לזכר שני ניסי הישרדות של עם ישראל תיקנו לנו חכמים שני מועדים חנוכה ופורים.
פורים, נס הישרדות פיזית - הנס היה כנגד גזירת "להשמיד, להרוג ולאבד" (אסתר ג', יג') שחזר על עצמו באופנים שונים עד לדור שלפנינו.
חנוכה, נס הישרדות רוחנית - מאה שמונים שנה של דיכוי רוחני בהשלטת תרבות ניכר, של איסור תלמוד תורה וקיום מצוות.
מאה שמונים שנה של עקירת דת שבסופן נותר אלא קומץ מועט, חשמונאי ובניו המכבים ועוזריהם. וכשפרץ המרד ניצחו המעטים את הרבים, החלשים את החזקים והטהורים את הטמאים.
ניתן אם כן לראות שיש שני היבטים עיקריים לחג החנוכה. ההיבט הראשון הינו הגבורה הצבאית כפי שהיא משתקפת בקרבות יהודה המכבי ואחיו. גבורה של איכות מול כמות. גבורה ייחודית של מעטים מול רבים.
ההיבט השני הינו הגבורה הרוחנית והתרבותית טהורים מול טמאים. בחנוכה יצא עם ישראל להגן על ערכיו התרבותיים מול מתקפת ההתייוונות. מקובל לראות את ההתנגשות בין ישראל ליוון כמאורע הראשון שבו עם ישראל נדרש להיאבק בניסיון להכתיב לו תרבות זרה.
ההתנגשויות התרבותיות שפקדו את עמנו לאחר מכן הם ההמשך של אותה מלחמת תרבות ישראל-יוון. הניצחון של החשמונאים על האימפריה היוונית שהביא לעצמאותה של התרבות היהודית, נחרת עמוק בזיכרון של העם היהודי.
בכל פעם שהעם היהודי התבקש להתמודד מול תרבויות זרות שניסו לדחוק את רגליו, שימש ניצחון זה דוגמה ומקור לעידוד. שני היבטים אלו של חג החנוכה אינם סותרים. הם שני צדדים של מטבע אחד - אין עוצמה צבאית בלא עוצמה תרבותית. ואין רוח קרב בלא רוחניות צרופה.
דברים אלו באים לידי ביטוי בשמו של חג החנוכה, חג החינוך, השורש "חנך" - חינוך- הוא המוביל והמקשר לכלל המשמעויות בעקרונות החינוכיים הדידקטים בחנוכה.
לא להתייאש הגמ' (שבת כ"א, ע.ב) "... וכשגברה מלכות בית חשמונאי בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים... קבועים ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
בתפילה אנו אומרים: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך..." היוונים עשו הכל כדי להטמיע את תרבותם ואמונתם בעם ישראל.
וזאת בכל האמצעים והדרכים. גזרו גזירות ורדפו את המתנגדים מחד-גיסא. ומאידך-גיסא קרבו את הבאים לצל קורתם. הכוהנים היו מורי הדרך ומחנכי העם: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים, ל"ג, י') .כאבות רוחניים ראו כיצד הצליחו היוונים לטמא את כל השמנים. וישראל נמשלו לשמן: "מה ראה ירמיהו למשול אבותינו כזית ? אלא - כל המשקין מתערבין זה בזה והשמן לאו (שמות רבה ל"ו, א'). היוונים הצליחו "לטמא את השמנים" את עם ישראל .ראו מתתיהו מחנך הדור ובניו הכהנים את מצב העם שחלק ממנו סטה מדרך תורה ומצוות לא התייאשו. הם נכנסו למקדש. נכנסו לנבכי הנפש וחיפשו עד שמצאו.
הרי יכלו לוותר על החיפוש ולהדליק המנורה בשמן טמא, שהרי טומאה הותרה בציבור" (יומא ו', ב'). אולם, הם האמינו שיש תקווה. יש להמשיך לחפש בפנימיות הנפש עד שמצאו.
מצאו פך שמן שלא חולל. הפך היה מוסתר והנה כעת נחשף, כלומר מצאו אותו ניצוץ מוסתר שטרם כבה והדליקו אותו. אל לו למחנך להתייאש אף שטימאו כל השמנים, ואין לכאורה, מה לעשות. עליו לחפש היטב עד שיימצא אותו פך שמן קטן. את אותו הניצוץ הטמון בכל אחד. לחשוף אותו ואז יתגלה שיש בו קדושה כאותו שמן הפך החתום בחותמו של כהן גדול.
תפקידנו כגמלאי צה"ל וכמחנכים ללכת בעקבות החשמונאים ולהכשיר את הלבבות ולחשוף את האור הזך בקרבנו ולחוג את חג החנוכה חג החינוך בשמחה ובטוב לבב , ונדליק את הנרות המסמלים את הגבורה החשמונאית שהייתה לסמל הגבורה בישראל ובעמים ונודה ונהלל על הניסים והנפלאות שהיו לנו מאז ועד עתה.
