"חוזה האומה" כל מי שלקח אי פעם קורס בסיסי במבוא לאסלם, יודע לספר את קורותיו הראשונים של מוחמד הנביא וכיצד יצר את "אומת המאמינים": מוחמד הוזמן לעיר ית'ריב (לעתיד "אל-מדינה") על-ידי שני שבטים פגאניים שהיו כבולים במעגל אלימות מתמשך, בכדי לשמש ביניהם בורר ומשכין שלום. (מתוך מוניטין שכבר רכש לעצמו בעיר מכה, כמטיף ואיש רוח.)
מוחמד, הציע לשני השבטים המסוכסכים הסכם, חוזה. הצעתו הייתה שהם יקבלו את בשורת אללא אשר בפיו ולהתאסלם, כאשר תחת אותה הדת, הם לא יוכלו להילחם האחד בשני. במילים אחרות, מוחמד הציע להם מנגנון דתי-חברתי חדש, אשר יש ביכולתו להתעלות מעל המתח שיצרה הזהות השבטית שהובילה להרג הדדי, היות שכמוסלמים - "אחים לדת אחת", יהיו השבטים אסורים במלחמה פנימית. הצעתו זו של מוחמד ידועה בכינוי עהד אל אומה ("חוזה האומה"), ושני השבטים שקיבלו עליהם את החוזה מכונים מאז ה"אנצר"- "התומכים", שכן הם ליוו מאז את הנביא לקורותיו וגיבו אותו דרך קבע.
ראוי לציין שהזהות השבטית לא התבטלה לחלוטין עם תקומתה של ה"אומה המוסלמית", שהרי לא בנקל ניתן לסלק זהות שבטית עתיקה כל כך. מוחמד אישר לשבטים לקיים את המסגרות השבטיות, אולם בכפוף לחוזה הפוליטי דתי שלו. דרך אגב, גם היום הזהויות השבטיות בתרבות הערבית מושרשות וחזקות מאד.
"ג'יהאד" הג'יהאד הינו היסוד השישי באסלם ויש לו מספר מובנים. גם המאמץ להפצת האסלם באמצעות הטפה ותעמולה (דעווה) נחשבת לג'יהאד, אך מובנה של מילה זו היא "מלחמת קודש איסלאמית" ומאבק מזוין נחשב המעלה הגבוהה ביותר בג'יהאד.
1 לאחר התחייבות שני השבטים המוזכרים לעיל ב"חוזה" בפני אללא ונביאו, להימנע ממלחמות פנימיות, הם יצאו כ"אומה" חדשה, למלחמה בשבטים הכופרים אשר חיו לידם. זו הסיבה שראשיתו של הג'יהאד הוא בפשיטות ביזה שארגן מוחמד נגד שיירות הסחר למכה. שכן האומה המוסלמית שזה אך נוסדה, לא יכלה למממן את צבאה ומלחמותיה, גם לא את צרכיה החומריים, בשום צורה אחרת...
2 "הסחת דעת"
נעזוב לרגע את ההיסטוריה לטובת הפוליטיקה החברתית ונלמד שני מושגים המכוונים למעשה אל אותה תופעה: "תיאוריית ההסחה" ומנגנון "השעיר לעזאזל": כאשר אומרים "הסחת דעת" בפוליטיקה חברתית, מתכוונים בדרך כלל לכך שעלית פוליטית פותחת לעיתים במלחמה עם גורמי חוץ, בכדי להסיח את דעת הציבור מבעיותיה הפנימיות, (בין אם כלכליות ובין אם חברתיות) וכך האזרח לא בא בטענות כלפי המשטר עצמו, או כלפי מבנה החברה בו הוא חי.
3 אלו הן טענות מוכרות במדעי החברה, אך ראוי לציין שיש חוקרים רבים הטוענים כי את "תיאוריית ההסחה", קשה עד בלתי אפשרי להוכיח, שכן מדובר בקשר שההנהגה הפוליטית תמיד תנסה להסתיר.
עם זאת, אנו בהחלט מכירים דוגמאות שבהן ניסו להשתמש באותה הטכניקה. צעדו של נשיא סוריה בשאר-אל אסד לשלוח לכיוון גבול ישראל "פליטים פלשתינים" ב"יום הנכבה", בכדי שינסו לעלות על הגדר ו"לחזור למולדתם", היה ניסיון קלאסי להסחת הדעת. אסד קיווה בכל ליבו שצה"ל יהרוג בפולשים, ובשל כך החברה הסורית תפנה את כעסה מהזירה הפנימית, אל מדינת ישראל שתהווה בעניין הזה השעיר לעזאזל.
אסד הוא בהחלט לא הראשון מאז מוחמד הנביא שהשתמש במנגנון זה, ואם נבחן את ההיסטוריה במזה"ת, נמצא ש"מנגנון ההסחה", פעל בהצלחה כמנגנון חברתי מגבש, עשרות אם לא מאות פעמים, מאז "חוזה האומה" של מוחמד הנביא.
אפשר למשל לבחון את מהלכיו של יורשו של מוחמד, הח'ליף הראשון - אבו בכר, ולזהות כיצד המנגנון של תיאוריית ההסחה פעל, כמו אצל מוחמד, בהצלחה יתרה: עם מותו של מוחמד, מספר שבטים ערביים פרשו מן ה"אומה", מכיוון שטענו כי הם נשבעו למוחמד בלבד ומותו מבטל את תוקף החוזה. אבו בכר דחה את הטענה הזו ומיד יצא למלחמה נגד אותם שבטים פורשים. מלחמה זו מכונה "מלחמת רידה". משהכניע אותם והחזירם אל חיק האומה, המשיך אבו בכר מיד את תנופת המלחמה, והפנה את כל המתח הפנימי שנוצר עם מות מוחמד, אל עבר האימפריה הביזנטית. שכן באבו בכר כבר שררה הבנה עמוקה, שמה שפעל לטובת נביאו, בוודאי יפעל גם לטובתו שלו. ואם רצונו הוא להכפיף את השבטים המתחרים לידי אומה אחת ולשמר את קיומה כחובקת שבטים וזהויות, יהיה זה אפשרי אך ורק באמצעות מלחמה עם גורם חיצוני.
כל ארבעת הח'ליפים הראשונים השתמשו במנגנון ההסחה של הפניית המתח הפנימי החוצה, על-ידי מלחמות. למעשה תוך 40 שנה של כיבושים, (622- 662 לספירה, כולל כיבושי מוחמד) "אימפריית המאמינים" כבר השתרעה מגבולה המזרחי של אפגניסטן כיום, ועד דרום תוניס של (היום) במערב. שושלת בית אומייה, שהנהיגה את האומה אחר הח'ליפים, השלימה עד המאה השמינית את כיבוש אפגניסטן במזרח ובמערב הוסיפה את אלג'יריה, מרוקו, ספרד ופורטוגל. כל מנהיגי האיסלאם שהתקיימו אי פעם עסקו בכיבושים ומלחמות ואם נביא בחשבון זה אף את האימפריה העות'מאנית שמנהיגיה והאליטה הפוליטית שלה היו מוסלמים בכל רמ"ח אבריהם, אז למעשה עד המאה ה-16 האיסלאם היה שרוי בתור זהב של כיבושים וחברה יציבה באופן יחסי. (במאה ה-16, הסולטאן סולימאן "המפואר", כבש את בלגרד והביא בכך את השלטון המוסלמי כמעט עד ליבה של אירופה).
על כן, לא בכדי זוכרים המוסלמים עד היום את אותם כיבושים כשיאה של האימפריה המוסלמית, ואת הפסקת הג'יהאד ותחילת בלימתו על-ידי המערב, כסוף תור הזהב המוסלמי ותחילת ההידרדרות החברתית הפוליטית של דת האסלם.
"אומת המאמינים" ו"האביב המוסלמי" דבר מעניין לשים אליו לב בדת האסלם, הוא שהמאבק המתמיד בגורם חיצוני, הוא אבן יסוד באופי הדת כולה:
התפשטות האסלם נבלמה זמנית במאה השמינית, עם הדיפת גלי הכיבוש הערבי באירופה. אז שכללו התיאולוגים והמשפטנים המוסלמים את ההגדרות הבסיסיות, התקפות עד עצם היום הזה, ולפיהן העולם מחולק לשני אזורים - "דאר אל איסלאם" ו"דאר אל חרב". "דאר אל איסלאם" כולל את חלקי העולם בהם יש או היה לאסלם שלטון פוליטי והשלטון היה נתון בידי מוסלמים. "דאר אל חרב", כולל את כל הארצות שהמוסלמים טרם כבשו, אך שעליהם לכבוש כדי להשליט את שלטון האסלם ואת חוקיו.
4 כאן נכנס לידי ביטוי, ובמשנה תוקף, רעיון ה"אומה" ("אומת המאמינים"\"אומת האסלם") ולמעשה מכאן המושג "אומת האסלם", העמיד את דת האסלם כולה, כמציגה תביעה ריבונית ייחודית, המטפחת שאיפות אוניברסאליות, המבקשת להקיף את כלל האנושות ושואפת לכונן מדינה איסלאמית חובקת תבל ומלואה:
5 אחת הסיבות העיקריות, על-פי תפיסתי, למיסוד מנגנון המאבק המתמיד הזה והנצחתו, נובע מכך שמנגנון ההסחה המוכח והמצוין ביותר שידעו המוסלמים עד היום הוא המלחמה- הג'יהאד. הוא הכלי המסיח את האומה ממתחיה הפנימיים-בין שבטיים ולכן אין סיבה להפסיק אותה.
לכן כעת, כשהאביב המוסלמי החל מבשיל פירותיו, והמפלגות האיסלאמיות מנצחות במדינות אשר עברו הפיכות (תוניסיה, מצרים, ובדרך להשתלט על מרוקו וסוריה
6, מלחמה מגבשת נגד גורם חיצוני הוא צעד מתבקש, כמעט טבעי. חייבת להימצא בקרוב קבוצה שתשמש שעיר לעזאזל לשם הסחת הדעת החברתית, אין מזה מנוס. על אחת כמה וכמה יהיה כך, כאשר המנהיגים הם דתיים והעם אשר הסדרי אספקת המזון עם ארה"ב, גם ככה לא מובנים לו, ידרוש מלחמה בעצמו. השילוב הזה מחזק עוד יותר את האפשרות שתיפתח מלחמת ג'יהאד במזה"ת בעתיד הנראה לעין.
איני טוען שהמלחמה תהא דווקא עם ישראל אגב, למרות שהסבירות גבוהה, אך גם מלחמה בין הגוש הסוני לגוש השיעי יכולה לפרוץ באותו אופן. כמובן כאשר זה יקרה, אף מנהיג לא יודה בכך שהמלחמה תפרוץ לשם הסחת הדעת, או הגיבוש, יתכן והמנהיגים המוסלמים לא יודו גם שמדובר במלחמת ג'יהאד, אך כך או כך, שילוב של ניתוח פשוט בין ההיסטוריה האיסלאמית למדעי החברה הופך לסבירה מאוד את האפשרות שהג'יהאד יהיה הצעד הבא.
