כאשר תורתנו הקדושה הידועה בחסכנותה המילולית חורגת מהרגלה זה ומפתחת תיאור מדויק ומפורט בנושא מסוים, עלינו לשאול: מדוע ומהו המסר הנצחי המסתתר מאחוריו? ולכן, השאלה בנושא התיאור המפורט של הסכם השכר האחרון בין יעקב ללבן היא: מדוע ציינה התורה בפרשת 'ויצא' את כל הפרטים הללו?
ההסכם נרקם על-רקע לידתו של יוסף ורצונו של יעקב לחזור ארצה עם משפחתו הרחבה. ברם, מכיוון שלבן הפציר ביעקב להישאר עמו, יעקב החליט להציע לחותנו עסקה שאי-אפשר לסרב לה. יעקב יפריד את כל הכבשים הנקודים, הטלואים והעקודים מעדרו של לבן, כך שהם יהיו בהשגחתם של לבן ובניו. רק מן העדר הנותר - החד-צבעי - ייקח יעקב לעצמו את הילודים הנקודים, הטלואים והעקודים. עסקה טובה מזאת לבן לא יכול היה להשיג, ואכן הוא הסכים לכך מיד.
כיצד זה קרה שעדר שהיה כולו שייך ללבן הפך בזמן קצר לעדר גדול מאוד-מאוד שרובו שייך ליעקב? ושוב, מהו המסר הנצחי בנושא זה לעם ישראל ולעולם כולו? סיפור גידולם של בעלי החיים על-ידי יעקב אבינו בא ללמדנו על תכונתו "היהודית" של ישראל. תכונה זו תופיע שוב בבנו יוסף ובצאצאיו של יעקב אבינו במשך כל הגלויות. בכל מקום בגולה שבו בני ישראל נאלצו לגור במשך אלפיים שנים הם תמיד היו אנשים מוצלחים - ואפילו "יותר מדי" מוצלחים - כך שבסופו של דבר הציתו את שנאתם וקנאתם של הנתינים באותו מקום, ואלו אילצו אותם להגר למקום אחר.
"תכסיס" המקלות של יעקב מקור הצלחתו של יעקב מול לבן נבע משתי סיבות עיקריות. הראשונה, אומנם לא החשובה ביניהן, היא חוכמתו. אחרי שנים של עבודה כרועה, ידע יעקב מה שגילה גרגור מנדל, אבי הגנטיקה, יותר משלושת אלפי שנים לאחר מכן - ששני כבשים לבנים יכולים ללדת כבש עקוד. הוא שם לב שזה קורה לפעמים כאשר ההורים עצמם הם תוצאה של זיווגים "מעורבים". למעשה, יעקב הבין, לפחות אינטואיטיבית, את תורת הגנים הדומיננטיים והרציסיביים.
ובכל זאת, כיצד הצליח יעקב לגרום לכבשים לבנים ללדת טלאים צבועים באחוזים הסותרים את כללי הגנטיקה? התורה מספרת שהוא קילף מקלות כך שהיו בהם פצלות לבנות. הוא שם את המקלות בשקתות המים כאשר הצאן היה בייחום. זכרי הצאן מזדווגים עם הנקבות כאשר הן שותות בשקתות. בעת זיווגן הנקבות ראו את המקלות בעלי הפצלות והמחשבה על הפצלות גרמה להן להוליד טלאים נקודים, טלואים ועקודים. את ההסבר הזה קשה ביותר לאדם בימינו לקבל, כי הרי אין הוכחה שראייה ומחשבה כלשהן בעת הזיווג יש בכוחן להשפיע על הגנטיקה, ובמקרה דנן על צבע הוולד.
יש הסבר פשוט לתכסיס המקלות - ראשית, דרך דוגמה: ביציאת מצרים, מדוע הצטוו בני ישראל למרוח על מזוזות ומשקוף בתיהם דם מקורבן הפסח? האם הקב"ה לא ידע בדיוק על אלה בתים לפסוח ועל אלה לא לפסוח כאשר הרג את בכורי מצרים? ברור שהקב"ה לא נזקק לשום סיוע כזה מבני ישראל, אלא הוא רצה שיהיה להם חלק ושותפות, קטנה ככל שתהיה, במכת הבכורות ובהצלת עצמם מן המכה הנוראית ההיא. ובקריעת הים ה' ציווה את משה "הָרֵם את-מַטְךָ וּנְטֵה את-יָדְךָ על-הַיָם וּבְּקָעֵהוּ" [שמות י"ד, ט"ז]. כך גם פה, הקב"ה רצה להחזיר את יעקב ארצה בהקדם. לכן הוא זירז - בצורה נסית - את התעשרותו. וכדי שיעקב ירגיש שגם לו היה חלק באותו נס, ה' ציווהו על המקלות, או לפחות גרם לכך שהם ייראו כאילו הם גרמו לנס שבו יעקב פרץ מאֹד.
האב והבנים - הרועה והצאן עדיין נותרה השאלה החשובה יותר: במה קשורים כל פרטי גידול בעלי החיים שבו עסק יעקב לנצחיותו של עם ישראל? האם יש מסר עמוק יותר לסיפור המאוד טכני הזה של תהליך התעשרותו של יעקב אבינו? לעניות דעתי, בהחלט שכן. יש לשים לב שבכל ספר בראשית, מהאדם הראשון ועד יעקב אבינו, ישנה שיטה אחת שבה הקב"ה מטהר ומזכך את האנושות כדי להגיע למצב שבו יעקב עצמו הוא האב הבכיר של עם ישראל ושל העולם כולו. השיטה היא שיטת הגירושים. הקב"ה גירש את האדם הראשון מגן עדן. לאחר מכן הוא למעשה גירש את קין מיתר בני האדם, או כפי שקין זעק "הן גֵרַשְתָ אֹתי היום מעל פני האדמה" [בראשית ד', י"ד]. נח, כאשר הוא קילל את בנו כנען באומרו "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאֶחָיו" [בראשית ט', כ"ה] למעשה גירש אותו מביתו. אברהם גירש את ישמעאל, ויצחק גירש את יעקב פן עשו יהרגו. וכמובן, שהמבול והפיכת סדום הם "הגירושים" האולטימטיביים מן הארץ, שביצע הקב"ה.
לכן, אפשר לראות את כל ההיסטוריה עד פרשת עסקת הצאן בין יעקב ללבן, כתהליך היסטורי של גירושים - על-ידי הקב"ה, נח, אברהם ויצחק. ולאיזו מטרה? כולם נועדו כדי לטהר, לשבח ולזכך את האנושות - כך שבסופו של תהליך הקב"ה יזכה לעם אחד, לבן אחד שאותו הוא יאהב, שלו הוא ייתן את הדבר היקר ביותר עלי אדמות - את תורתו.
ומה כל זה קשור לתהליך הפיכת עדרו של לבן לעדרו של יעקב? הסיפור של עסקת הצאן של יעקב ולבן הוא למעשה משל וסימן ליעקב ולעם ישראל לדורותיו. במשל יעקב הוא הקב"ה. הוא מפריש את המיעוט הקטן - "העקֻדים, הנקֻדים והטלֻאים" מן העדר הגדול. כך גם היהודים - השונים מכל הגויים בהיותם נימולים - יהיו בניו כעם לבדד ישכון. אחר-כך הוא ייגש למלאכתו השנייה - הסרת הפסולת מיתר אומות העולם על-ידי תהליך שבו הוא יטהר אותם וינקה אותם מתכונותיהם הרעות. הכיצד? בתהליך שבו הם ישתו מן המים (התורה) ויראו את המקלות הפצולות - ויחשבו על העקֻדים (היהודים) וירצו להיות כמותם. אז ייקח יעקב (הקב"ה) את שני העדרים ויחברם. הוא ישים את העקֻדים בראש העדר כדי שהם יובילו את העדר המאוחד, בהדרכתו של ה', ליעדו הגדול שהוא הידיעה שה' הוא האלֹקים ואין עוד מלבדו - ליום שבו יהיה ה' אחד ושמו אחד, ליום שבו נדע שאנו בניו והוא אבינו, שאנו צאנו והוא רוענו.
זה תפקידו היום של כל יהודי ויהודי - לעצמו, לעדרו (עמו), לעדר הגדול (האנושות). חובתנו כבניו של ישראל להוביל את העולם כולו לאמת של אברהם, יצחק ויעקב, שהיא יראת ה', אהבת ה' וידיעת ה'. את כל זה הבין יעקב ביתר שאת כאשר הוא עיצב את עדרו.