חריש-קציר זה לא בדיוק בראש העניינים שלנו. זה משהו ליד ואדי ערה, המשולש. ישוב קהילתי באזור חקלאי שהממשלה החליטה להפכו לעיר של ש"ס ויהדות התורה. הממשלה תזרים כסף, חרדים יקנו שם דירות בזול, פה ושם יעברו בוודאי כספי שוחד וקרקעות מיד ליד, ובא לציון גואל, אדמות ומחלקת חקירות.
הבעיה היא שתושבי המקום לא רוצים זאת. הם רוצים להמשיך לגור בישוב חילוני. אז כדי שדעתם לא תישמע ולא תפריע, מינה להם שר הפנים אלי ישי את ניסים דהן (לשעבר ח"כ משס) כראש מועצה מקומית ממונה ל-3 שנים, ועכשיו ועדת הפנים בראשות ח"כ
אמנון כהן (משס) האריכה את כהונתו בעוד שנתיים, כך שמזה 6 שנים שאין במקום בחירות דמוקרטיות וגם לא תהיינה כאלה. בחירות תתקיימנה, אי"ה, רק אחרי שהישוב כבר יתמלא בחרדים יראי שמים. אז בוודאי תוחזר הדמוקרטיה על-כנה.
תושבי המקום שוקלים כעת לפנות לבג"ץ. אבל שם יגררו אותם 5 שנים כמקובל, וכשבג"ץ יחזיר להם את זכות הבחירה הם ילכו כבר להצביע בקלפיות נפרדות לגברים ונשים. לכן מומלץ לתושבים להזכיר לשופטים כבר השבוע שהתנאי לקיום החוק הוא קיום הדמוקרטיה ושמירת הזכות לבחור ולהצביע. לאלי ישי אין שום סמכויות, פרט לאלה שהוקנו לו בהליכי הבחירה הדמוקרטית המוסכמת. מרגע שהוא שולל את הזכות הזו מאחרים, זכותם וחובתם לפעול נגדו בכוח, בכל שיטה ובכל דרך. ומכיוון ששופטינו בעליון נורא אוהבים פסיקה ותקדימים אמריקנים, אפשר להזכיר להם שהחוקה האמריקנית הראשונה קבעה שחובת כל אזרח היא להחזיק בנשק ולהשתמש בו כנגד כל נבחר ושליט שיפגע בזכות הזו.
זו לא הסתה לאלימות. זו קריאה לדמוקרטיה. אם בג"ץ לא יעשה זאת מייד, ייתכן שיהיה זה הקליע הקדוש שיעגן מחדש את הזכות הדמוקרטית של כל אזרח בישראל להצביע ולהשפיע. כי הסיפור הזה הוא כבר לא של חריש וקציר או איך שהם נקראים שם. זה הסיפור היסודי של קיומה של מדינת ישראל. כשממשלה מנסה לאסור על אזרחים לקחת חלק בהליך הבחירות הדמוקרטי ומעיזה לשלול מהם את זכותם זו, אין לה שום זכות לבוא בטענות למי שיחליטו להילחם מחדש על הזכות הזו, ואם יידרש אז גם באותן שיטות וכלים שבהם היא נקנתה בהיסטוריה: באש.
מוקדש כתזכורת למי שאולי לא למד, ובוודאי לא מלמד את ילדיו, מהי דמוקרטיה , מה הקשר שלה לשלטון החוק, ומדוע בעצם יש לנו אותה.