּשֶׂב).
בימים האחרונים עדיין מבעבעים המים במיחם שנקרא הוועדה למינוי שופטים. זוכרים את עידן תנורי הנפט הגבוהים (כן, לפני הפיירסייד?)? בחורף הקפדנו תמיד להשאיר את הקומקום הישן והכרסתן על האש הקטנה ביותר בתנור הנפט הגבוה, כדי שישמור על מימיו הרותחים עד כוס התה הבאה, ייבש את מגבת המטבח המקופלת המונחת עליו, וילחלח מעט את אויר הבית היבש.
השבוע התפרסם כי הועלו שמות נוספים של שבעה שופטים, כמעט כולם שופטים ממוצא מזרחי, על-מנת שישמשו עתודה ממנה יבחרו השופטים לבית המשפט העליון.
הקשבתי לשמות והתפוצצתי מצחוק, חמישה מהשמות היו שמות ישראלים למהדרין שאין להם ניחוח של סחוג, קידני-פאי, אמבה, טבית' או גפילטע פיש רחמנא לייצלן ועליהם נרחיב את הדיבור עוד מעט.
שניים מהשמות הינם שמות מזרחיים בעליל: אברהם אברהם: בהיותי תושב אור יהודה בשנים האחרונות למדתי שאדם אשר שמו מורכב משני שמות פרטיים, הוא תושב עיירת הפיתוח הזו, שהוריו יוצאי גולת עירק - כך דוד יוסף,
יוסף יוסף,
יצחק יצחק ואברהם אברהם...
ברוך אזולאי: לשם זה קשר היסטורי הדוק לעולם הפשע מצידו הנכון. זוכרים את השוטר המשופם ההוא?
השם אזולאי, מספרת האינציקלופדיה, הינו שם ממוצא מרוקאי, ולו מספר פירושים: מי שהוריו גרו באזור בוזולאי במרוקו, או אולי מי ששיבש מעט את המילה הברברית (בשני סגולים) "איזיל" שפירושה טוב, ואולי מדובר במשפחה של כוהנים ששמם ראשי התיבות של הפסוק "אישה זונה לא תיקחו" (ויקרא פרק כ"א, פס' ז).
במקרה כזה אני כבר מציע לוועדת השמות הממלכתית להוסיף את השם "אמ"ה קבעי"ה" לשמות הרשמיים במדינת ישראל. ראו למשל: "הרב אמ"ה בן מרדכי קבעי"ה נ"י מונה לאחרונה לרב הצבאי הראשי של צה"ל והועלה לדרגת אלוף ". רוצה לומר שהרב אוסף-מעשי-השם בן מרדכי קול-באישה-ערווה-ירחם-השם נרו יאיר מונה לאחרונה לרב הצבאי הראשי של צה"ל והועלה לדרגת אלוף. ". ואולי כדאי למנותו ישר לראש אכ"א ולהיפטר מההיא שאל לנו לשמוע את קולה, ומראה פניה מסיט את דעתם של קצינים בכירים ממעשי מלחמה ראויים לשפלים בענייני כלי זין.
ובאשר לחמשת המועמדים הנוספים - אגמון-גונן, שוהם, ארנון, אלרון וכהן הרי אם לא היו מציגיהם צובעים את פניהם בצבעי שוקולד לא היינו מעלים על דעתנו לשאול האם שופט זה הוא ממוצא מזרחי או אחר והיינו מברכים על כך שהנה הנה, יש לנו שופטים ישראלים כזה כאילו, בוגרי התיכון שלנו, התנועה שלנו, הצבא שלנו, האוניברסיטה שלנו ששפתם חפה מאותיות גרוניות, שגישתם חפה מדעות קדומות, שהם אולי אינם אינטליגנטים במיוחד אבל הם מנגבים חומוס מעת לעת עם החבר'ה, הם רחבי לב, ישירים, אמיתיים, בעלי יכולת אילתור וגמישות ואוהבי החלמוניות בשלהי הקיץ, החצבים בראשית הסתיו והרקפות והכלניות בחורף.
לדרוש דיון רק פני שופט אשכנזי אחרי פרץ הצחוק הראשון, כאב ליבי על אותם אנשים שישראליותם לא עמדה להם ומישהו הוציא אותם מהארון והציבם במרכז התודעה הציבורית עם מזוודת המהגרים הישנה והבלה של הורי הוריהם.
שאלתי את רעייתי, אם במקרה שאעמוד לדין או אתבע מישהו אהיה רשאי לדרוש שענייני יובא אך ורק בפני שופט אשכנזי, שהוריו נחתו בארץ (למזלם, מסתבר...) בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 מטעמי ציונות, אביו היה בהגנה ונפל בשבי הירדנים כאשר נכנע הרובע היהודי בעיר העתיקה ואימו הייתה עקרת בית שסירבה לקבל רכוש ערבי נטוש במושבה הגרמנית למרות שהייתה זכאית לכך על-פי דיני המדינה כי אמרה: "שאני אקח בית של מישהו אחר? מה פתאום?".
אשתי נעצה בי את עיניה בתדהמה. "אם השופט המסרחי ישפוט את המסרחיים, הדתי את הדתיים, הערבי את הערבים , מי יעסוק בענייני אם לא שופט המיעוט הישראלי הנ"ל?" הוספתי והקשיתי.
אשתי לא ידעה לענות לי. אולי אתם יודעים?
סמסו, מיילו, או סתם קפצו לכוס קפה.
