אני מודה לידידי, הרופא ד"ר עוזי רביב, שהסב את תשומת לבי לחלופה לביטוי הנלוז "קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה" בביטוי יפה "קוֹל בְּאִשָּׁה עָרֵב".
אני משוכנע, שעשרת אלפים לוחמים קרביים משבטי זבולון ונפתלי האזינו רוב קשב לשירה של דבורה הנשואה לגבר בשם לפידות ולמי שעמד לצידה ברק בן אבינועם.
אף לוחם אחד החליט לנטוש את המקום, כי חשש שיצרו לא ישלוט עליו לנוכח מראה "הערוה" בגופה של דבורה השופטת והנביאה הנשקפת לעיני קול מקולה מקולה.
"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינוֹעָם בַּיּוֹם הַהוּא" (שופטים ה' 1) דואט של שנים - שר צבא ומנהיגה כריזמטית הנושאת בתארים של שופטת ונביאה - פצחו בשירה בפני חיילים ואזרחים אחרי שפרקו את עול האימה של צבא סיסרא, שר הצבא של ייבין, מלך חצור.
הפועל וַתָּשֵׁר מבליט, שהסולנית והדומיננטית הייתה דבורה ורק ברק הרפה ההססן מצטרף לשירה. אומנם, צוין ששניהם שרו ביחד , אבל השימוש הוא בגוף שני, נקבה - וַּתָּשַׁר.
שם במורדות "חֲרוֹשֶׁת גּוֹיִים אֶל נַחַל הַקִּישׁוֹן" שמעו חיילים ואזרחים
"קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה"??? הם שמעו את דבורה פוצחת בשיר - "שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רוֹזְנִים, אָנוֹכִי לה' , אָנוֹכִי (דבורה) אָשִׁיר אֲזַמֵּר ל-ה' אֱלוֹהֵי יִשְׁרָאֵל".
חיילים ואזרחים, זקנים, נשים וטף ניצבו במעמד הניצחון ושמעו את השירה בת שלושים ואחת פסוקים. שירה של אשה המכירה בכוחה ודורשת מהקהל, שיפנים כי השחרור מעול ייבין מלך חצור הוא בזכותן של נשים, ששמו קץ למצב של נרפות בחברה הישראלית, והשינוי בא
"עַד שֶׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׁרָאֵל". דבורה אינה שוכחת להזכיר את תרומתה של אשה נוספת , בת למיעוט לאומי שחי בישראל, יעל אשה בת לשבט הקיני, שסיכנה את חייה והרגה את סיסרא שר הצבא - "תְּבוֹרַך מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֲבֵר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבוֹרַך".
הקהל הרב שנאסף לשמוע את שירת דבורה, האם הוא שמע קול באישה ערווה??? או שהוא שמע את קולה של אשה אמיצה, שבזכותה "חָדְלוּ פְּרָזוֹן בְּיִשְׁרָאֵל, חָדֵלוּ" (שופטים ה' 7).
המעמד המרגש בספר שופטים פרק ה' לא היה מוכן לקבל את ההלכה, שנתקבעה לפיה לגברים אסור לשמוע קול זמר של אשה מטעמי צניעות.
המעמד הזה היה שם ללעג את ההלכה של הרב ששת, שאין להסתכל באצבע קטנה של אשה לשם הנאה. זה הקהל שנהנה מקולה, ומכל מה ששידרה האשה המנהיגה דבורה, אשת לפידות, שהייתה גם נביאה וגם שופטת.
הקהל הגדול שעלה אל התומר, בין הרמה ובין בית אל, שם ישבה דרך קבע השופטת דבורה אשת לפידות, באמת היה שם ללעג את מה שנכתב יותר מאוחר במסכת קידושין, שהאיסור חל אפילו בקרבת שאלת שלום. כי התשובה מזמנת עלייה על שרטון של הקשבה לערווה. או שאסור לקרוא קריאת שמע שטפח מבשר פניה של אשה נראה.
כואב שהקצנה לאומנית והקצנה דתית מקבלים אחיזה בצבא, הרואה בקול באשה ערווה. אני שולח את ההקצנה הלאומנית אל האלפים שהאזינו ברטט לשירתה, לנאומה, לדבריה של דבורה אשת לפידות.
חשוב שנזכור כי הרמטכ"ל, רב אלוף ברק בן אבינועם, אומר לאישה היושבת תחת התומר - "אִם לא תֵּלְכִי עִמֵּי לא אֵלֵך" לא אלך לקרב לשחרור ישראל מעול יבין ושר צבאו ססרא, לא אלך לקרב על קוממיות ישראל.
איש הצבא ברק בן אבינועם אומר לדבורה אמירה שחייבת לנווט אותנו כיום. אין הצדקה לעשייה חברתית ולאומית בלי נוכחות של אישה שוות זכויות.
ספר שופטים פרק ה' מגנה את האמירה המבזה קול באשה ערווה. ספר שופטים פרק ה' נוזף בהם, ברבנים ובקצינים שנותנים להם גבוי.
המקדשים קול אשה בערווה נותנים לנו באלו הימים עוד שיעור בטירוף של הקצנה לאומנית. הם אינם מסתפקים בהתגרות מילולית מעליבה נגד אשה, הם עלו מדרגה ביידית אבנים על מפקד בכיר בצה"ל, שריפת מתקנים בתוך מחנה צבאי, העלאת אש במסגד מוסלמי ואף לא אחד מהם נעצר על-ידי משטרת ישראל. 