האיתותים של השופט לי-רן

שופט בית משפט השלום בירושלים, חיים לי-רן, הנחית (יום א', 18.12.11) מכה קשה על התביעה במשפטה של שולה זקן בפרשת רשות המיסים. לי-רן קבע במפורש, כי לא יתייחס בפסק דינו לטענת ההגנה בדבר שיטת פעולה של זקן ביחסיה עם אחיה, יורם קארשי, אלא רק לשאלה האם הפרה אמונים במגעיו עימו בפרשת רשות המיסים. יתרה מזו: באמירה נדירה מאוד, התבטא לי-רן בעיצומו של המשפט בנוגע למהימנותו של קארשי, שהוא אחד מעדי המפתח בתיק. המדינה טוענת, כי קארשי "בחש" הן במינויו של ג'קי מצא למנהל רשות המיסים והן בשאיפתו של יגאל סער להתמנות לסמנכ"ל המינהל ברשות. קו ההגנה של זקן הוא, שמעולם לא דיברה על כך עם אחיה, ושדבריו בנושא היו שקר. לדבריה, היא מעולם לא שוחחה עם קארשי על פרטי עבודתה, שכן הדבר היה עלול לפגוע באהוד אולמרט. התביעה ביקשה להראות, כי זקן כן שוחחה עם קארשי בנושאים אחרים הקשורים לעבודתה, אבל לי-רן קבע נחרצות: לא ארשה זאת.

"בחשן וגוזמאי"

הצגת דפוס פעולה היא שיטה לגיטימית של התביעה, שזכתה לגיבוי וניתוח מפורט של בית המשפט העליון בפרשת קצב. לי-רן לא נימק מדוע אין הוא מרשה קו זה במשפט הנוכחי, אם כי בכך הוא יקל על התביעה בערעורה, אם וכאשר יגיעו הדברים לכך. לכך יש לצרף את דבריו של לי-רן על קארשי, כאשר אמר שאין מחלוקת שמדובר ב"בחשן" וב"גוזמאי", והשאלה המרכזית בפסק הדין תהיה האם ניתן לומר שבמקרה של רשות המיסים - הוא כן דיבר אמת. חוץ מזה, אמר לי-רן, הוא בהחלט מבין את קו ההגנה של זקן - אם כי "מבין" כמובן אין פירושו "מקבל". השורה התחתונה מכל האמירות הללו היא, שאם לי-רן היה צריך לפרסם היום את פסק דינו - יש יותר סיכוי שהיה מזכה את זקן מאשר שהיה מרשיע אותה. לי-רן גם הירבה לפסול שאלות אחרות של התובע, יוחאי בן-שמואל, ולקבל את התנגדויותיו של הסניגור, מיכה פטמן. כך למשל לא איפשר להעלות שאלות שהתבססו על מוצגים ועדויות שהועלו במשפטם של אולמרט וזקן בפרשות ראשונטורס וטלנסקי. הוא פסל שאלות בנוגע למעמדה של זקן בלשכתו של אולמרט, באומרו שיש להפנות אותן לאולמרט (שיעיד בהמשך השבוע). בן-שמואל שאל מדוע אולמרט הזהיר את זקן שלא לסייע למקורבים; גם שאלה זו, קבע לי-רן, יש להפנות לאולמרט. באחת ההתגוששויות המילוליות הרבות בין בן-שמואל לפטמן, ביקש בן-שמואל את סיועו של לי-רן - אך הלה דווקא דרש להפסיק את ההערות של עמיתיו לתביעה.

השופט משועמם

גם שפת הגוף והערות פרוצדוראליות של לי-רן שידרו רבות. הוא שב ודרש מבן-שמואל להפנות לזקן שאלות קצרות בלבד, ולעומת זאת - לא מנע מזקן לתת תשובות ארוכות ומפורטות. לפני תחילת הדיון הוא הביע תקווה שלא יימשך עד השעה הרגילה של סוף היום - 5 אחרי הצהריים. בשעה 3 שאל לי-רן את בן-שמואל בכמה זמן הוא מעריך את החקירה שנותרה לו. בן-שמואל השיב שמדובר בשעה וחצי עד שעתיים. לי-רן, בקוצר רוח: "לא, אתה תקצר מאוד". בן-שמואל: "יש לנו עוד שאלות". לי-רן: "אני בטוח אבל תקצר". אגב: בשבוע שעבר קטע לי-רן את החקירה הנגדית אחרי שלוש שאלות בלבד, למרות שנותרו שעה וחצי לסוף היום. היו נקודות בהן פיהק במהלך החקירה הנגדית, ופעם אף התמתח במלוא גופו אחורה; בחקירה הראשית לא ראיתי אותו עושה זאת. ניתן היה לראותו מתעסק בגומייה שהחזיק בידיו, והתחושה הכללית ששידר בחלקו האחרון של היום הייתה של שעמום מסוים. פעם אחת העדיף לפנות אחורה ולהביט החוצה מבעד לחלון. האם זה מרמז על זיכוי? רק לשוטים ניתנה הנבואה. כבר היו מקרים בהם דומה היה ששופטים נוטים לכיוון זה או אחר, ואז התוצאה הייתה הפוכה. אבל נכון לאחרי עדותה של זקן, דומה שהיא יכולה להיות יותר מעודדת מאשר התביעה.