נקמת אונס דינה, פשע או הכרח?

שמעון ולוי אחים כלי אצילים מכירותיהם... בסודם תגיל נפשי בקהלם יחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו גן. ברוך אפם כי עז ועברתם כי קשתה. ירבו כמוהם ביעקב בכל תפוצות ישראל... במילים אלה מברכת דינה בת יעקב לפני מותה את שמעון ולוי אחיה, תובעי כבודה, בשירו של שאול טשרניחובסקי. השיר "פרשת דינה" נכתב באביב של שנת 1936, כתגובה לפרעות ביפו; טשרניחובסקי קורא בו ליהודי לנקום את נקמת נרצחיו ואת עלבונו הלאומי. שאלות קשות בין המשפט למוסר הוא מעשה נקמת בני יעקב בבני שכם לגאולת כבוד אחותם דינה שנאנסה באכזריות על-ידי שכם בן נשיא הארץ, חמור החיווי. מאורע דרמטי וכואב זה, שהמקרא מספר עליו בתכלית הקיצור, מעלה את השאלות: האם אפשר לסלוח למעשי שמעון ולוי ולהצדיקם? "מדרש רבא" מצדיק את מעשה הנקמה כהולם את מעשה האונס: "מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר... ולא היה יעקב רוצה, שיעשו בניו אותו מעשה. וכיוון שעשו בניו אותו מעשה, אמר: מה אני מניח בניי ליפול בידי אומות העולם. מה עשה? נטל חרבו וקשתו ועמד על פתחה של שכם. אמר: אם יבואו אומות העולם להזדוג להם לבניי, אני אלחם כנגדן" (בראשית רבא, פרשת וישלח). על-פי מדרש זה, הכריז יעקב על הזדהותו עם בניו לאחר המעשה, גאולת הדם הייתה מעשה מקובל בעולם הקדום, והנקמה גם היא הייתה נורמה מקובלת, בחינת "עין תחת עין", "רעה תחת רעה", והייתה חלק מן ההוויה החברתית. וכדי שלא ייפגע גם מי שהרג נפש בשגגה, ייעדה לו התורה ערי מקלט: "פן ירדף גואל הדם אחר הרוצח כי יחם לבבו" אומר רש"ר הירש בפירושו: "שכם פונה אל האב ואל האחים: הרבו עלי מאד מהר ומתן, התחייבות כספית של הבעל כלפי אשתו, ומתנות למשפחה - עד כאן הצעה הוגנת למדי. אך יועיל נא בטובו האדון רב החסד להחזיר את הבת אל חיק משפחתה ורק אחר- כך יבקש את ידה במעמד חפשי!!! מעשה זה כמות שהוא - לשאת ולתת עם האב והאחים בעוד האחות בצינוק - כל עצמו אינו אלא ניסיון להוציא דרך מרמה הסכמה פורמאלית למעשה אלימות שכבר בוצע...!" ואי-אפשר שלא להרגיש מבחינה אסוציאטיבית בהדים אקטואליים, מצד אחד יורים עלינו בכל מקום ומצד שני, כמובן, רוצים לעשות הסכמי שלום... הכל אותו הדבר, שום דבר לא השתנה. ויהי רצון, ונאזור כוחות, להילחם באויבינו המתרבים סביבנו ובתוכנו, ונדע לעמוד איתנים ומאוחדים מול כל מבקשי רעתנו.