גלעד היא מילה בשפה העברית שהשתרשה כדבעי, למרות שמקורה בתנ"ך ובו היא מופיעה רק בהקשר של ברית יעקב עם לבן הארמי (פרשת ויצא, בראשית ל"א 47-48).
במילון אבן שושן מבוארת מילה זו כ"מצבת זיכרון". במקור מדובר בגל אבנים שיעקב קבע אותו כעד לברית שנכרתה בינו לבין לבן בהיפרדם זה מזה. לאמור, גלעד היא מילה אחת המורכבת משתי מילים - גל ו-עד.
מדובר בהמצאה ראויה ושכיחה של מלים עבריות, בה משופעת פרשת ויצא יותר מכל פרשה אחרת בתורה, ואלו המלים (בעיקר שמות):
- "ויקרא שם המקום ההוא בית אל" - יעקב קרא למקום בו חלם חלום ובחלומו התגלה ה' והבטיח לו כי ה' ילווהו וישמרהו - בית האלוהים.
- "ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה ראה ה' בעוניי כי עתה יאהבני אישי" - לאה קראה לבנה בכורה ראובן - מלה המורכבת משתי מלים - ראו בן, כי ראה ה' בעונייה (בצרותיה).
- "ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנוכי וייתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון".
- "הפעם יילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי"
- הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה".
- "ותאמר רחל דנני אלוהים וגם שמע בקולי וייתן לי בן על כן קראה שמו דן".
- "ותאמר רחל נפתולי אלוהים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי ותקרא שמו נפתלי".
- ותאמר לאה בגד [בא גד] ותקרא את שמו גד".
- "ותאמר לאה באושרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר".
- "ותאמר לאה נתן אלוהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר".
- "הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון".
- "ותקרא את שמו יוסף לאמור ה' יוסף לי בן אחר".
- ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים".
וביחד עם גלעד - נוספו לעברית בפרשה זו 14 מלים חדשות.
כשם שמהמלים (בין שמות עצם ובין שמות פועל) באים השמות, כן באות המלים מהשמות, ראה לדוגמה "יהודי" שמשמעו אחת מבני יהודה בן יעקב, וגם - אחד מבני ישראל.
התפתחות השפה כיום בדרך של המצאת מלים חדשות המושתתות על הקשרים למלים קיימות - בהתאם לצרכים להתמודד עם מצבים שלא היו בעבר - היא חלק מובנה בשפה, והמלים הראשונות שנבראו הן דבר ה' - "ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה" (בראשית א' ). ה' לא היה צריך לבסס את המילה החדשה על מילה אחרת, קיימת, כי ה' לא צריך לכלום; אולם כשאדם הראשון קרא שם לאישה - קרא לה - "לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ג' 23).
השמות החדשים והמחודשים בעת הזאת, אינם חריגה מדרך המצאת המלים בעברית אלא הם המשך טבעי ומתבקש לפועלם של הלשונאים הראשונים - אדם הראשון, האבות והאימהות, ובכל דור ודור לשונאיו וחידושיו.
