הפרעות בקו ישראל-ברלין

את השתלשלות האירועים נכון להתחיל מהסוף. ביום רביעי שעבר הודיעה קנצלר גרמניה אנגלה מרקל שממשלתה מאשרת לישראל לרכוש מהמספנות בגרמניה צוללת מסוג דולפין משופר. בנוסף הודיעה מרקל כי גרמניה תישא בשליש מעלות הצוללת, ותַקצה 135 מיליון אירו – סכום לא מבוטל בהתחשב בצרות הכלכליות שחונקות את המשקים האירופיים. עם השלמת הבנייה, בעוד כשש שנים, ימנה צי הצוללות של ישראל שישה דולפינים – שלושה ותיקים, שניים מתקדמים יותר שאמורים להגיע ארצה בחודשים הקרובים, וכעת הדולפין השישי, בעל יכולות מיוחדות עוד יותר. על פעולותיו וסגולותיו של צי הצוללות אפשר לכתוב מעט. על-פי פרסומים זרים, לכלי השיט האלה יש יכולת להנחית מכה שנייה על מי שיפגע בישראל בנשק לא קונבנציונלי. כלומר, מדובר כאן בהחלטה גרמנית לחזק את ישראל מול התעצמותה הגוברת ואולי הגרעינית של אירן. מעבר לכך יש לצוללות יכולות טקטיות מופלאות שכבר היום ישראל עושה בהן שימוש חובק עולם. הפרטים חסויים. ההחלטה של מרקל עוררה קורת רוח רבה בישראל, אבל לא עוברת בקלות בגרמניה. שם יש קונצנזוס מקיר לקיר נגד ישראל בכל הנוגע לבנייה בהתנחלויות ובירושלים. כשמרקל מחליטה לצ'פר את ישראל, היא הולכת במידה רבה נגד הזרם המרכזי של הפוליטיקה הגרמנית. כאן חיכו שנים לצוללת השישית. ההודעה הלא רשמית על מכירת הצוללת הסירה אצל רבים דאגה, גם משום שבתקופת ההמתנה צצו חדשים לבקרים דיווחים שלפיהם מרקל מעכבת את הצוללת מכיוון שאינה מרוצה ממדיניות נתניהו בעניין הפלשתיני. מישהו במערך הגרמני תדרך באופן עקבי עיתונאים גרמנים וישראלים בשנה האחרונה על שיחות כעוסות בין מרקל לנתניהו ועל קשר שקיים בין פלשתין לדולפין. האם אכן קיימת זיקה בין הנושאים? מצד אחד, יש אינדיקציות לא מעטות שכן. כך למשל, ההחלטה של מרקל ניתנה שעות ספורות לאחר שפורום השמינייה החליט לחדש את העברת כספי המסים לרשות הפלשתינית – צעד שמרקל דרשה מנתניהו במשך שבועות. בנוסף, כאמור, מישהו בצד הגרמני מטפטף בעקביות לעיתונות שיש קשר בין הדברים. מצד שני, הן באופן רשמי הן בתדרוכי עומק, הגרמנים דוחים על הסף את הטענות על זיקה כזו. ישראל, הסביר אדם הבקי בסוגיה לפרטיה, הייתה יכולה לקבל מזמן את הצוללת, אם רק הייתה מסכימה לקחת על עצמה את מלוא המימון. מרקל לא שקלה בשום שלב להימנע ממכירת הצוללת. ההפך הוא הנכון. כבר לפני שנה החליטה להיענות בחיוב לבקשה הישראלית לממש את אופציית הצוללת השישית. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מה יהיה גובה ההשתתפות התקציבית של גרמניה במימון כלי השיט האסטרטגי. ועוד ראיה נגדית: לשכת נתניהו ידעה לקבוע כבר לפני חודשיים, בעיצומה של המתיחות, כי "היחסים עם ממשלת גרמניה ועם הקנצלר מרקל טובים והדוקים. כשיש חילוקי דעות הם מלובנים ברוח טובה. כפי שהתקשורת הישראלית מיהרה לדווח על משבר ביחסים עם ארה"ב, ואחר כך התברר מפי נשיא ארה"ב שהיחסים הדוקים מתמיד, כך יתברר גם הפעם שהיחסים בין גרמניה לישראל מוסיפים להיות ידידותיים ותקינים כפי שהיו". השבוע, לאחר קבלת ההחלטה בעניין הצוללת, טענו אנשי נתניהו בפשטות: אמרנו לכם. אגב, כשנתניהו הביא לאישור השמינייה את בקשתו לשוב ולהזרים את כספי המסים לרש"פ הוא לא הזכיר את עניין הצוללת אפילו ברמז. כלומר, שרי השמינייה לא הניחו על כפות המאזניים צוללת מכאן ותקציבים לרש"פ מכאן, אלא קיבלו מבחינתם החלטה עניינית. נותרות אם כן שתי אפשרויות. אפשר שהקשר בין הצוללת לעניין הפלשתיני עלה רק בין שתי אוזניים בשיחות הטלפוניות בין מרקל לנתניהו. זו הסיבה שעוזריו הקרובים של נתניהו, שרי השמינייה וגם מקורות גרמניים בכירים אינם יודעים על כך דבר, ורק גורם אחד יודע סוד בצד הגרמני מדליף שיש קשר כזה. אפשרות שנייה היא שאין קשר אבל בצד הגרמני נוח למישהו להציג כך את הדברים כדי להשיג דיבידנד פוליטי. מרקל, שבאופן אישי ובפרמטרים אירופיים אכן נחשבת ידידת ישראל, צולחת משבר כלכלי היסטורי ונתונה לביקורת על תמיכתה בישראל הבונה בהתנחלויות ובירושלים. כדי להמתיק את הגלולה של מכירת הצוללת ותקצובה, מול הביקורת בביתה פנימה, מספרים אנשיה לחברים בבונדסטג שהחליטה לאשר את הצוללת רק לאחר חידוש העברות הכספים לרש"פ. זאת על-אף שבפועל אין קשר בין הדברים.

על סמך חיבור כל פרטי המידע מכמה מקורות, נראה שהאפשרות השנייה היא הנכונה. כלומר לא היה ואין זיקה בין הצוללת הגרמנית לכספים הפלשתינים. מי שמכירים את העובדות – ויש בישראל לא מעט אנשים שמכירים אותן – מאשרים זאת. כדי לא להביך את הקנצלר וממשלתה הם נמנעים מלהתעמת עם דיווחים מסולפים שמתפרסמים בעניין. מרקל, אין בכך ספק, לא ממש מחבבת את נתניהו, לשון המעטה, וגם מדיניותו לצנינים בעיניה. היא כעסה ועדיין כועסת על חוק העמותות ועל הבנייה בירושלים ובהתנחלויות. בשני הצדדים מודים שבנושאים האלה יש מחלוקות עמוקות. מהלכי ישראל בשבועות האחרונים אומנם לא יצרו את האווירה הנכונה לקבלת ההחלטה על הצוללת, אולם מהותית - לכל אורך הדרך מרקל התכוונה למכור את הצוללת ולהשתתף במימון. פרוצדורה פנים-גרמנית היא הסיבה העיקרית לעיכוב ההודעה עד לפני שבוע, והודעה הייתה מגיעה בכל מקרה. כך מסביר גורם יודע דבר. מי אם כן עומד מאחורי הדיווחים על הלינקג'? בדרג המדיני בישראל מפנים את האצבע המאשימה לשגריר גרמניה בישראל, אנדריאס מיכאליס, שנכנס לתפקידו בקיץ האחרון. קודם לכן שימש מנכ"ל אגף המזרח התיכון והמגרב במשרד החוץ הגרמני, כך שגם לפי כן נחשף לתוכני השיחות בין נתניהו למרקל. לטענת גורמים הקשורים לסביבת ראש הממשלה, מיכאליס העביר לכתבים מסוימים מידע שהיה ידוע שינגח את נתניהו. לטענתם, מיכאליס, כמו ממשלת גרמניה כולה, שולל את הקו המדיני של נתניהו, שמתעקש למשל לבנות בירושלים חרף התנגדותה של מרקל, ולכן מוציא החוצה חומרים שבדרך כלל נשארים חסויים. זו האשמה חריפה שגם לא נאמרת בפה מלא אלא ברמיזה. העניין כולו רגיש מאוד ולמעשה יש עדיין מי שחושש שמרקל תחזור בה. אשר למרקל, ההיסטוריה שבין שני העמים היא המניע המרכזי שלה לחזק מאוד את היחסים עם ישראל ולנקוט עמדות לא פופולריות לטובתה. כך בעניין הצוללת, כך בנושא כוונת הפלשתינים להכריז חד-צדדית על כינון מדינה. גרמניה, שכאמור מחשיבה עצמה לידידה השנייה בחשיבותה של ישראל, אומנם לא אמרה לאורך הדרך שתצביע נגד מהלך חד-צדדי - כפי שעשו האמריקנים למשל - אך כן הבהירה באופן ברור שהיא שוללת את המהלך. מסרים חד-משמעיים בעניין הועברו לפלשתינים כבר מן האביב שעבר ותרמו רבות למסמוס המהלך. לא פחות חשוב: מרקל הייתה משקולת מאזנת מול מדינות אירופיות, שרבות מהן היו תומכות בכל הכוח בפלשתינים אילולא גרמניה ועוצמתה ביבשת ובמוסדות האיחוד האירופי. מבחינה זו אפשר לומר שאהדת הציבור האמריקני לישראל כפתה על אובמה לגונן על ישראל באו"ם, ואילו החוב ההיסטורי של גרמניה ליהודים גרם למרקל לגונן על ישראל באירופה. אומנם בחריקת שיניים, אבל כך היא עושה, ומובן שאין בכך כדי לפרוע את החוב.

הצביעות חוגגת הסעיף השלישי על סדר היום שבין שתי המדינות הוא כמובן אירן. מצד אחד, גרמניה כמו שאר העולם מדברת גבוהה גבוהה על מחויבותה לעצור את פרויקט הגרעין. מצד שני, הסחר בין המדינות עודנו פורח. בשנת 2010 חל גידול דרסטי בקשרים הכלכליים שבין שתי המדינות והוא הגיע ל-4.7 מיליארד אירו בשנה. לשכות הסחר של גרמניה ואירן עודן מקיימות פעילות סדירה וענפה ברחבי גרמניה על-מנת לעודד השקעות ברפובליקה האיסלאמית. פקיד גרמני רשמי אומר בתגובה למספרים האלה כי על-פי נתונים לא סופיים ל-2011, הקשרים הכלכליים בין המדינות יצטמצמו השנה בקרוב ל-20 אחוז – כך עולה מסיכום היקפי הסחר לתשעת החודשים הראשונים. באותה נשימה טורחים הגרמנים להצטדק ולומר שהם רק במקום השלישי בין מדינות אירופה בהיקפי הסחר עם אירן, ושספרד ואיטליה מייבאות ומייצאות במספרים גדולים יותר. "אנחנו משלמים מחיר על הסנקציות האלה ומרגישים את התוצאות של ההחלטות שלנו", מציינים מקורות גרמניים, ברומזם שלאחרים קל להטיל עיצומים מכיוון שאין להם קשרים עם אירן. אלא שכאשר מסתכלים מה מוטל על כפות המאזניים, התירוץ הגרמני לא מרשים במיוחד. אבל גרמניה לא רק סוחרת עם אירן אלא גם מונעת הטלת עיצומים מלאים על משק הנפט או על הבנק המרכזי שלה. בשעה שבריטניה התייצבה בראש החץ העולמי והקדימה אפילו את ארה"ב בביצוע שני הצעדים הנ"ל, גרמניה הטילה עד לא מכבר וטו נגדי. רק בעקבות ההתפרעות בשגרירות הבריטית בטהרן (שקרתה בתגובה להטלת האמברגו הבריטי) הסכימה מרקל לשקול את שני המהלכים האלה – לפי שעה ללא תוצאות. כרגיל, שרי החוץ של האיחוד האירופי לא הצליחו להגיע להסכמה בנושא לפני שבוע. באירופה כמו באירופה, הצביעות חוגגת. כל מנהיג מפריח הצהרות תקיפות על מחויבותו לבלום את הגרעין האירני אבל פוזל הצִדה לראות מה עושים עמיתיו. למעט דיוויד קמרון הבריטי שנקט לבדו צעד אמיץ והיה הראשון שנעץ סנקציות נושכות באירנים, הגרמנים (וגם הצרפתים) ממשיכים בעיקר לדבר. הם אומנם מצמצמים קשרים עם האירנים, אבל רחוקים מלנקוט צעדים חד-משמעיים, כפי שהיה מתבקש לפחות מגרמניה. אנשיה של מרקל לא אוהבים את התירוצים של נתניהו על הקשיים הקואליציוניים שיש לו. כדאי קודם כול שיפסיקו הם להתבכיין על הנזקים הכלכליים שגורמות להם הסנקציות על אירן.