רגע של עברית צחה "עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ" - כותב לי יוסף דיין בשמו של רבי
יהודה בן שמואל עבאשׂ, הפייטן בן המאה השתים-עשרה, בפיוט המרגש, "עת שערי רצון", שפזמונו החוזר, "עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ".
כך מבטא רבי יהודה בעברית משובחת את מה שאחר כך יתורגם בחזרה לשפתנו מלשונות עמים זרים כ"רגשות מעורבים".
פיוט העקידה "עת שערי רצון" הוא הפיוט המרכזי של תפילות ראש השנה בעדות המזרח, והוא מושר לפני סדר התקיעות שבין שחרית למוסף. נכתב, כי "מחבר הפיוט, ר' יהודה בן שמואל עבאשׂ, אורג במלאכת מחשבת יפהפיה את שלל המדרשים, שנכתבו סביב סיפור העקידה - מדרשים שבאו למלא את השתיקה ואת הצמצום של סיפור מעשה העקידה בתורה".
צמד הלצים שר הביטחון והרמטכ"ל התבדחו בביקור בתרגיל של חטיבת "גולני" בגולן על שירת נשים - מספר עידן יוסף בחדשות
מחלקה ראשונה - ולפתע גילו שני זנבות האודים העשנים, כי שיחתם מוקלטת על-ידי התקשורת האלקטרונית ...
אמר רבי אילעאי, "בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו ובכיסו ובכעסו", והוסיפו חכמים - "גם בשחקו" (עירובין ס"ה, עמוד ב'). הסגנון עושה את האדם, וכדאי לזכור זאת כשמקשיבים לשטויות השניים. כאזרח מודאג, שמממן בדלית ברירה את משכורות-העתק של שני הבלתי-מתאימים, אני תמה האם מוגבלת השתטותם רק לביקורים בתרגילי "גולני".
ודרך אגב, האם היה מעז צמד הלצים להתבדח כך על פסיקת בג"ץ, או שהם גיבורים רק על ההלכה.
מגדלורים "אני מרוצה מהחינוך האוניברסיטאי אך לא מהחינוך הטרום אוניברסיטאי. החינוך בארץ לא עושה רושם טוב וצריך לתקנו ומהר. שהרי אין לנו מה להציע לעולם חוץ מההון האנושי. כל הורה המונע חינוך מילדיו עושה להם ולמדינה רע" - אמר פרופ' דן שכטמן, שאיני מבין דבר ולא חצי דבר (בקושי את מלות הקישור) במחקריו, שזיכוהו השנה בפרס נובל לכימיה.
כנראה, המדען מהטכניון מחיפה חד וברור בכימיה, כפי שהוא באבחון מערכת החינוך הכושלת שלנו. לדבריו, "החינוך הטוב בטכניון אינו מספיק. על מדינת ישראל להשקיע בחינוך בכל הרמות. וחוץ מזה גם לאמא היהודייה יש כאן תפקיד נכבד".
כשמחנכים את ילדי ישראל לאורן של דמויות מופת כקולביות, כגיבורי ריאליטי, כמגישי טריוויה בתקשורת וככדורגלנים - אכן קשה לצפות, שיצמח כאן חינוך ברמה גבוהה, ואין להתפלא על התוצאות המבישות של תלמידי ישראל במבחני השוואה בינלאומיים. מאור לגויים הפכנו די מהר לארץ הבוּרוּת הנורמטיבית.
אֵם-הבנים שמחה סופרים יחד כל שבוע, ואחר כך מעבירים חודש ועוד חודש - עד שסוף-סוף יכולים לבשר לכל העולם. מזל טוב, אֵם-הבנים. "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ-יָהּ" (תהלים קי"ג, ט').
רק 2.5 אחוזים במדינת הגמדים רעש מהומה, וכששוככים גלי הרעש והצלצולים מתברר, שמאחורי כל המהומה נמצא מספר קטן וחמוד - רק 2.5% מהמתגייסות רוצות להיות לוחמות - דיווח
יוסי יהושע (
ידיעות אחרונות, 9 בדצמבר 2011 - לפי נתוני אכ"א) - "וצה"ל לא הגיע למכסת המתגייסות שקבע לעצמו".
מאז ומתמיד אמרתי, שלהיות לוחם זה לא תענוג גדול מדי. אדרבא. לכן, המספר הזה נראה לי די סביר. ובכל זאת, אחרי כל הרעשים המיותרים ואחרי כל הפמיניסטיות, שמשגעות במרץ את המערכת ... על מה ולמה?!
