גם תאריך זה כמו תאריכים אחרים הקשורים לפרשת קצב בחמשת וחצי השנים האחרונות, אין בו משהו שמדינה רוצה לזכור. אילו לחלופין, אחד מאזרחי ישראל היה מגלה בתאריך זה תרופה חדשה לסרטן, מפרסם ספר שהפך ליצירת מופת עולמית, או היה התאריך, יום של חקיקת חוק שישנה לטובה חייהם של רבים, או תאריך של הסכם רב משמעות עם שכנינו הפלשתינים, או חנוכת הרכבת התחתית החדישה של גוש דן, שפתיחתה תהיה אכן ראויה להיזכר בהיסטוריה הישראלית. אבל לא. זה תאריך לא חשוב, מדכדך, בעיקר אין עימו שום כבוד שום גאווה אישית או לאומית, רק טעם רע, זיכרונות רעים, תחושה עגומה של "ראו מי היה הנשיא שלנו ואיפה הוא מבלה את ימיו החל מהיום".
"קברתם אדם חי" זעק
משה קצב אל עבר מדינת ישראל ושופטיה בפתח ביתו, בבוקר 7 לדצמבר 2011, שם עמדו כמאה מעריצים שלו, נצמדים לצדיק לפני שנכנס למכונית לכיוון בית הכלא מעשיהו. היום יקראו קוראי הניו-יורק טיימס את הראיון שקיים אמש כתב העיתון עם הנשיא לשעבר. הראיון ילמד את הקוראים, כי בבתי המשפט בכל העולם יושבים אנשים על כל מיני פשעים שלא ביצעו, חפים מפשע ומוכי גורל שנפלו קורבן למשפט מוטעה. גם קצב, כך סיפר לכתב העיתון הניו-יורקי, הוא אחד מאלה. הוא נשפט והורשע על לא עוול בכפו, נרדף, על-ידי אזרחי המדינה שמינתה אותו פעם לנשיא.
רבים הישראלים שחיכו הבוקר, עד הרגע האחרון, אולי, שוב ישלוף הנשיא לשעבר, הממורמר-הנעלה, איזה שפן חדש מהכובע, כמו שקרה לא פעם. עוד ערעור, עוד דרישה לכינוס מחדש של בית המשפט, עוד דרישה למשפט חוזר, עוד דרישה "לבנות בית סוהר מיוחד בחצר ביתו בקריית מלאכי" - רעיון שהושמע מפי עורכי דינו לאחרונה ושזכה לתגובה שלילית מוחצת מהשר לביטחון פנים. הוא בטח עוד ימצא לעצמו פתרון קסם, כדי לא לשבת בפנים אמרו לעצמם אזרחים רבים בינם לבין עצמם. אולי בכל זאת, חשבו רבים בליבם, האיש שטיפס בסולם המשרות, בזכות שאפתנותו, העסקן הבלתי נלאה, שהיה ראש עירייה בנעוריו ושר אינספור פעמים ונבחר לנשיא כחוק בבחירות חשאיות על-ידי רוב חברי הכנסת (ששים שהצביעו בעדו מול 57 שהצביעו עבור
שמעון פרס) שישב, לאחר כבוד בבית הנשיא חמש שנים תמימות (תמימות?), שייצג את ישראל בעולם, שאירח גדולי עולם בביתו וכו' עד שהלך להתלונן כי הוא נסחט על-ידי עובדת שלו הטוענת מיני דברים מוזרים... מיניים... מה פתאום? הוא?
הכבוד ממנו והלאה העם שזכה שיהיה לו נשיא נבחר שיושב הרגע בכלא מעשיהו לא מאוחד בדעתו לגבי אשמתו של משה קצב. חמישה שופטים קבעו, לבסוף אחרי קביעות קודמות כי קצב אשם באונס ובמעשים מגונים, תוך ניצול נשים ממרומי מעמדו ומשרתו הנעלה. ההאשמות נבדקו על-ידי שופטים שונים מכל צד ומכול נקודת מבט. מאשימות רבות לא זכו להגיע לבית המשפט להעיד על ה"מקרה" שלהן, מסיבות שונות. קצב הסכים לעסקת טיעון וחזר בו מהסכמתו ודבק בהכחשה מוחלטת לכל מעשה מיני, במסגרת הקריירה הארוכה שלו. אז יש המאמינים לו ש"לא עשה כלום", יש גברים המעריצים אותו בסתר או בגלוי על כך שניצל את מעמדו עם הבחורות! נשים שמתחלחלות מכול הסיפור, חשו היום תחושה מיוחדת של סיפוק, לראות את האיש שהרשה לעצמו "הכל" מתחיל לשלם מחיר, כי הרי המחיר, לא היה מובן מאליו, ההכחשות הגיעו עד לב השמים, הקומבינות והתחמקויות זרמו ללא הפסקה, עורכי הדין של הנאשם הסתובבו בגאווה, חשים שהם "מסדרים את השיטה". יש דעות , כמספר היהודים, הגברים והנשים, בני העדות ובעלי דעות מכל סוג.
משה קצב ייזכר, יחד עם כל ה"פרשה" שסופה בכלא, כמי שהכבוד ממנו והלאה. האיש שמזכיר את המילה כבוד, בכל נאום והצהרה, התנהג בבית המשפט ומאז החל משפטו, כאחרון התגרנים, בכל הזדמנות צרח וקילל את אנשי התקשורת או את בית המשפט. נתן דוגמה מצמררת לאזרחי ישראל של התנהגות נשיא לשעבר ואיים והאשים את כל העולם על העוולות שנעשו לו. לנשיא "המכובד", זה שמחבק רק חיבוקים אבהיים ותו לו זה שמורם מעם ופתאום-על לא עוול-מואשם לפתע בהאשמות זולות ועלובות.
היינו רוצים לראות ביום זה סיום פרשה ולזכות בשקט לאזרחים ושלווה לכל מי שהייתה מעורבת בעל כורחה במשפט המאוס. לפי הניסיון שיש לנו כבר עם הנשיא לשעבר, אין סיכוי שלא נשמע ממנו הרבה מביתו החדש שם התחיל להתגורר היום. האיש התם לא ממש ייתן לנו שקט ועוד נשמע ממנו לא מעט בעתיד.
