עם השמע הידיעה בגלי צה"ל על מותו של גרי ביל"ו, פרצתי בבכי. גרי היה האייקון של התיאטרון הישראלי בארבעים השנים האחרונות.
המנהל בהא הידיעה. האיש שתלמידיו ובית הספר לאמנויות התיאטרון "בית צבי" היו עבורו ביתו ומשפחתו. כל תלמיד היה יקר לו. והוא שהעמיד את השחקנים הניצבים כיום בקדמת הבמה של כל התיאטרונים בארץ. הדרישות שלו לשלמות הן שיצרו אותם. בלי לוותר על קוצו של יוד. מה שהיקנה לו גם מתנגדים, מקרב אלה שהודחו מהלימודים.
רשימה חלקית של תלמידיו: ריטה, מאיה מעוז, איתי טיראן, עודד ליאופולד, שרה פון שוורצה, עידו רוזנברג, מיה דגן, שמוליק ווילוז'ני, גיל פרנק, ענת וקסמן, אמיר קריאף, יניב ביטון, הראל סקאת, שירי גולן, דניאל אפרת, יוסי טולדו, רויטל וויצמן, רמה מסינגר,אסף פריינטא, חן אשרוב, קלרה חורי, יוסוף אבו ורדה ועוד ועוד.
קיבל תלמידים מכל גווני הקשת החברתית והאתנית הוא אהב את התיאטרון בכל נימי נפשו. ביל"ו עלה לארץ מרוסיה בגיל שש ב-1950 עם הוריו, והיה בן יחיד. גדל בחיפה, ולאחר שרותו הצבאי נסע לבירת התיאטרון העולמי, לונדון, שם למד ניהול תיאטרון ברויאל אקדמי אוף דרמטיק ארטס RADA. השכלתו זו הקנתה לו ידע מעמיק במחזאות אנגלית, שמומשה בחלק גדול מהמחזות שתלמידיו הציגו בשנת הלימודים השלישית שלהם. זאת, בצירוף לרקע התרבותי הרוסי ממנו בא - התבטאו הן ברפרטואר הקלאסי הנהדר שהעלו בבית צבי, הן בסיפוח בימאים עולים שילמדו תיאטרון את תלמידיו, והן בקבלת תלמידים מכל גווני הקשת החברתית והאתנית. אולה שור סלקטר (היום בקאמרי)ואנה דוברוביצקי (בהבימה) הן שתיים מהמעולות שבשחקניות שעלו מרוסיה, כמו גם גרא סנדלר (ביידישפיל) ואחרים. רותי אסרסאי (בקאמרי) שעלתה מאתיופיה.
מאז החל את ניהול תיאטרון אורנה פורת ב-1970, לשלוש שנים, והמשך בהקמת תיאטרון באר שבע וניהולו, וב-28 שנות ניהולו את "בית צבי" (1981-2009) עם הפסקה של שנה בניהול ת'
"הבימה" - ידע גרי להתייחס גם לילדים. בכל חג עולות בבית צבי הצגות מיוחדות לילדים עם קאסט ויוצרים מקצועיים, שפשוט תענוג לקחת את הילדים אליהן, וללמדם תיאטרון משובח מהו. לאחר שהקים את תיאטרון באר שבע, והעלה בו הצגות שלא תשכחנה, הפקיד את ניהולו בידי
ציפי פינס. היא ממשיכה ללמד בבית צבי עד היום, ומכאן הכרתה את הטובים שבהם, ושיבוצם בהצגות ת' בית לסין, אותו היא מנהלת כיום.
גרי היה נשמה טובה, שלא רבים ידעו עד כמה. כשהערתי לו שלדעתי שחקנית מסוימת מבין תלמידיו זקוקה לניתוח אף, אמר לי: מה את יודעת, אין לה אפילו כסף לשלם את הלימודים... הוא תמך במיוחד ועודד שחקנים שלא היו דווקא יפים גבוהים וחטובים, בכך שהעניק להם תפקידים ראשיים בהצגות, ובהמשך, גם בהצגות "תיאטרון הספריה" אותו ייסד במיוחד עבור בוגרי בית הספר, להפקת הצגות איכות בלבד. הוא היה מאכיל ומפנק את חתולי הסביבה, ותמיד הייתה חתולה שהייתה "החתולה של גרי", שישבה על שולחנות בית הקפה בפאטיו של ביה"ס, וחיכתה לפינוקים וטעימות. החתולים מסתובבים עד היום בחצר הבנין, ומחכים לו. בדף הפייסבוק שלו מופיע צילום החתולה במקום צילומו-הוא.
דרישות קפדניות שהביאו לתוצאות גבוהות לבי נשבר בכל עת כאשר מישהו שחש שנפגע מגרי, היה מעליל עליו כל מיני עלילות שהגיעו לעיתונות והכפישו את שמו. יד הברזל שלו ודרישותיו הקפדניות אולי היו קשות, אך הן שהביאו לתוצאות הגבוהות של התלמידים, והנעימו את השהות בהצגות לקהל. הבניין היה מבהיק מנקיון. חדרי השירותים נוקו כל העת על-ידי התלמידים. ובעטיין של דרישותיו נעים היה לבוא לבית צבי יותר מכל בית ספר למשחק או לתיאטרון אחר כלשהוא. גרי היה מצוי בבניין מבוקר עד חצות, ופקח עין על הכל ועל כל. אין בארץ או בעולם מנהל כמוהו. ותאמינו, אני מבקרת בבתי ספר למשחק גם בחו"ל. מסירותו למוסד הייתה משהו פנומנלי. ואלה שהצליחו בזכותו ובזכות דרישותיו - בוכים יחד עמי כעת ואין להם מנחם.
גרי מת ממחלת הסרטן, ואף עבר אירוע מוחי לפני 7 שנים. עזיבתו את בית צבי הייתה על-רקע אי הסכמה בעיריית רמת גן לעמידתו על דרישותיו למען בית הספר. לאחר עזיבתו ב 2009, הקים קבוצת תיאטרון מקרב הטובים בתלמידיו לשעבר,
תיאטרון תהל, והם מעלים הצגות יחודיות בזמנים שמאפשרות להם הופעותיהם בתיאטרונים הרפרטואריים.
הקריטריונים המוצקים שיצק בבית צבי, עושים את המוסד ליד זכרון לנצח לאיש הנפלא, החזק והאהוב מכיוון שציווה לשרוף את גופתו כך שבאין קבר - כל אוהביו יזכרוהו תמיד בביקורם בהצגות בית צבי או בתיאטרון תהל שרוחו מרחפת מעליהם. תהא מנוחתו עדן.
