|
תאריך:
|
09/12/2011
|
|
|
עודכן:
|
09/12/2011
|
כאשר הלגליות מאבדת לגיטימיות |
|
1 |
|
|
מה טעם יש לערוך סקרים אצל אלה שלא מכירים את מערכת המשפט ושופטיו מקרוב, קרי על בשרם ?
כי אילו היה נערך סקר של מי שהיה שם,
התוצאות היו מפחידות,
הנה הוא גרוניס - זה שאבוי, עלול להיות נשיא העליון,
אין לו סבלנות לצרות של אחרים והנה הם גם מפשוטי העם..
והוא משליך בבוז תוך דקותיים לא יותר!! אדם מבוגר הבא לפניו בעתירה על שתאגיד מוכר וכך משרד עורכי הדין המייצג אותם, גוזל את כל זכויותיו הסוציאליות, שצבר במשך עשרות שנים ,
גרוניס: "העותר בא לפנינו בטרם הסתיים ההליך הקודם" - משקר גרוניס ללא ניד עפעף, העתירה נדחית העותר (הרעב כבר ללחם) ישלם לתאגיד הגוזל 20,000 ש"ח הוצאות,
אלא שגרוניס כאמור משקר את קוראיו, (לאומלל ממילא אין לאן לפנות עתה!!) כי ההליך הסתיים גם הסתיים לפני יותר משנה וחצי...
זה האיש שהולך להיות חלילה השופט הכי קובע במדינה,
ממש מייאש שאיש לא בודק את טיבם של שופטים, מקל וחומר את הגעתם של כאלה למשרות חשובות כל כך .
חבל שהסקרים לא בודקים מה מסתתר מאחורי פסקי דינו,
כמו של תמוהים אחרים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ש. רוטנברג |
|
|
|
|
|
There is a great deal of pious nonsense circulating denouncing as “undemocratic” proposed legislation which would require Knesset consent to the appointment of judges. The denunciations have been so vociferous that the Prime Minister has caved in to them. The self-styled defenders of democracy contend it is undemocratic because it impinges on the “independence of the courts.” Of course, no one bothers to explain how it would have that effect or why it is impossible to have too much of a good thing. Shrill generalizations fill the air with no substance
In the United States, as an example, judges have always been appointed by the President subject to the consent of the Senate. State judges are similarly appointed by governors, subject to consent of the legislative branch. Can anyone seriously believe that the American judiciary does not have independence?
In fact, requiring Knesset approval of appointments would have exactly the opposite effect. The truth is that the courts are totally dependent on the President of the Supreme Court who is the only one in the Israeli judiciary who enjoys independence.
The Israel Bar Association appoints members of the commission and the Minister of Justice is a member, it is true. But cases before the Supreme Court of Israel are not heard by the whole court, as is the case in the United States, where every justice hears every case. I believe it is unprecedented in democracies and unparalleled that the President of the Israel Supreme Court has the power to select which justices will sit on every case before the Supreme Court.
That means the President decides every case, because all the justices know how every one of them views every issue. The President of the court also wields power over those who supposed curb the President’s power. The members of the commission appointed by the Israel Bar are practicing lawyers and the Minister of Justice is likely to be a practicing lawyer again after leaving office. If they oppose the will of the President of the Supreme Court, they can never expect to win another case before the Supreme Court.
Moreover, since promotion of judges is also controlled by the President of the Supreme Court, lower court judges cannot oppose the President either. So the appointees of the Bar and the Attorney General who will likely go back to private practice can expect never to win another case in court. The “independence of the judiciary” in Israel is, in reality, only the untrammeled power of the President of the Supreme Court, who is answerable to no one.
That, in and of itself, is antidemocratic. The basic premise of democracy is that people are corruptible and need to be governed. Those who govern have a great deal of power and power corrupts. So they too need to be governed. That includes the President of the Supreme Court.
In fact, given the degree of dominance of the President of the Supreme Court, the proposed measure would actually reduce only the power of the President of the S |
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שר |
|
|
|
|
|
להלן מאמרה של קרני אלדד שפורסם בהארץ:
זוכרים את הגירוש ("התנתקות" בתרגום חופשי לשמאלנית)? זוכרים שהיו הפגנות בכל הארץ? השופטת אילה פרוקצ'יה, בשבתה על כס הצדק והחוק, השליכה למעצר עד תום ההליכים נערות בנות 14 שהפגינו נגד ההחלטה האיומה הזאת. הן ניצלו את זכותן הדמוקרטית והפגינו. זה היה חטאן. בתור שופטת שהיא חלק מהמערכת הדמוקרטית הייתי מצפה ממנה לעידוד הפגנות עממיות כאלה. אבל לא. היא החמירה עם הנערות הללו. האם החמרה זו היא שיטתית?
לצערי הרב, כשמדובר בצד הפוליטי השני השופטת מקילה. ועוד איך מקילה. בתיכון למדתי ב"ליד האוניברסיטה" בירושלים, בית ספר שנחשב מעולה מבחינה לימודית, אך מהר מאוד התברר לי שמבחינה ערכית הוא נורא. המורים שדגלו, לכאורה, ב"ערכי הדמוקרטיה", נהגו כלפי באפס סובלנות כי חשבתי אחרת. לתיכון הזה שלחה פרוקצ'יה את בנה שלמד אתי בכיתה. בתיכון הזה למדה גם ענת קם.
האם הופתעתי כששמעתי שכבודה החליטה לשחרר את קם לביתה "תחת שמירה"? לא. אני כבר לא תמימה כשהייתי. אני מכירה הצביעות הזאת. את הרוע. את חוסר הצדק המשווע במערכת הצדק, מהדרגים הנמוכים ביותר ועד לצמרת. הכל רקוב ומצחין.
מדוע אין השופטת הנאורה מורה לעצור במתקן-מעצר עד תום ההליכים אשה הנאשמת בריגול חמור ובגניבת אלפי מסמכים סודיים ביותר? מפני שהמערכת המתחסדת, שרוממות הצדק והחוק בגרונה, נוהגת בשיטתיות אפליה מגזרית. היא הפכה את עצמה ממערכת משפטית האמורה לחתור לצדק ולמשפט מתוך שוויון בפני החוק לכל אדם, למערכת פוליטית כוחנית המפלה באופן קבוע בין אדם לאדם על פי השתייכותו המגזרית. אפליה בוטה זו, המצטרפת לעשרות מקרים של אפליות בעבר, ממחישה את מאמר קהלת: "מקום המשפט, שמה הרשע".
אפליה מגזרית זו עטופה בהררי מלים מלומדות שתפקידן להסוות את עיוות המשפט, אך השקר אין לו רגליים: מאז תחילת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון ירד מאוד אמון הציבור במוסד זה.
אני מרגישה בושה עמוקה לנוכח העובדה, שהמוסד שהיה אמור לייצג את שיא הצדק, היושר והמשפט, נהפך בשנים האחרונות לסמל של איפה ואיפה, החמרה סלקטיבית כלפי מגזרים מסוימים, ויחס בלתי נסבל בקלותו כלפי מגזרים אחרים. אני סבורה שהחלטות ואנשים מעין אלו הם אות קלון, לא רק למערכת המשפט, ולא רק לעם ישראל, אלא לצלם האנוש בכלל. השופטים אמורים להשתמש בכוח העצום שיש בידיהם בצורה מוסרית וראויה, אך הם משתמשים בו נגד הצדק הבסיסי ביותר, מתוך משוא פנים.
בסדום פעלו על פי חוק. האינקוויזיציה פעלה על פי חוק. האם יש להסתפק בכך שגם המערכת המשפטית שלנו תפעל רק על פי חוק, או שעלינו לדרוש שתפעל גם בצדק? ולמי יש את הכוח להפוך את המערכת לצודקת באמת? לשר המשפטים? מסופקתני. אני כבר לא יודעת מה לעשות חוץ מלזעוק.
לרגל יום העצמאות, בכל זאת אנסה לסיים באיזושהי תפילה ובה תקווה: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק - קריה נאמנה. ציון במשפט תיפדה, ושביה בצדקה". (ישעיהו א', כ"ו)
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משפט רקוב ומאוס |
|
|
2 |
|
|
בישראל בניגוד לכל מקום אחר בעולם שופטים נבחרים על ידי שופטים אחרים עד לא מזמן גם לא היו נבחרי ציבור שהשתתפו בבחירה. בעבר הלא רחוק גם לא היו כל נציגי צבור שהשתתפו בבחירה. קנה המידה לבחירת שופטים היה חסוי, גם חברי כנסת לא ידעו על פי מה מועמד נבחר לשופט. על כך אמרו שופטים: "מכירים אותו". מה שברור שבנפוטיזם ובפרוטקציוניזם הקיים בבית המשפט בני ונכד שופטים שנבחרים ודאי מוכרים וכך גם בני עמדות פוליטיות זהות בעלי יחסים בתוך המקצוע.
עם קום המדינה כאשר החלו להרכיב את בית המשפט העליון, הייתה בתוקף פקודת בתי המשפט המועמדים לכהונת שופט הוצעו על ידי שר המשפטים, אושרו על ידי הממשלה, ואז אושרו סופית בכנסת - שיטה המתאימה למדינה דמוקרטית. אלא שבהמשך שר המשפטים הראשון פנחס רוזן חיבר ביחד עם נשיא בית המשפט העליון משה זמורה, הוא שהיה לא אחר משותפו לשעבר במשרד עורכי די,ן את רשימת המועמדים לשופטי בית המשפט העליון ללא כל התיעצות עם נציגי ציבור. לאחר שקמה ועדה לבחירת שופטים השופט מאיר שמגר בשנת 1978 הביא להרחבת מספר השופטים בוועדה בטוענה של חיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. 1996אהרן ברק – השופט הפוליטי ניסה לשכנע שאין דבר הרסני יותר מהנהגת פיקוח דמוקרטי על בחירת השופטים בטוענת פוליטיזציה.
הועדה לבחירת שופטים כיום מונה תשעה חברים. ששה נבחרי צבור שלושה שופטים. אלא שלכל החלטה דרושים רוב של שבעה מתוך התשעה. כך ששופטים יכולים לבטל כל החלטה בנוסף יש להם גם זכות וטו שאין לנבחרי צבור. חברי הוועדה הם: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים מבית המשפט העליון(3), שר המשפטים(1), שני נציגים של לשכת עורכי הדין(2) שר נוסף שהממשלה ממנה(1) שני חברי כנסת (2),. רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים - שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין – (5) אינם נבחרי ציבור, ואינם אחראים כלפיו. שני השופטים מלבד נשיא בית המשפט העליון, בדרך כלל מצביעים לפי רצון נשיא שבחר בם, עורכי הדין תלויים מקצועית בשופטים, ועל כן נוטים הם לרצותם. כך לפחות חמישה מצביעים בהתאם לרצון הממסד המשפטי, שר המשפטים הוא בדרך כלל עורך דין הנאמן לממסד המשפטי יותר מאשר לעמדות הממשלה והכנסת ולערכיו של ציבור הבוחרים. דבר זה בולט במיוחד כאשר שר המשפטים הוא גם עורך דין המיצג לקוחות בבית משפט וגם איננו כלל נבחר ציבור. כך שבדרך כלל לפחות ששה (6) מתוך תשעת חברי הועדה מצביעים לפי רצון הממסד המשפטי. נוסף על כך שני החברי כנסת הם אחד מהקואליציה ואד מהאופוזיציה בדרך כלל מצביעים באופן שונה אחד מהם עשוי להצביע ביחד עם הממסד המשפטי (7).
בשם עצמאות בית המשפט אימצה ישראל שיטה שבה הרשות השופטת אינה אחראית כלפי איש. שופטים מתמנים על ידי ועדה הנשלטת על ידי השופטים המכהנים, ודיוניה נערכים בחשאי, ואילו האומה נותרת ללא כל זכות להתערב בהכרעה מי יישם ויפרש את חוקיה, זוהי גאות השופטים, המכנים את השיטה כ"טובה בעולם" - מאחר שהשופטים מעצבים את בתי המשפט בצלמם הם. למרות מאמצי שופטי ישראל אף אומה אחרת לא השתכנעה בכך.
בשם עצמאות בית המשפט קיימת בישראל חסינות מוחלטת לשופטים. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין : "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" הנה כי כן, חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל, וככל הנראה גם אם פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו".
לטענת השופטים הרצון לשמור |
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרדר |
|
|
|
|
|
עו"ד אבי יצחק ומשפטנים בכירים קבעו כי אונס לא היה במקרה קצב !!!
יחסי זנות בהסכמה היו גם היו.
המתלוננות שפתחו רגליים ממש לא צדיקות
ובעת שנגמרה העדפתן בלשכה ע"י קצב בחרו להתלונן על אונס שלא היה.
משפט קצב בראיה רוחבית יגרום למוטט את מערכת המשפט הרקובה והמאוסה ואשר ידוע כי התיק נגד קצב ותוצאת המשפט נקבעה מראש עוד בטרם החל המשפט במחוזי.
וגם ההצגה של העירעור בעליון היתה הצגה עם סוף ידוע מראש.
וזו רק שאלה של זמן מתי תפורק המערכת המשפטית המסואבת והשמאלנית הגזענית הזו הנקראת בית המשפט העליון.
כי כבר אף אחד לא נותן בהם אמון...ובלי אמון מערכת משפט אינה יכולה להתקיים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משפט רקוב ומאוס |
|
|
3 |
|
|
בנוגע לאחריות השיפוטית: לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין לא ניתן לתבוע בעל תפקיד שיפוטי "על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". לשופטים עצמם חסינות מתביעה, אולם גם למדינה אין אחריות שילוחית מדובר בחסינות מהותית ושופטים אינם "עובדים" לצורך העניין. שופטים אשר אימצו את "הלכת פרידמן", לפיה "החסינות איננה חוסמת כליל הגשת תביעה נגד המדינה באחריות שילוחית בשל רשלנות שופט", ולכן לפי אותם שופטים "שלטון החוק איננה מונעת הגשת תביעה נגד המדינה ובנסיבות אלו ניתן וצריך לאפשר הליכה בנתיב זה במקרים קיצוניים של רשלנות בוטה מאוד", לא מוזכר פה מתוך זדון שהיא דרכם השכיחה של שופטים. לפי גדרה זו שלטון החוק פרושו חוסר אחריות השופטים או במילים אחרות שלטון החוק לפי תפישה זו אינו מחייב את השליטים.
יש לכך ביטויים אחרים כמו הדיווח מטעם בית המשפט. שופטת בית המשפט העליון בדימוס ונציבת תלונות הציבור על שופטים הראשונה: "יש סתירה מסויימת בין עצמאות בית המשפט לבין חובת הדיווח... האומנם? האם מהנדס שמוציא תרשימים מדוייקים, נפגעת עצמאותו להחליט מקצועית כיצד יבנה? לא כל שכן רופא השומר את תוצאות כל הבדיקות ורושם גליונות רפואיים. האם השל כך נפגעת יכולתו לשקול ולהחליט על הליכים וטיפולים? עצם התיעוד המדויק מאפשר פעילות מקצועית ומבטיח מעקב שאכן כך היא מתבצעת. תיעוד מדויק יכול להפריע אך ורק אם בית המשפט אינו מעוניין לפעול על פי כללי הצדק, אלא על פי שקולים זרים, והוא מעונין להסתיר זאת. במקרה של שפיטה תעוד מדויק של הדיונים וההוכחות שהובאו נועד לאפשר מעקב בכך לעזור להחלטה. עצם טענה כזו מלמד על "עצמאותם של שופטים מכל מחויבות מוסרית ומכל אחריות למעשיהם". במערכת משפט תקינה חובת הדיווח להיות נתונים לבקורת.
מהי עצמאות או אי תלות שיפוטית מפני מה? או מי? ולשם מה?
תפקיד השופטים להיות הוגנים ולא נושאי פנים כלפי כל הבאים לפניהם. עליהם להיות חופשיים מהשפעה פוליטית עליהם להסתמך על מה שצודק ולא על מה שמקובל. עליהם להיות מסוגלים להגן על האזרח הפשוט ממדינאים, ממשלות, תאגידים גדולים ועל האחד מהשני.
עצמאות שיפוטית פרושה ששופטים חופשיים להחליט על פי ההגינות וללא משוא פנים תוך הסתמכות בלבדית על העובדות המוצגות וחוקים ישומיים, מבלי להכנע ללחצים או הפחדות. עצמאות שיפוטית תפקידה לאפשר הגנה על האזרח והבטחת שלטון החוק. עצמאות שיפוטית מתיחסת הן לבית המשפט כרשות והן לכל שופט בנפרד.
עצמאות מוסדית, משמעה עצמאות של הרשות השופטת כגוף. אי-התלות המוסדית מהווה ביטוי של עקרון הפרדת הרשויות לשם דחיית התערבות מרשויות אחרות המחוקקת והמבצעת. עצמאות מוסדית היא תנאי הכרחי לעצמאותו של השופט היחיד.
עצמאותו של השופט היחיד, שמשמעה אי-תלותו בגורמים חיצוניים בלתי רלוונטיים.
עצמאות בית המשפט או אף עצמאות שיפוטית בשום אופן אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי כדי להבטיח את שלטון החוק בעזרת קידום החלטות ללא משוא פנים.
האם קיימת דילמה בין עצמאות שיפוטית - לאחריות ציבורית.
עצמאות שיפוטית נועדה לתת הגנה על שופטים מפני לחצים חיצוניים העלולים לעוות את פסיקותיהם ואחריות ציבורית דורשת מן השופטים להתחשב בערכי היסוד של האומה אשר את חוקתה הם מפרשים.
יש להכיר במוגבלות העצמאות השיפוטית לעומת האחריות השיפוטית. למרות שבמונחים מוחלטים אין התאמה בין עצמאות לאחריות, על השופטים להיות מספיק עצמאיים כדי לאפשר צדק ללא משוא פנים ולדחות מעליהם נסיונות הפחדה. אין השופטים עצמאיים במידה שלא ישאו באחריות. עצמאות מוחלטת ללא אחריות מתאימה למשל למי שאינו מועסק וא |
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרדר |
|
|
4 |
|
|
הכותב גם אם חושב נכון הוא עצמו הושפע מתרמית השופטים. עצמאות בית המשפט היא לשם עצמאות שיפוטית עצמאות שיפוטית אשר פרושה ששופטים חופשיים להחליט על פי ההגינות וללא משוא פנים תוך הסתמכות בלבדית על העובדות המוצגות וחוקים ישומיים, מבלי להכנע ללחצים או הפחדות. עצמאות שיפוטית תפקידה לאפשר הגנה על האזרח והבטחת שלטון החוק. עצמאות שיפוטית מתיחסת הן לבית המשפט כרשות והן לכל שופט בנפרד. לכן יש להבטיח שלבית המשפט תהיה אחריות כלפי הציבור ומכאן שעל הציבור לבחור בשופטיו. חוסר אפשרות הציבור לבחור את שופטיו פירושו חוסר אחריות כלפי הציבור והחופש לפעול לפי רצונן של רשויות אחרות כמו להשלים את פשעי המשטרה. |
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרדר |
|
|
5 |
|
|
|
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרדר |
|
|
6 |
|
|
לטענת השופטים הרצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת, ועל אי התערבות בפעולתה מחייבת חסינות רחבה.
השופט דוד גולדשטין קבע כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "המטרה היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט ותכליות המשנה, למנוע פגיעה באמון הציבור ותביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים או הבטחת סופיות הדיון והליך דיוני תקין.... כמו גם "מניעת פגיעה בתפקוד השופט ערעור מעמדו ושאלות באשר לטיב שפיטתו, מניעת עיוות דין (?) ובזבוז זמן שיפוטי יקר". לפי כך יש להעניק לשופט עצמאות מוחלטת כאילו אינו פועל בשליחותה של החברה וכילו אין תפקודו משפיע על אחרים קובע גורלות.. משמע שופטים שונים משאר בני תמותה אשר עצם התביעה נגדם פוגעת בהם קשות ולהבדיל נזקקים לשירות עורך דין. להבדיל בעיסוקים אחרים יש אחריות ועל מעשים פליליים משלמים מבלי שהדבר יפגע בתפקוד או במעמד. לפיו "אין כל מקום להטיל אחריות שילוחית או ישירה על המדינה על פעולות שופט ואין משנה סוגה של הרשלנות". לדעת השופט דוד גולדשטיין חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי, אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר"... לשיטתו חוסר אחריותם כל השופטים כלפי הציבור אינה חלילה מתוך אנוכיות השופטים אלא מאוד מטיבה עם הציבור הנתון בידי השופטים המרשים לעצמם הכל.. ועוד מוסיף "לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית - שופט, רשם, ראש הוצל"פ, בורר או כל אדם אחר המבצע פעולת שיפוט - יצטרך להתגונן מפני תביעות, זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'", ומה לגבי בעלי עיסוקים אחרים? השופט פרגו פסק: "אם אין לשופט אחריות, , גם למדינה אין אחריות. "היות והחסינות המוענקת ל 'רשות השופטת' הינה מהותית - אין אחריות של המדינה ומאחר שאין יחסי עובד-מעביד בין השופטים למדינה". כאן נשאלת השאלה מי הוא מעסיקם של השופטים? את משכורתם מאין מקבלים? מהמדינה!. שופטים דורשים להשוות תנאי העסקתם לשרים של המדינה!. מי מעניק להם מינוי? נשיא המדינה! וכי מייצג את השלטון של המדינה כמו שופטים? אך חמור מכל מה לגבי הנפגעים שלא כדין מהשפיטה?
בנוגע לאחריות השיפוטית: לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין לא ניתן לתבוע בעל תפקיד שיפוטי "על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". לשופטים עצמם חסינות מתביעה, אולם גם למדינה אין אחריות שילוחית מדובר בחסינות מהותית ושופטים אינם "עובדים" לצורך העניין. שופטים אשר אימצו את "הלכת פרידמן", לפיה "החסינות איננה חוסמת כליל הגשת תביעה נגד המדינה באחריות שילוחית בשל רשלנות שופט", ולכן לפי אותם שופטים "שלטון החוק איננה מונעת הגשת תביעה נגד המדינה ובנסיבות אלו ניתן וצריך לאפשר הליכה בנתיב זה במקרים קיצוניים של רשלנות בוטה מאוד", לא מוזכר פה מתוך זדון שהיא דרכם השכיחה של שופטים. לפי גדרה זו שלטון החוק פרושו חוסר אחריות השופטים או במילים אחרות שלטון החוק לפי תפישה זו אינו מחייב את השליטים.
יש לכך ביטויים אחרים כמו הדיווח מטעם בית המשפט. שופטת בית המשפט העליון בדימוס ונציבת תלונות הציבור על שופטים הראשונה: "יש סתירה מסויימת בין עצמאות בית המשפט לבין חובת הדיווח... האומנם? האם מהנדס שמוציא תרשימים מדוייקים, נפגעת עצמאותו להחליט מקצועית כיצד יבנה? לא כל שכן רופא השומר את תוצאות כל הבדיקות ורושם גליונות רפואיים. האם השל כך נפגעת יכולתו לשקול ולהחליט על הליכים וטיפולי |
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרדר |
|
|
7 |
|
|
יש להכיר במוגבלות העצמאות השיפוטית לעומת האחריות השיפוטית. למרות שבמונחים מוחלטים אין התאמה בין עצמאות לאחריות, על השופטים להיות מספיק עצמאיים כדי לאפשר צדק ללא משוא פנים ולדחות מעליהם נסיונות הפחדה. אין השופטים עצמאיים במידה שלא ישאו באחריות. עצמאות מוחלטת ללא אחריות מתאימה למשל למי שאינו מועסק ואינו פועל בשם אחרים או למענם לדוגמא העוסקים בתחביבים או יוצרי אומנויות עצמאיים שלא על פי הזמנה, לא כך לגבי עובדי ציבור האמורים להיות נאמניו.
הליך מתוקן למינוי השופטים צריך להגן בקנאות על עצמאותם של שופטים מלחצים כלשהם בשעה שהם ממלאים תפקידם, אלא שההגעה לתפקיד חייבת להיות מבוססת על אמון העם באמצעות הליך מיון ציבורי. כדי להשיג עצמאות שיפוטית תהליך בחירת השופטים צריך להבטיח בחירת שופטים בעלי יושרה ללא דופי וכישורים מקצועיים – לא על פי אידאולוגיות או עמדות פוליטיות אלו אסור שיהיה להם ביטוי בבית המשפט, היות ואקטיביזם שיפוטי הינו אמצעי פוליטי אין לו מקום בבית המשפט. סיגים אלו באים להבטיח שהחלטותיהם תתבססנה על חוקים בלבד. על בבית המשפט להשען על תמיכת העם למען הבטחת קיומה של מערכת הוגנת שאינה נושאת פנים.
בישראל השפיטה עצמה כלל אינה עצמאית. בין בית המשפט לתביעה מתקים יחס סימביוטי. השפיטה תלויה לחלוטין בתביעה ופועלת לרצותה – זה מתבטא באופן התנהגותם שאין בה כל הגינות ובפסיקותיהם. אין בית המשפט מגן על האזרח הישראלי מפני זרועות שלטון אחרות ולא על אזרח אחד מפני השני. משמע כל הצעקה של "עצמאות בית המשפט" אינה אלא אחיזת עיניים. בית המשפט איננו מבקש אלא עצמאות לנהוג בכפוף לתביעה.... גם אחריות ציבורית בישראל אינה קיימת מאחר שלא רק שלא נעשה כל מאמץ להבטיח אחריות זו אלא מובהר לשופטים עד כמה מוחלט כוחם על הציבור...לא הציבור בחר בהם ואין הם תלויים בו או חייבים לו דבר. אחריות ציבורית מטבעה מחייבת עצמאות עניינית שגם היא אינה קיימת. בית המשפט בישראל "עצמאי" מכל מחויבות כלפי החברה.
"עצמאות שיפוטית" כביכול זו מתבטאת בכמעט 100% הרשעות וגם בערעורים המצב עגום מאוד.
קבלת רשות ערעור:
בתחום האזרחי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו: % 77.8 של המדינה ורק 10.2% של מתדינים שאינם המדינה. סיכוי המדינה ל רשות ערעור מהעליון בהליך אזרחי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 7.6
בתחום הפלילי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו 74.4% מהתיקים 5.6% של נאשמים.
הפיכת פסקי דין. סיכוי המדינה לרשות ערעור מהעליון בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 13.3
הפיכת פסק הדין
בערעורים פליליים: 80.7% הצלחה למדינה, בעוד שנאשמים 16.2% הצלחה לנאשמים. סיכוי המדינה להפוך את פסק הדין. בערעור בזכות בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 4.
בערעורים אזרחיים בזכות 80% הצלחה למדינה כמשיבה 20% הצלחה של תאגיד שערער לעליון
בערעורים אזרחיים בזכות כנגד המדינה, בממוצע רק ב- 1 מתוך 5 מקרים הערעור מתקבל.
לא ניתן לאתר מדינה נאורה, שבה בית המשפט לערעורים מעניק יתרון כה מובהק למדינה בהליכים משפטיים שבין המדינה לאזרח.
סיבת הסיבות למעמדה המיוחד של הרשות השופטת – שפיטה על פי העובדות הצדק וההגינות והגנה מפני התמרות זרועות אחרות של השלטון אינה מתקיימת במשפט הישראלי ההפך הוא הנכון. בראיון רדיו בגל צה"ל הודה נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר, כי בית המשפט (בארץ) איננו לגמרי עצמאי. לגמרי? האם יש אחוזים בעצמאות או חסרונה או שזו דרך לומר שבית המשפט בארץ איננו עצמאי? בישראל מתקיים שלטון מוחלט ועריץ של בית המשפט שהוא כולו פניות ומשוא פנים, בשם " |
|
כתובת IP: |
217.132.193.211 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרד |
|
|
8 |
|
|
כשהשופטים חודרים ופולשים לגינה של הפוליטיקאים,הם צריכים לצפות שדרך הגדר ההרוסה יכנסו אליהם לחצר........
ככל שהם מתעסקים בנושאים שאין להם מנדט מהעם לעסוק בו,והבנה לגעת, או אחריות לתוצאות, כדוגמא הפרעה ליחידות מבצעיות בשטח ,בלי שלאף אחד מהם יש השכלה צבאית,או דרגה צבאית......... גם הציבור ההדיוט מבין שהתערבות של סמכות לא לגיטימית,בלי אחריות על חיי אדם , לא ראויה לאמון כלל |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
כשהשופטים פולשים |
|
|
9 |
|
|
התמונה של דורית ביניש נפגשת במשרדה עם נעמי חזן, מנכ"ל הקרן לישראל חדשה, כדי לעודד תרומות לקרן הזאת, שיש לה 15 ארגונים העוינים למדינת ישראל ולצה"ל, היא ההוכחה המשכנעת ביותר שדורית ביניש שותפה למגמות הקרן: השמצות המדינה והלשנות כוזבות על צה"ל, משפטים פליליים נגד חיילי וקציני צה"ל. הפצת עלילות ששמשו בדו"ח גולדסטון ועידוד ההשתמטות משירות בצה"ל.אלה ארגונים החותרים בגלוי נגד המדינה וצבאה ונתמכת במיליוני דולרים ע"י ממשלות עוינות, ארגונים אנטישמיים ושונאי ישראל (למשל קרן פורד ואפילו מדינות ערביות. קראו בגוגל על "הקרן לישראל חדשה" - ותזדעזעו!!!) המטרה הנכספת: השמטת הלגיטימיצה וזכות הקיום של מדינת ישראל, מוסדותיה וצבאה!
דורית ביניש ידעה בעורמה ובתחכום איך לתמוך במטרות ה"קרן לישראל חדשה" ע"י פגיעה אנושה בסמל החשוב ביותר של מדינת ישראל - נשיא המדינה היהודי: להפוך אותו לאנס סדרתי, סקס מניאק, משבש הליכי משפט, שקרן ומה לא?! ואם הנשיא שלהם הוא כזה בודאי גרועים ממנו ראש הממשלה והשרים והרמטכ"ל והחיילים והקצינים והשוטרים...ומי לא?!!!
בעורמה האופינית לה (מומחית במיוחד בתפירת תיקים - תשאלו את שר המשפטים נאמן). בזדון היא בחרה "הרקב": שופט ערבי (שכבודו של נשיא יהודי לא בראש דאגותיו) ו-2 שופטות (כנשים מוכרחות להזדהות עם ארגוני הנשים הצווחניות וההסטריות, שהפגינו בהמוניהן בתופים וחצוצרות מול שערי בתי המשפט ודרשו את ראשו של קצב עוד לפני שהמשפט התחיל).
ביניש לא הסתפקה ב"הרקב" כזה בביהמ"ש המחוזי - אלא חזרה ובחרה באותו ה"הרקב" המנצח בבית המשפט העליון". ומי שלא רואה בזה כוונת זדון הוא עיוור! עכשיו היא רוצה לתגמל בנדיבות את המשת"פים שלה: מזוז ו/או קרא לעליון...
ידעתי מראש כבר בחודש מאי השנה, שאין למשה קצב כל סיכוי, כאשר ביניש כרכה את חבל התליה סביב צוארו עוד לפני שהמשפט התחיל. היא ידעה שה"שופטים" שמינתה בקנוניה ימשיכו את משימתה, ואכן כצפוי מהם - הפילו את קצב לבור... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מב"י |
|
|
|
|
|
|
ציפי לידר
התרגיל הדיפלומטי המבריק של יעקב במפגש עם עשיו למה דאג יעקב? מיעקב החסיד ליעקב הישר בין שני אחים פרס ישראל
|
|
|
|
|
|
אברהם (פריצי) פריד
עתירה חרדית נגד מסורת מזרחית מנהל ציבורי מהיר נשים לא מעוררות אוטובוס קדוש, חיסול תמנע ומה בין וינה לירושלים
|
|
|
|
|
|
צבי גיל
מדי שנה מתפרסמת בעיתונות מודעה על פני עמוד שלם על "כינוס אילת לעיתונות" שנערך מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב ואוניברסיטת בן-גוריון, ומדי שנה אני שואל את עצמי מי צריך את הכנס הזה, מלבד אילת שבשבילה זהו אירוע תיירותי כמו תחרות מכוניות הפורמולה שיתקיים בעתיד
|
|
|
|
|
|
יורם אטינגר
ליאון פאנטה מאמין שפתרון הבעיה הפלשתינית, בהובלת ארה"ב, יביא לפתרון רבות מבעיות האזור וישדרג את יחסי ארה"ב-ערב הוא אינו מפנים שבידוד ישראל מתרבות השנאה של הרחוב הערבי מהווה צל"ש השופך אור על הקשר הערכי הייחודי בין ארה"ב לבין ישראל
|
|
|