קצב עדיין חי

חוששני שמערכת המשפט בישראל לוקה בהבנת המושג "רצון". היא ככל הנראה תופשת אותו באופן דיכוטומי בינארי של שחור-לבן: אישה רוצה יחסים - הכל בסדר, לא רוצה - אונס. זו טעות חמורה, שכן כמו כל דבר בעולם גם הרצון הוא מושג מורכב. במאמר זה ננסה ללבן את המושג כדי לסייע למערכת להבינו כהלכה. ובכן, מהו אונס? אנשי המשפט כנראה יאמרו: יחסי מין שלא בהסכמה. להערכתי אין זו הגדרה מספיק טובה, הייתי מגדיר זאת: יחסי מין בכפייה, כאשר לקורבן אין אפשרות סובייקטיבית להימנע מכך. מדוע? מיד נסביר. עד כאן החלק התיאורטי, כעת לחלק האירוטי. זהו השלב בו קוראינו הקטינים מתבקשים להפסיק לקרוא.

בוודאי שמעתם על המונח "זיוף אורגזמה". במסגרת היותי לא מומחה לשום דבר, אני גם לא סקסולוג דגול, אבל כמוכם שמעתי על המושג. מה משמעותו? אישה מטעה את בן-זוגה לחשוב שנהנתה כדי שהוא ירגיש טוב. זה כמובן לא עניין פלילי, על זיוף כזה לא מגישים תביעות, אבל אם תובע ישאל אותה תחת אזהרה: האם היא רצתה ביחסים הללו למען סיפוק צרכיה המיניים? ייתכן שהתשובה תהיה: לא! יתרה מכך, האם כל הזוגות בעולם מתואמים ביצריהם? בוודאי שלא. מן הסתם ישנם כאלו הנאלצים להסתפק בתדירות נמוכה יותר של יחסי מין מכפי שהיו רוצים, מצד שני יש גם כאלו המקיימות יחסים בתדירות גבוהה יותר מכפי שהיו רוצות (כנראה לרוב נשים). אישה שמקיימת יחסים בתדירות גבוהה ממה שמתאים לה, עושה זאת כדי לרצות את בן-זוגה. כלומר היא לא לגמרי רוצה! מה שנקרא: גומרים-הולכים. דוגמאות קצת פחות סקסיות: יש חיילים המשרתים בקרבי נגד רצונם ועוברים מסלול מפרך, לעומתם יש ג'ובניקים העושים חיים במודיעין, מחשבים, גל"צ או דו"צ. האם כולם רוצים ללכת לצבא? לא כולם באותה התלהבות, חלק "רוצים" מאונס - שירות חובה זה לא בדיוק רצון חופשי. כך גם בעבודה: יש מנהלים שמגיעים לעבודה, שמים רגל על רגל, צועקים על כולם, מפטרים את מי שלא מספיק מלקק להם ומעניקים לעצמם בנדיבות בונוסים שמנים, ויש עובדי קבלן שבאים לעבודה בסבל רב. כולם רוצים לעבוד? כן, אבל זה לא בדיוק אותו "רצון".

רצון זה לא דבר פשוט, בסופו של דבר הוא שקלול של גורמים. האם זונה רוצה לקיים המון יחסי-מין? היא רוצה להתפרנס, אז כדי להשיג את המטרה הזו - בשקלול הרצונות: כן, היא רוצה. מדוע אישה שהמדינה דירדרה אותה לעוני ולזנות אינה נחשבת כנאנסת, בעוד פקידה המסרבת לוותר על תפקידה כן?... כאשר אישה מחליטה לקיים יחסי-מין כדי להשיג מטרה מסוימת, אפשר לומר שהיא נאנסה רק אם הרצון או ההסכמה שלה היו בחוסר ברירה מוחלט, או קרוב מאוד לכך (לפחות מנקודת מבטה)! אנס מכוון אקדח לראשה של קורבנו ושואל אותה: את מסכימה להיאנס? היא מסכימה כי אין לה ברירה. לא בכדי למילה אונס יש משמעות נוספת: כפייה. האם טייס רוצה לנחות נחיתת אונס? מה זה רוצה, לא בהתלהבות יתרה, אך אין לו יותר מדי אלטרנטיבות. לא כזה ולא כאילו, אונס משמעו חוסר ברירה!

מדוע אני אומר כל זאת? כי "רצון" איננו דבר פשוט. אישה לא יכולה לבוא ולומר: קיימתי יחסים אבל לא רציתי מכל הלב - סימן שנאנסתי. זה לא עובד ככה. אם כוכבת קולנוע נכנסת למיטתו של במאי הוליוודי כדי לקבל תפקיד, היא לא עושה זאת תמיד מתוך תשוקה מטורפת ורצון טהור. היא אומנם עושה זאת מרצונה, אבל כשקלול של אינטרסים ואילוצים. לכן אם פקידה מוכנה להיכנס למיטתו של מעסיקה כי זה מה שהוא דורש ממי שרוצה לעבוד תחתיו (תרתי משמע במקרה שלנו), היא לא יכולה ליילל: הצילו, נאנסתי. היא בוודאי יכולה לומר שזה לא מקובל, לא ייתכן, זו שערוריה, לתת לו סטירה ולשאת בתוצאות - כלומר להיות מפוטרת. לא נעים, אבל קצת פחות חמור מאונס... לחלופין אם היא הסכימה, היא יכולה לדרוש בדיעבד פיצויים, שכן סקס לא אמור להיות חלק מדרישות התפקיד. הכל נכון, יש רק בעיה אחת קטנה: מה עושה כאן המילה אונס?... יש להסתייג ולהדגיש: אם היה מדובר באישה חסרת אמצעים שסיכוייה למצוא עבודה אחרת היו קלושים ופיטוריה היו מובילים אותה להיזרק לרחוב - זהו אכן מקרה של חוסר ברירה, היא חסרת-אונים ואז בהחלט יש להתייחס לכך כאונס. אבל המקרה שלפנינו דומה הרבה יותר לבמאי הוליוודי. הנשים רצו להסתופף בחברה הגבוהה אז הן העדיפו בשקלול הרצונות שלהן להיכנס למיטת הבוס. צריך להבין שמבחינה נפשית אישה שעוברת "אונס" מרצון (פותחת כפתור בחולצתה, שמה ליפסטיק, אוסרת להיכנס למשרד כשהיא לבד עם הבוס, כותבת לו מכתבי אהבה, נפגשת עמו ביחידות בבתי מלון ובתקופת האונס משתגלת על ימין ועל שמאל עם נהגו של האנס ושני מאבטחיו), לא עוברת משהו שבכלל מזכיר את החוויה המזעזעת שעוברות נאנסות האמת. גם בלי לדעת בכלל את פרטי המקרה הספציפי, ברור שאמצעי האונס לא היה אקדח, לא סכין, ואף לא שריריו המסוקסים של האנס האימתני - אמצעי האונס היה סמכותו. לכן ההסכמה לקיום היחסים נבעה מהחלטה והעדפה להיכנע למרותו, לכן ה"אונס" היה מרצון, לכן לא היה אונס! לכן קצב המסכן מוצא את עצמו באיזה תא מוזר, הוא בשוק טוטאלי, ממרר בבכי, ואין לו בכלל מושג מה הוא עושה שם... קצב עדיין חי. נארגן צעדה מקריית מלאכי לירושלים?...