כאשר אני, כחילוני, נמצא בוויכוח פוליטי עם אדם דתי, אני תמיד "אפסיד", כי רגע לפני שטיעוניו של מתנגדי ייסתמו אחד לאחד, הוא ישלוף את אחד מכינויי האל ויוכיח לי באותות ובמופתים כי ההיגיון שלי לא עומד במבחנו של הבורא.
אינני רוצה חלילה במאמר זה להכחיש את קיומו של אלוהים או לנגח את המאמינים בקיומו. אני כשלעצמי מאמין שאם אכן קיים כוח עליון, הוא מתקשר בעיני יותר לעניינים של פיזיקה, כימיה או ביולוגיה, ובשום אופן לא לאספקטים של אתיקה או מוסר ובטח לא לפוליטיקה. כל אלה מעשי ידי אדם! אלא שנושאי דגל הדת גייסו זה מכבר את אלוהים לסייע להם במאבקיהם הפוליטיים, אם זה ב"הינתקות" (שבעבר), בשירת נשים (שבהווה) ובפינוי מאחזים בלתי חוקיים (בעתיד הקרוב).
הדת היא לא רק אמונה, הדת היא דרך חיים וגם ביזנס, היא מערכת הנחיות דוגמטית המורה לך כיצד לחיות, איך לחשוב ואיך לפעול ומכאן כוחה הפוליטי, הבלתי מוגבל ממש, בקרב מאמיניה. לפיכך, כאשר נעשית על-ידי הממשלה הנבחרת בישראל פעולה שאינה לרוחם של חובשי הכיפות ועוטי הטליתות הם זועקים בצביעותם: חילול השם!
בשם אלוהים... ה"הינתקות" הייתה פעולה בעלת אופי מדיני, אסטרטגי וביטחוני ברור. ראשית, חייהם של 7,000 יהודים בתוך מיליון וחצי ערבים היו בסכנה והיינו צריכים שתי אוגדות לשמור עליהם. ושנית, רצינו לנתק את הרצועה מהגדה לצמיתות כדי למנוע קיום מדינה פלשתינית משני צידנו, ולדחוף את רצועת עזה למצרים (כפי שהדבר אכן מתקדם כיום). אז צעקתם הייתה על "ארץ הבחירה" על "נחלת אבות" ו"צו-השם" וכולי וכולי.
ברור שרוב הציבור ראה בזאת שטות מוחלטת. ראשית, רצועת עזה מעולם לא הייתה נחלת אבות. שנית, האלוהים, אפילו אם הוא קיים, לבטח לא מתעסק בשטויות כמו הקצאות נדל"ן... נכון שהיו דתיים שהבינו את האבסורד וניסו לנמק את התנגדותם בנימוקים ביטחוניים
כביכול, אבל רוב ה"מומחים הצבאיים" הללו היו במקרה הטוב קציני דת בצה"ל.
עכשיו יש לנו אותה בעיה עם מאחזים בלתי-חוקיים, כאלה העולים על אדמות פרטיות של ערבים כאשר מצוות אלוהים מזויפת על שפתותיהם. האם מותר לגזול מהגוי את רכושו? האם "כבשת הרש" זה רק משל בתנ"ך? מה, אנחנו מוסלמים המאמינים שהיכן שדרכה כף רגלנו, שלנו הוא?
אבל יש אפילו המחמירים, ואני לא מדבר על ה"טליבאנים היהודים" בירושלים, אלא על החרד"לים למיניהם, אלה הנלחמים כיום למען כך שחיילים שלא ישמעו חלילה שירת נשים (למען חיילים שרובם לבטח כבר מיששו נשים...). הם רק שכחו למחוק מהתנ"ך את שירת מרים ואת שירת דבורה... והכל כמובן בשמו של אלוהים.
בשם המגזר... לאחרונה הגעתי למסקנה שמי ששולף את השם אלוהים בוויכוח כלכלי, פוליטי או ביטחוני (ואפילו חברתי) - הוא נבל המחלל את שם אלוהיו והמדביק לאל תכונות אנוש עלובות ובכך רק משפיל את כל המגזר הדתי.
בהכללה מוצדקת, אי-אפשר שלא לשים לב כיצד האמונה באלוהים כמו זו שביהדות, מאורגנת כיום ברחבי העולם על-ידי הדתות השונות בהיררכיה ביורוקרטית קפדנית הכוללת בין השאר בתי-תפילה מפוארים, מוסדות סוציאליים וחינוכיים ומערכות כלכליות מסועפות (עם שנור אדיר רווחיות לא מעטה) - וכל המערכת הזו פלשה לתחום הפוליטי - הכל בשם אלוהים כמובן ולמענו, יהיה מי שיהיה.
אבל מהכיוון הסובייקטיבי לחלוטין, אני בכלל לא מבין עדיין "מושגים אלוהיים" מסוימים מחובשי הכיפות בארץ (כמו "עם הבחירה") המיוחסים לאל, לאותו זה שעמד מנגד ולא עשה דבר כאשר 2 מיליון ילדים יהודים תמימים - בניו של "עם הבחירה" - נטבחו על-ידי הנאצים בשואה. ומכאן גם, איך אוכל בכלל להתייחס אל אמונתם ב"אלוהי ישראל" ברצינות ובהבנה כאשר הם מבזים את שם האלוהים בגרירה של שמו לכל ויכוח פוליטי?
