בן כספית, אתה לא בכיוון

מי שרוצה - גם אם לא מצא - יכול להכריז על מציאת כינים בקרחת. מי שרוצה, יכול להכריז על מציאת מטבע - רק בגלל שחיפש מתחת לפנס. מי שרוצה, יכול להאשים את נתניהו בהעסקת קלגסים (!!) שעסוקים בחיסול העיתונות. בן כספית רוצה. רוצה מאוד. כל-כך רוצה, שאין לו בעיה למרוח את השטויות שליקט, במסלול שנאתו לנתניהו. בכותרת "זה גם בגללנו", מגלה לנו בן כספית שהשאלה "איפה איבדנו את הציבור", מטרידה עיתונאים רבים בזמן האחרון. גם אותו. ממש במקרה, תוך שהוא צופה באחד מערוצי הטלוויזיה, ירד לו האסימון: הסיקור על אוהב ישראל (אחד מהמתמודדים על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית), ניוט גינגריץ', היה עוין. "לא, זאת לא הייתה הטלוויזיה של הרשות הפלשתינית", כתב כספית, "זו הייתה טלוויזיה ישראלית לגמרי שמתחה ביקורת חריפה על מועמד אמריקני אוהב ישראל" (מעריב, 12.12.11). כספית עושה לעצמו חיים קלים. אילו היה שואל את עצמו כמה שאלות נוקבות, ומתעקש להשיב עליהן בכנות, היה מבין. זה לא מסובך: הציבור סולד מהתקשורת מסיבה פשוטה - היא עדרית ומשרתת את השמאל. זה היה (חצי) בסדר בתנאי אחד: שהתקשורת לא הייתה מתעקשת לשווק את הטועים ולרדוף את היריבים הפוליטיים. גם המציאות מעצבת דעת קהל, ובקרב על התודעה המציאות מנצחת את התקשורת! עובדה: רוב הציבור ימני. אני לא יודע מה כספית חושב על מי שמתווכח עם המציאות - לאנשים רציונליים יש דעה לא טובה עליהם. שנאה תהומית כלפי נתניהו בן כספית נחשב לעיתונאי בכיר. ולמרות זאת, טוקבקיסטים לא מעריכים אותו - וזה בלשון המעטה. רשימותיו נוטפות שנאה לראש הממשלה. כל פסיכולוג מתחיל יודע: השונא רואה מעוות והדיווח בהתאם. לא הייתי כותב את זה אלמלא הודה בן כספית בשנאתו את נתניהו. השנאה הזאת כל-כך עזה אצלו - עד כי אמר לפני הבחירות (2006) "למרות שנתניהו היה שר חוץ מעולה, ושר אוצר מזהיר - אצלי הוא אופציה אחרונה". אמירה מטופשת. מנקודת המבט של הציבור: מבצע מוצלח, שלא לומר מזהיר, ועוד בתפקידים הכי בכירים - עדיף על מבצעים שהוכיחו בינוניות. השנאה שולטת בו. אם בן כספית חש שאין לו יכולת למרוד בשנאתו - אין בעיה, שימשיך להפיץ אותה. אלא שההגינות מחייבת אותו לכתוב מתחת כל מאמר שנאה גילוי נאות: הכותב שונא את ראש הממשלה נתניהו. זה מגיע לקוראים. הלכתי לארכיון...