למי היה אומץ לעשות את מה שעשתה נערה מצרית אחת בת עשרים, שצילמה את עצמה בעירום מלא ופרסמה את תמונתה באינטרנט המצרי כאות מחאה כנגד השתלטות האיסלאם הרדיקאלי על קהיר?
"תִּבעו לדין את המודליסטיות שדגמנו בעירום בבתי הספר לאומנות עד תחילת שנות השבעים, החביאו את ספרי האמנות והשמידו את הפסלים העתיקים, ואז התפשטו ועמדו לפני המראה, ושרפו את גופכם, אותו אתם כה מתעבים, כדי להפטר לנצח מהעכבות המיניות שלכם - לפני שאתם מכוונים את השוביניזם המשפיל שלכם כלפי, ומעיזים לנסות למנוע ממני את חופש הביטוי".. כך כתבה מגדה עליה אל-מהדי בבלוג שלה. אין צריך לומר שמוסלמים השמרנים של מצריים גינו את מעשיה, אין צריך לומר גם שהיא קבלה איומים על חייה. לצערנו אלו דברים ברורים. מה שצריך לומר זה שגם השמאל המצרי התנער ממעשיה של מגדה, מחשש שהיא הפריזה לערער את המרקם החברתי במצרים וקראה תיגר גדול מידי על אושיות השובניזם הערבי. השמאל המצרי מנסה להתקדם בצעדים מדודים, בעוד מגדה עליה אל-מהדי קמה ופרצה כל גדר, ואמרה את האמת ישר בפרצוף.
כדברי אחת הכותבות שהיטיבה לנתח את המצב - קהיר איננה עיר שלא יודעת צורתו של עירום נשי. להפך - גם רחובותיה מלאים בפרסומות המנסות למכור מוצרי צריכה על-ידי שימוש בתמונות של עירום נשי כפתיון. אבל מגדה לא מנסה למכור כלום. היא לא משחקת את המשחק המוכר של דפוסי הצריכה, שיש לו תנוחות גוף מאד מסוימות, בקהיר כמו גם בתל אביב. מגדה עומדת באומץ מול המצלמה, ברגליים חצי פשוקות ואומרת - זו אני.
אני מתפלל לשלומה של מגדה. אנחנו זקוקים למגדות כאלו שיקומו בעולם כולו ויגידו די. די לאופן הנורא בו מתיחסת החברה שלנו (כן, גם שלנו) לגוף
האדם ולמיניותו. מצד אחד שמרנות דתית ומצד שני זילות וצרכנות חילונית.
איום של גברים בלתי מפותחים מפני היצרים המיניים בתוכניתו מסביר שמחה יעקובוביץ' "הארכיאולוג העירום" כיצד כאשר החלה הנצרות להשתלט על העולם המערבי ולגנות את המין ואת הנשים - החלו מיד לשגשג בתי הזונות ברחבי האימפריה הביזנטית. הצטדקנות הדתית, המנסה להכחיש את הדבר הטבעי ביותר (ואולי גם היפה ביותר בתבל), מייצרת באופן מיידי בצידה השני תופעות של אלימות הכרוכות במין. כשלמיניות האדם אין מקום של כבוד - היא פורצת באופנים אחרים, אפלים, נצלניים, ברוטאליים.
בכיכר תחריר ביצעו חיילים מצריים "בדיקות בתולין" פומביות לנשים שנראו להן חופשיות מידי... שתי אצבעות של חייל מצרי נדחפות בפומבי אל גופן כדי לוודא אם יש שם קרום אם אין, וכל זה כביכול בשם הצניעות, בשם הדת, אללא ירחמו, ישמור השם ותרחם השכינה. ה"צניעות" הזו, שאיננה אלא פחד איום של גברים בלתי מפותחים מפני היצרים המיניים הבלתי מטופלים שלהם עצמם החלה לכפות את עצמה אט אט גם ברחובותנו, החל מגינוי שירת נשים בצה"ל ועד לאוטובוסים הנפרדים וריסוס תמונות של נשים בחוצות העיר.
כן - ביופין של נשים יש אלמנט ארוטי מובהק עבור המח הגברי. כן - עירום נשי מעורר חשקים מיניים בכל גבר בריא. כן - גם שירת נשים יכולה להזכיר לגבר עד כמה נעים יכול להיות מגעה של אישה, שנוכחותה מזכירה לו נשכחות, ומעלה בו לפעמים געגוע עמוק שאין הוא עצמו יודע מה הוא.
הבעיה איננה טמונה בעצם הגירוי, הבעיה טמונה בכך שגברים שלא זכו ללמוד את סודות האהבה המקודשת לא יודעים מה לעשות עם עצמם כשהם מגורים ולאן ניתן להוליך את התשוקה הזו. הדת המונותאיסטית ניסתה באלפי השנים האחרונות, ללא הצלחה מרובה, להדחיק את היצר המיני ולהמעיטו. אולם בד-בבד עם ההדחקה המינית נוצרה גם האלימות המינית. ואין מדובר רק באלימות כלפי האחר - יש פה גם, ואולי בעיקר, אלימות של גברים ונשים כלפי "עצמם החוטא" שראוי בעיניהם להלקאה עצמית.
להחזיר לעולם את התובנות הקדומות הגיע הזמן להחזיר לעולם את התובנות הקדומות שהיו כאן בכל הקשור לארוס ולמיניות לפני שקנאים מונותאיסטיים ניסו להעמיד אל זכר בודד (ונרגן במידת מה) בשמים, ואת עצמם כשופטי המוסר בארץ. לפני שהמלך יאשיהו השמיד את עבודת הקודש של הקדשות בארץ כנען, ולפני ששמעון בן שטח רצח 70 נשים באשמה שעסקו בכישוף. לפני שהיהדות עוצבה בידי גברים שהפחד מהעוצמה הנשית שלט בהם - הייתה בארץ כנען חכמה אירוטית שלא נשלטה בידי האשמה, הבושה והפחד.
כיום, נדמה לי שחובה עלינו להחזיר את החכמה הזו אל עצמנו, ולמצוא דרכים לחנך נוער באופן לגמרי אחר בכל הקשור לאהבה ומיניות - לפני שיהיה מאוחר מידי. גברים צריכים ללמוד כיום כיצד לחיות כגבר לצד אישה שיש לה עוצמה נשית, מבלי להרגיש מאויימים. להפך - עליהם להרגיש כמתבסמים בנשיותה, ולדעת כיצד להפוך את ההכרה בעוצמתה לסוג של הערצה, ולסגידה - ומשם לחויה של סגידה דתית לאלהות הנקבית, שהאישה הקונקרטית מהווה לה השראה. נשים צריכות ללמוד כיצד להכיל את העוצמה הזו בתוכן - עוצמה שיש בה גם צד מיני לא קטן - מבלי להלקות את עצמן על כך. כולנו צריכים ללמוד כיצד להעלות את התשוקה עצמה לכדי חוויה רוחנית, שיש בה נעימות של קדושה וקרבת אלהים באמת.