בערוץ שבע התפרסם אתמול בד' כסלו כי משפחת רוצחי יאיר הר סיני חזרה לסוסיה - בעקבות לחץ של ארגוני שמאל ובאישור הצבא, חזרה בשבת האחרונה משפחתו של מוחמד נור - רוצחו של יאיר הר סיני, לשטחי סוסיה.
אבל לא פורסם כי בעקבות לחצם של פרנסי סוסיה וגורמים ממצפה יאיר גורש בשבוע שעבר באמצעות פסק דין של בית המשפט המחוזי יוחנן שרת ומשפחתו מנחלתו . המגרשים היהודים לא צייתו לפסק של בית הדין התורני עם ומדינה שאני נמנה על דייניו להופיע בבית הדין ולהשיב לטענות של הטוענים לחזקה על הקרקע. הם העדיפו לפנות לבתי המשפט הישראלי ולדון בדיני ערכאות.
בהמשך המאמר מובא סיפור המקום כפי שרואה אותו ישראל דנציגר מאפרת הטוען לבעלות על הקרקע. המאבק הזה מבטא כל מה שיקרה בעתיד הקרוב ביהודה ושומרון, בכל ארץ ישראל ובכל העולם היהודי. אני מקווה שהקורא המשכיל יבין וישפוט.
מול מערכת משפט ישראלית על-פי כל דין, ובראשן זכויות המשפט האלוקי - התנכ"י, אלה שהוכרו ביסודן כמחייבות בשלבים שונים של התגבשות הדתות המונותיאסטיות וכמסד אינטגרלי במשפט הבינלאומי, ובפרט בהסכמי סן רמו שלאחר מלחמת העולם הראשונה, על-ידי 'חבר הלאומים' ועוגנו בסעיף 80 של מגילת האו"ם. הללו הכירו בזכויות המשפטיות של העם היהודי על הבית הלאומי בארץ ישראל לרבות הגדה המזרחית של הירדן. אין לשום גורם משפטי בישראל יכולת וזכות לשלול אותן וכל התיממרות שכזאת היא מעשה בגידה והבגדה. בית המשפט העליון סיפח את כל הקרקעות בארץ ישראל לאומה הערבית והגדיר אותן כקרקעות פרטיות ללא הוכחת בעלות, כפי שעלה בפרשת מגרון. אילו היו היהודים מקבלים עליהם משפט התורה כפי שמוסלמי מקבל את דיניו ונוצרי את חוקיו, לא הייתה מעיזה מערכת המשפט לפצות פה ולצפצף, ונתניהו לא היה יכול להפוך לעבד נרצע של הטרור הליברלי שעוסק בהתמדה בהשמדת העם היהודי בארצו יחד כל שונאי ישראל. לצערנו הרב גם היהודים הדתיים הקרויים
מתנחלים לא הקימו להם מערכת משפט תורנית כוללת כדי שתגן עליהם, ולכן יד הפריצים מבני עמנו רמה עליהם.
הישובים מנוהלים על-ידי קבוצות יודנראטיות המעדיפות מנהל בריוני שישַמר את כוחן מול התושבים, מעדיפות מונופול כלכלי ולא דמוקרטי שאמנם בקטע אחד הוא בונה, אבל בקטע אחר הוא משמר את הלגיטימיות של ההרס. כל עוד לא יהיה משפט של תורה ביהודה ושומרון, משפט מערכתי בין קהילתי ועל קהילתי אל יתפלאו יושבי יהודה ושומרון אם ינושלו מכל אדמותיהם.
אני מוצא לנכון להביא בפני הקורא סיפור אחד סימבולי, סיפור של אזרח אחד כפי שסופר על-ידי תושב ותיק של יהודה ושומרון, כדי להסביר על מה תחרב חס ושלום יהודה ושומרון, ממש כמו סיפורי חז"ל מדוע חרבה ירושלים.
14.11.11
גירוש מייסד חוות מגן דוד, יוחנן שרת, בידי צביקי בר חי ומזכירות סוסיה בימים אלו עומדת לצאת לפועל תוכנית גירוש אכזרית של חקלאי יהודי מאדמתו. הגירוש עומד להתבצע בידי יהודים, ולאסוננו, לא יהודים ממדינת תל אביב, אלא יהודים משלנו, לכאורה, ממתיישבי יש"ע.
להלן העובדות הקשות, שבידינו תיעוד מלא שלהן: הרקע העובדתי: בשנת 98' הוקמה חווה חקלאית בגבעות הסמוכות ליישוב סוסיה שבדרום הר חברון. מדובר בשטח משמעותי ונרחב יחסית.
המקום, ככלל, בעל חשיבות היסטורית בהיותו משמר אתרים ארכיאולוגיים מזמן המשנה, ובעל חשיבות אסטרטגית בהיותו בין הגבעות השולטות על צירי התנועה. השטח היה ריק ממגורי האויב הערבי, והיווה חלק מהשטח, שחוקית לא היו תביעות ערביות לבעלות עליו.
מקימי החווה היו ישראל דנציגר ויוחנן שרת. החווה נקראה מגן דוד. על המתחם הוקמו בתי מגורים בודדים, והקרקע יושרה והוכשרה לפעילות חקלאית; השטח גודר; רועים ערביים שהתרגלו לפלוש למקום באופן לא חוקי הורחקו מהאתר תוך מאבק יומיומי חוקי, ותוך הסתכנות לאורך הימים והלילות על פני שנים. אנשי אש"ף התנכלו למקום והייתה התמודדות קשה איתם. טרקטורים וציוד כבד ויקר גויסו כדי ליישר ולבצר את המתחם בעלויות עצומות ובמאמץ סיזיפי לאורך שנים; אדמת טרשים מסוכנת ולא ראויה למגורים ולשימוש חקלאי הפכה לנקודה פורחת וזמינה לשימוש והכל כיוזמה אישית ללא גב כלשהו. בנוסף - וכיעד עיקרי ממטרותיה של נקודת ההתיישבות המסוימת הזו, וכהמשך לשימוש בשטח בזמן קדום - במקום נעשתה עבודה חקלאית מקצועית שכללה גידולי שדה נדירים שנשתלו וטופחו על-ידי יוחנן שרת שהוא אגרונום במקצועו. כמו-כן טופחה צמחיה מקומית בעלת ערך, בהיותה נדירה וייחודית.
התנכלות אנשי סוסיה בשנים האחרונות עם הצלחת קומץ המתיישבים - שעם הזמן נוכחותם הפיזית הקבועה במקום צומצמה ליוחנן שרת ומשפחתו הקטנה בלבד, זאת לאחר שהרדיפה הקיצונית נגד מקצת המתיישבים הביאה לעזיבה חלקית - החלה לטישת עיניים למתחם על-ידי שכני הנקודה, אנשי סוסיה; הללו ראו במתחם פיסת נדל"ן קורצת, וסברו, בצדק, שלחקלאי יהודי בודד אין עורף ציבורי ומשפטי ותקשורתי, הרי הוא "נער גבעות פורע חוק" גרידא, והם הרי מתיישבים ציוניים לגיטימיים ומקושרים היטב; וכאן החלה פלישה נבזית שתתואר כאן.
קבוצת אנשים פלשה פיזית למתחם, במטרה להשתלט על הקרקע ולהקים שכונה יוקרתית בה ייבנו בתים צמודי קרקע על 3 דונם לכל וילה. הפולשים - מכירי ומוקירי ראש מועצת דרום הר חברון צביקי בר חי, שקשריו המעולים עם הממסד, התנהלותו השלילית בזמן הגירוש מקטיף, ויחסו ל"מאחזים" כלשונו, ידועים - היוו קבוצה שמטרותיה שיפור דיור גרידא; לחלק גדול מהם היו כבר בתים במקומות אחרים כך שלא מדובר במחוסרי דיור שנגרפו אל פיסת אדמה מתוך מצוקת קיום.
לפלישה היה כיסוי ציני בכך שהפולשים הציגו את פלישתם כהקמה מחודשת של חווה במקום - למרות שהמקום עמד כחווה והפולשים לא חידשו דבר במתחם למעט הרס - כשהרקע האמור ציני ומגויס, והוא, רציחתו של יאיר הר סיני הי"ד שהתגורר באותה עת במקום; הפלישה הוצגה כ"הקמת חוות הר סיני על שם הנרצח". חבל ששמו של הקדוש שורבב, אך כאמור לא הוקמה חווה אלא בוצעה פלישה לחווה.
מכיוון שיוחנן שרת לא גילה אזרחות למופת ולא קם בפשטות ועזב את מפעל חייו; ומכיוון שלא הייתה דרך פשוטה, הלכתית ואנושית ומוסרית, "להסביר" ליוחנן שרת שעליו לעזוב - החלה התנהלות בריונית, שהלכה והקצינה. לאורך השנים שבהם הסאגה הזו מתגלגלת, הפולשים השחיתו אדמות חקלאיות, כרמים, עצי זית, וגידולים שונים שכללו את הצמחייה הייחודית שיוחנן שתל במקום וכן את הצמחייה המקורית של ההר שיוחנן טיפח. הפולשים לא התחשבו בערכי החקלאות ולא בשום דבר אחר, למעט תאוות בצע. וכמובן קנאה באיש שעמד בחלוציות נדירה וכבש במו ידיו שטח שומם ומסוכן.
בריונות הפולשים, ללא ספק, ידעו את מלאכתם. במשך השנים השתמשו בכל שיטה משפטית, בכל שיטה משטרתית, ובכל שיטה בריונית, כדי לגרום ליוחנן לקום וללכת.
הבריונות שעליה אנו מדווחים כללה פגיעה פיזית ביוחנן, מספר פעמים, עד כדי אשפוז בבית חולים, וכמו-כן הטרדות, הצתת כלי רכב, הרג בעלי חיים, השחתת צנרת מים וחשמל, ובאופן כללי וונדליזם והרס חמורים בהיקפים נרחבים. הבריונות הגיעה הן במקביל וכחלק מהצייד ה"משפטי" וכפי שיפורט, והן באופן אישי ו"פרטיזני" כחלק מהרדיפה החוץ-משפטית שביצעה אותה קבוצה.
ההתנכלות המשפטית התנהלה בקווים כלליים כדלהלן: בשנת 2008 הוגשה תביעה משפטית נגד יוחנן שרת - באמצעות משרד עורכי הדין של
דוד רותם. בשלב הראשון של התביעה המשפטית הוגדר יוחנן שרת כפולש למרות מגוריו במקום כעשר שנים. בצוו הרשויות, ובסיוע הפולשים, נותקו בברוטליות המים והחשמל במתחם, תוך חיתוך הצנרת; ביחד עם קבוצת מאבטחים מחברת אבטחה נכנסו הפולשים לבית עם מוטות ברזל והכו את יוחנן באכזריות תוך חבלה חמורה בגופו.
לאורך השנים, בלית ברירה, הוגשו יותר מ-70 תלונות על נזק שנעשה במכוון ובאופן לא חוקי לחווה - אך אף לא תיק אחד טופל על-ידי משטרת חברון.
במקביל, הוגשו כנגד שרת עשרות תלונות שכולן טופלו על-ידי אותה משטרה, שבניגוד לכל עיקרון משפטי העמידה עצמה לרשות צד אחד בסכסוך באופן בוטה ומפלה. על חלק מהתיקים הועמד כבר שרת לדין ואף נדון לחודשי מאסר - וביחס לחלק נוסף מהתיקים הינו מאוים שהללו ייהפכו לכתבי אישום נוספים באם לא יעזוב את המתחם.
התעלמות מדין תורה לפני שנגיע להתפתחויות המזוויעות הנוספות שמתרגשות השבוע על-ידי ה"משפט" ה"ישראלי" כלפי שרת, ברצוננו לציין התנהלות מקבילה נוספת של אנשי צביקי בר חי שבעינינו כשומרי מצוות חמורה במובנים רבים מזו המתוארת כאן ולהלן, וכוונתנו להתעלמות הבוטה מדין התורה וההלכה המתנהל בנושא על-ידי גדולי הרבנים:
בשנתיים האחרונות, שרת העלה את עניינו בפני רבה של קריית ארבע חברון - מגדולי הרבנים - הרב דוב ליאור שליט"א. לשרת היה ברור שהלכתית הצדק עמו, לפי ההלכות הנוגעות לחזקת קרקעות המבוארות בתלמוד במסכת בבא בתרא, וכן ברמה המוסרית היהודית. שרת קיבל עליו כמובן לפעול כאשר יורו הרבנים. הרב ליאור העביר את התיק לעיונו ופסיקתו של הרב ישראל אריאל שליט"א, אב בית הדין מטעם ארגון הסנהדרין. בית הדין זימן להופיע בפניו את מזכירות סוסיה, המייצגת הרשמית של קבוצת הפולשים, אך הללו התעלמו לחלוטין מהזימון לבית הדין וסרבו להופיע בפניו, וכנראה שהם יודעים שהלכתית אין להם קייס.
בדלית ברירה הוציא בית הדין שלא בפני הנתבעים צוו ופסק הלכה, המורה ומחייב להותיר על-כנו את כל הקיים בחווה מבלי לשוב ולפגוע בשום פריט מרכושו האישי ומרכוש מגן דוד כחווה, הכוללים מבנים, שדות, ציוד וכן הלאה, ואין צריך לומר להימנע מכל אלימות, חלילה, כלפי יוחנן. התגובה לפסק הייתה התעלמות גורפת ומכוערת כאילו לא נברא ואפילו משל לא היה. הפסק שממנו מתעלמת הקבוצה לא ניתן בחשאין ובצנעה, אלא הובא לידיעת כל מעגל הנוגעים בו באמצעי ההפצה המרביים העומדים לרשות בית הדין - כל בית בסוסיה קיבל את הפסק הכתוב והחתום לתיבת הדואר האישית שלו, וראש המועצה צביקי בר חי תושב סוסיה גם הוא, קיבל אותו לבית, למשרד, למייל ולפקס. איש מהם לא התייצב בפני בית הדין להסביר את צידו בנושא וכמובן שלא ניסה ליישם את הפסק הקיים המורה על מניעת המשך פגיעה בחווה.
סוף דבר: גירוש הסיפור מתגלגל לאורך השנים; אבל הדבר הבוער באמת הוא שמערכת המשפט - לאחר מהלך בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, באמצעות השופט יעקובי - נתנה צו וגושפנקה סופיים לגרושו המיידי והסופי, בכוח, של שרת מהמתחם כולו. הגירוש אמור להתבצע ב-15 לחודש. הגירוש הוא נגד משפחת שרת - יוחנן, אשתו שהיא גיורת ועומדת לפני לידה, ובתם הקטנה.
ליוחנן אין קרובים בארץ וכמובן לא לרעייתו; המקום הוא ביתו היחיד שאותו הקים וטיפח לאורך שלוש עשרה שנים, וסיכן את חייו אינספור פעמים למענו, מול הברבריות הערבית המקומית. מדובר במקרה אנושי ובפשע אידיאולוגי ומוסרי מדרגה א', וכאמור פשע המבוצע על-ידי אנשים לכאורה משלנו ממש. מי שמבין במה מדובר נקרא להרמת קול זעקה ומחאה אדירה באמצעות פנייה אישית ישירה ליוזם המהלך ומובילו צביקי בר חי וכן למזכירות סוסיה.
אנו סבורים כי גירוש כזה הוא סכנה איומה למוסריותו של מפעל ההתיישבות כולו וחוששים מעונשה של ההשגחה העליונה כלפי כולנו בעקבות מעשה נפשע זה, ואין לנו ספק שהזוועה שטעמנו ממנה בהריגתו של הקדוש הרב דן מרצבך היא מסימניה של ההשגחה העליונה לחרון אף על גירושו מנחלתו של יהודי בעל מסירות נפש בעבור בצע.
על החתום: דנציגר ישראל יו"ר משמרת יש"ע