מי המציא את העם הפלשתיני

עכשיו כשברור שמדובר בפיקציה, בלון נפוח, נשאלת עדיין השאלה, כיצד מצליחה הבדותא הזו להתקיים כבר יותר משישה עשורים? – מסתבר שיש מי שמנסה בכל כוחו להפיח רוח חיים בכזב הפלשתיני, והוא, למרבה השערוריה, ארגון האומות המאוחדות, שמממן את אונר"א, ומנציח באמצעותה את הבעיה הפלשתינית. לאמור: 39 המדינות המממנות בכספי משלמי המיסים שלהן את אונר"א – ובראשן ארה"ב, קנדה, יפן, נורבגיה ואוסטרליה – הן הן שמנציחות את הבלוף הפלשתיני. אלמלא אונר"א, היה הבלוף הפלשתיני דועך ומתאיין ומותיר אחריו קומץ מטורפים בלבד, שבכל מקרה חיים על חרבם. העיתונאי והחוקר דוד בדין, מייסד ומנהל סוכנות הידיעות הירושלמית 'מקור ישראלי', הקדיש שנים רבות מחייו לחקירת פעילותה ותפקודה של אונר"א בקרב הפליטים הפלשתינים, והגיע למסקנה שאונר"א, במקום לתרום לפתרון הבעיה על-ידי שיקום הפליטים במקומותיהם, מתַחזק את הבעיה הפלשתינית על-ידי הזרמת הון עתק למדורת הרמץ הפלשתינית, עד כדי עידוד פעילות של הסתה ואפילו טרור. אונר"א, אם כן, איננה הפתרון לבעיה הפלשתינית. היא-היא עצם הבעיה. בדין, בספרו החדש 'לאן נעלם כל הקמח', שראה אור בימים אלה באנגלית ומופץ בקרב מקבלי ההחלטות בעולם, סוקר את פעילות אונר"א מאז הקמתה לאחר מלחמת 1948 כארגון הומניטרי לטובת הפליטים. ואולם, אונר"א הוא ארגון יוצא-דופן בקרב ארגוני הסיוע של האו"ם: בניגוד לכל אותם ארגונים, שפעלו בהצלחה להענקת סיוע הומניטרי לפליטים ולשיקומם במקומותיהם החדשים, פועל אונר"א לקידום אג'נדה פוליטית אנטי-ישראלית, ובכך מנציח ומעצים לא רק את הבעיה הפלשתינית אלא גם את עצמו. אם לפני 60 שנה סייעה אונר"א ל-450 עד 750 אלף פלשתינים, הרי כיום היא מטפלת ב-4 מיליון איש, החיים ב-59 שכונות מגורים (המכונים בפי אונר"א מחנות, כדי להעצים את המסכנות הפלשתינית) ביו"ש, בעזה, בסוריה, בירדן ובלבנון. באותן שכונות הקימה אונר"א ומממנת פעילותם של אלף בתי-ספר, לגילאי א'-י', שבמוחם מוטמעת יום-יום אידיאולוגיה שקרית, ולפיה "פלשתין שייכת לפלשתינים, ורק נתפסה זמנית על-ידי מדינה, שהיא פרי הקולוניאליזם המערבי ולכן אינה לגיטימית". בבתי הספר של אונר"א, שבהם משקיעה אונר"א יותר ממחצית תקציבה השנתי – העולה במעט על מיליארד דולר - מקנים 7,000 המורים המתפרנסים מאונר"א (ורובם חברי איגוד המורים של החמאס), לתלמידיהם את תודעת ה'נכבה' ואת זכאותם ל'זכות השיבה'. בספרי הלימוד שלהם מוגדרת חיפה נמל פלשתיני, ואילו תל אביב בכלל אינה על המפה, אבל יפו כן ובגדול. מיליוני היהודים בארץ הם תושבים בלתי לגיטימיים, שיסלקו באמצעות ג'יהאד והקרבה של 'מות קדושים' למען אללה, על-מנת ליישם את 'זכות השיבה'. בדין טוען כי בכך הפכה אונר"א עצמה לגורם מזין טרור, ישות טרוריסטית.

בדין מציין שאונר"א מעסיקה 25,000 עובדים (!), רובם ככולם מקומיים המזוהים עם ארגוני טרור. חמאס למשל עושה שימוש יומיומי במתקני אונר"א, ובהם בתי-ספר, מרפאות ואמבולנסים. המרפאות משמשות לאחסון טילים ולשיגורם, והאמבולנסים לשינועם. בקייטנות החמאס עוברים התלמידים אינדוקטרינציה נוספת לטובת רעיון ה'שוהדא'. וכשממשלת ישראל ניסתה עוד ב-1985 להעביר פליטים למגורים ב-1,300 יחידות דיור ליד שכם, מבלי לדרוש מהם ויתור על 'זכות השיבה', הודיעה אונר"א כי "פעולות ליישוב מחדש של פליטים פלשתינים בגדה המערבית, משמעותן פגיעה בזכותם, הבלתי ניתנת להפקעה, לשיבה". ספרו של בדין רצוף עובדות מסמרות-שיער לגבי התפקיד הנגטיבי שממלאת אונר"א בתחום הנצחת הפליטות הפלשתינית. וביניהן גם עובדות משעשעות-משהו: כשרצה אונר"א לסחוט תקציבים נוספים מהמדינות המממנות, הודיע הארגון שמערכת החינוך שלו תיזום שיעורים על השואה בבתי הספר שבמחנות (?) הפליטים. הידיעה זכתה לשבחים רבים בממשלות השונות וכמובן בקהילות היהודיות בעולם. לבסוף התברר שהכל עורבא פרח ונועד רק להשיג תקציבים נוספים למערכת. דוגמה נוספת: יום אחד הודיעה אונר"א שאנשיה מכינים ספרי לימוד חדשים שיחנכו לדו-קיום ולזכויות האדם. אך כשביקשו ממשלות ישראל, ארה"ב וקנדה לעיין בספרים אלה, נדחו בטענה שהחומר בתהליך הכנה. לבסוף זכתה רק ממשלת נורבגיה לקבל עותקים של הספרים החדשים. בדיקתם באמצעות מומחים לערבית העלתה שהפרקים העוסקים בזכויות האדם אינם מזכירים זכויות של נוצרים ויהודים אלא רק של מוסלמים, ואינם עוסקים בזכות הקיום של מדינת ישראל, אלא מתרכזים ב"דיכוי זכויות האדם על-ידי מדינת ישראל". אמור מעתה, בראש מתַחזקי ההמצאה הפלשתינית ניצבת אונר"א, ארגון בינלאומי שבניגוד למנדט שלו מעודד אלימות פלשתינית, מטפח תקוות שווא בקרב הפלשתינים ומנציח את ההמצאה הפלשתינית, שנועדה רק להוות מטה חובלים במאבק המנהיגות הערבית כנגד מדינת ישראל, ונכונותה להילחם עד טיפת הדם הפלשתינית האחרונה. אונר"א אינה הפתרון. היא-היא שורש הבעיה. ולכשתיובש הביצה האונר"אתית הזו, הממומנת על-ידי העולם החופשי, יתחסלו מאליהם היתושים השורצים במימיה העכורים. ניוט גינגריץ' לא חידש דבר, אבל טוב לפעמים לחזור ולהזכיר אמיתות בסיסיות. עכשיו, עם מחקריו של דוד בדין, אנחנו גם יודעים מי מתחזק את הבלוף הזה עשרות בשנים, ועוד ידו נטויה.