המייסד והמממן של "פורום סבן" הוא המיליארדר - איל המדיה, הישראלי אמריקני,
חיים סבן, שהקים אותו לפני שמונה שנים. בהגדרה הרשמית: פורום לחילופי דעות ורעיונות, ולחיזוק הקשרים בין ארה"ב לישראל. בפועל, מדובר במועדון חברתי-פוליטי של חבריו ומכריו האישיים של חיים סבן. מועדון שהוא קובע את רשימת המוזמנים המשתתפים במפגשים השנתיים.
חיים סבן הוא תומך נאמן לישראל ואחד התורמים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. קשריו הענפים בפוליטיקה האמריקנית והישראלית, איפשרו לו להקים את המועדון היוקרתי הזה, שאליו באים בכירי הממשל האמריקני, פוליטיקאים ישראלים, דיפלומטים, אנשי עסקים, ועיתונאים מעצבי דעות הקהל בארה"ב ובישראל.
כולם באים פעם בשנה למפגש מהנה של אירוח יוקרתי אריסטוקרטי, על חשבון המארח, חיים סבן, כדי להתחכך, ליצור קשרים, להצטלם, ולהשמיע כמה הגיגים ממוחזרים על המצב במזרח התיכון בכלל, ועל היעדר השלום בין ישראל והפלשתינים בפרט, תוך סימון האשמים.
הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות, באווירה לא פורמלית, ללא פאנלים, ללא סיכומים, ללא החלטות והצהרות מחייבות בשם הפורום. למרות שהפורום נחשב כסגור, דואגים חלק מהמכובדים שדבריהם יפורסמו ויצוטטו.
"לבני כראש ממשלה - ממשלה הרבה יותר טובה"
השנה הפורום התכנס בוושינגטון, במלון היוקרתי ווילארד. לפי האווירה והרכב המשתתפים התבהרו כמה דברים מאפיינים. מהצד האמריקני, כל המשתתפים היו רק חברי ותומכי הנשיא אובמה והמפלגה הדמוקרטית. מהצד הישראלי, היו רק חברי ותומכי קדימה והעבודה למעט השר
דן מרידור מהליכוד, שדעותיו הידועות, כמעט זהות לאלה של חבריו מהאופוזיציה, לכולם הייתה זהות של דעות ביקורתיות כלפי נתניהו, מדיניותו וממשלתו (חוג רעיוני אנטי-ממשלתי).
ביל קלינטון אמר בפורום משפט שביטא את רצון המשתתפים לחילופי שלטון בישראל, במקום ממשלת נתניהו - ממשלת
ציפי לבני. ביל קלינטון: "אם לבני הייתה ב
ממשלה בישראל, זו הייתה ממשלה הרבה יותר טובה".
מדוע ביל קלינטון טועה? (וגם שר ההגנה פאנטה)
חבל שהמשתתפים הישראלים בפורום שהתקיים השנה בנובמבר לא עידכנו אותו בעובדות: ציפי לבני הייתה שרת חוץ ושותפה בממשלתו של אולמרט במשך כשלוש שנים. היא ניהלה עם אבו עלא ואבו מאזן שיחות רבות במשך שלוש שנים (!) ולא השיגה דבר. שום הסכמה. שום טיוטת הסכם ושום הסכם שלום. זאת למרות שהיא ואולמרט הציעו ויתורים מפליגים שאף ממשלה בעבר וגם בעתיד לא הסכימה ולא תסכים להם. התוצאה הייתה שהפלשתינים "נעלמו" ולא השיבו להצעות.
רשימת המשתתפים האמריקנים כללה שרים, פוליטיקאים, דיפלומטים, יועצים בכירים ועיתונאים:
הילרי קלינטון, ליאון פאנטה, ננסי פלוסי,
רם עמנואל, אליוט אברמס, ג'ורג' טנט, מרטין אינדיק, דן שפירו ותומס פרידמן.
ברשימת הישראלים היו פוליטיקאים, אנשי ביטחון, אנשי עסקים ועיתונאים: ציפי לבני,
חיים רמון,
דליה איציק,
שאול מופז, בוז'י הרצוג,
דן חלוץ,
גבי אשכנזי, עמוס ידלין,
מאיר דגן, איתמר רבינוביץ, מאיר שמיר, יוסי ורדי, חמי פרס, שלמה דברת,
אילה חסון,
אהוד יערי,
נחום ברנע,
בן כספית, דנה וייס,
יעקב אילון וגם יועצי תקשורת כמו משה דבי ותמי שנקמן.