שלוש תחנות טלוויזיה הנהנות מן האפוטרופסות הנדיבה של
ולדימיר פוטין משדרות במהדורות החדשות המרכזיות הפגנות של עשרות אלפי רוסים נגד ולדימיר פוטין! נראה שהצנזורה במוסקבה שובתת. תמונות של שוטרים המשליכים בברוטאליות בלתי מתפשרת אנשים ונשים שהעזו לצעוק בהמון כי הבחירות לפרלמנט זויפו בהשראת המפלגה השלטת "רוסיה המאוחדת" בראשותם של הצמד מדבדב-פוטין, הן עדות כי משהו רקוב בממלכת הפחדים של הקרמלין. אילו הכל היה כתיקונו, היו מהדורות החדשות מתעלמות לחלוטין מן הרבבות שמילאו את כיכר בולוטניה והציפו את הגשרים על הנהר הקופא של הבירה. כשהאביב זוחל לחורף הרוסי, יש מקום לחשוש שהדוב אינו בתרדמת, אלא מחכה ער לחלוטין לצאת גם הוא אל המפגינים לחבוק אותם כך שלא יהינו להפגין עוד.
בינתיים הדב נוהג כפודל מערבי. זה מפחיד. שוטרים שגוררים מפגינים ומפגינות ונאבקים עימהם עד שהם נבלעים בלוע הפעור של הניידות יש גם בניו-יורק ובפריז ובלונדון ובתל אביב, כן, גם בתל אביב. זה מערבי גם ברוסיה. אבל תמונות בטלוויזיה מבוקרת בארץ בה העיתונות היא חופשית כמו מערכת עיתון קיר בקולחוז סובייטי ובה מי שכתב או צילם או שידר כרוניקות בוגדניות הוא או מוכה אלם ועלם באי-שם נסתר, או אסיר, או מת, זה משהו שאין לו הסבר רציונלי. אולי, זו הדרך של פוטין לומר לה לקלינטון הגברת כי חופש הדיבור וההתארגנות והמחאה ברוסיה גדול שבעה מונים ממערכי החירויות בארצות הברית. הפוך על הפוך מצלמים על כן את ההפגנות שעל-פי פוטין אורגנו ומומנו על-ידי הסטייט דפרטמנט כדי שזה יראה במו עיניו עד כמה ההתערבות שלו בענייניה הפנימיים של המדינה הדמוקרטית הפוטינית מזיקה ובלתי נסבלת. מי יודע. רפרטואר הטריקים והשטיקים של ממשלות העסוקות יום ולילה בלפחד מעיתונות חופשית ובדיכויה ובהטייתה לערוצים המוגנים כולם בסכרים, הוא יצירתי ופורה עד אין די.
לצד פוטין או לצד אובמה ואולי קורה משהו אחר. מלחמה קרה מבוקרת. לא כמו מלחמת המעצמות הקרה הראשונה שהתרחשה בטמפרטורות מתחת לאפס, מתרחשת כבר לנגד עינינו מלחמת המעצמות הקרה השנייה בטמפרטורה שבר מעלה למעלה מאפס. המאבק על ההגמוניה בעולם כנראה רק הוקפא, או הורגע למראית עין, אבל הוא חסר עכבות כמקדם ורק נימוסיו הם טובים יותר בינתיים. אין איומי השמדה גרעינית הדדית אבל סביב לאירן המתגרענת יש רוסיה וסין מחד, ואמריקה ובנות בריתה המערביות מאידך, ולא מפני שאירן מאיימת על ישראל אלא מפני שאירן היא תחנת מעבר רבת חשיבות וצומת אסטרטגי מן המעלה הראשונה בנתיבים בהם נעה האנרגיה המקיימת את הטכנולוגיות ואת הכלכלות ואת העוצמות המדיניות והצבאיות של המעצמות. פרו סנקציה ואנטי סנקציה הן לשונות מכובסות לצדדים בלתי מתפשרים במלחמה קרה.
יכול להיות שמי שיש בידו מונה גייגר משוכלל יותר מאחרים, הוא שר בישראל שמכהן מזה ומכבר כבד"ץ של פוטין. כשהיה נראה לכאורה שההכשר הזה הוא אינטרס מובהק של הישראלים שהיו אזרחיה של ברית המועצות לשעבר, היה דומה כי יש מידה של חזון וראייה לטווח רחוק באוריינטאציה הפרו רוסית במודגש של אותו שר. אבל כשהרוסים במוסקבה יוצאים לרחובות למחות על זיופים מפני שיש בהם בחצרותיהם הם, טריפה, והם רואים מעל לאקרנים שלהם שר ישראלי שבא מרחוק פוסק נגדם כי משגיחיו מעידים כי לבחירות ברוסיה יש דין "גלאט", או אז משתנה הזירה. אין הכשרים תמימים בעולם.
האם יש לו לאותו שר הרהורים על השאלה איפה צריכה מדינת ישראל לעמוד במלחמת המעצמות הקרה השנייה, לצד פוטין או לצד אובמה? האם הוא מקרין בחירה לכאן או לכאן עד שגם פוטין וגם שר לא בכיר בישראל אמרו שניהם לקלינטון הגברת כי מוטב לה ליטול קורה מבין עיניה לפני שהיא דורשת מישראל ומרוסיה ליטול קיסם מבין שיניהן? הימין של השר הבכיר והימין של השר הזוטר איננו אותו הימין, אבל הנה שניהם גם יחד רואים עצמם בני חורין למצב את ישראל כשחקן פעיל בזירה הבין מעצמתית, זה מפני שהוא פרורוסי וזה מפני שהוא אנטי אובמי. האם אומנם התקיימה באיזה חדרי חדרים התייעצות מושכלת על מיקומה של ישראל בזירה הגלובאלית? האם הוצע לבחון את התבונה או את החוכמה או את הנחיצות או את החזון של גלישה מן הברית האיתנה עם המעצמה המערבית הגדולה והמשפיעה ביותר בעולם אל עבר פלירט, בינתיים רק פלירט, עם המעצמה הנמצאת בתהליך של שיבה אל מקורותיה הסובייטיות בהשראת קצין הקג"ב לשעבר? האם זה קרה? האם דנו? האם שקלו? האם בחנו? האם החליטו? האם מצאו כי יש תבונה מדינית או כל סוג של תבונה אחרת ביצירת עובדה שבשעה שרוסים מפגינים מורת רוח על דרדור ארצם האהובה לבחירות בהם התוצאה הרצויה קובעת את הפרוצדורה המצויה כמו בעבר הלא רחוק, יפגינו דווקא קורת רוח בירושלים ויוסיפו פס על פסי הדגל האמריקני? האם נמנו וגמרו שנכון ויאה וחכם הוא לשלוח חברי הכנסת הריבונית הישראלית הקטנה לכהן כמשגיחים מטעם על כשרות הבחירות באין ספור המחוזות של רוסיה הענקית? מי רוצה מה ומה נכפה אט אט על מי בישראל ביתנו שלנו, של כלל ישראל, אין עוד? לאן אנו מתחילים ללכת יחד לחוד...?