"בסוף היום"; "אין ארוחות חינם"; "ההצגה הכי טובה בעיר"; "חלון הזדמנויות" - אלה כמה מן האמריקניזמים שבלעדיהם ישראלים "אזרחי העולם" אינם יכולים לגמור משפט. שימו לב במיוחד ל"חלון ההזדמנויות", צירוף מלים פיוטי, אבל גם מפחיד. כי דרך החלון הזה מזמינים אותנו לקפוץ - ולהתרסק.
לשון המקור האמריקני היא "window of opportunity", אך בחיינו המדיניים לא הזדמנויות נשקפות בעד החלון הזה, כי אם איומים באסונות שיבואו עלינו - אם לא נקפוץ. וה"ההזדמנות" המפתה המוצעת לנו היא, להינצל מן האסונות האלה תמורת "וויתורים כואבים". הקפיצה היא תמיד אחת: אל "גבולות- אושוויץ". לעומת זאת, האיומים באסונות מתחלפים ובמקום כל איום שמתבדה, מזומנת לנו מיד "הזדמנות" חדשה, שאסור להחמיץ אותה.
הזיכרון קצר, וגם אין מי שיזכיר. מפני שבעלי החלון שולטים גם בתקשורת, וזו מצליחה להשכיח את תחזיות השווא של העבר, מתוך תקווה שאת הבלוף הבא נאכל בשקיקה. המשחק הזה מתנהל כבר למעלה מ-40 שנה, ללא הפוגה. לאחרונה נפתח "חלון הזדמנויות" לשיחות עם שלטונות רמאללה, אם רק נסכים מראש לחלק את ירושלים, לסגת לגבולות 67' ולנקות את השטח מיהודים. ומהו האיום, אם בכל זאת נתרחק מן החלון ההוא? פורענות נוראה ושמה - "דה-לגיטימציה"!. אולם בטרם נתקרב אל המלה המפחידה הזאת, הבה ונראה מה היה לנו עד כה.
האיום הכי וותיק היה הטרור הפלשתיני. היסטוריונים, מזרחנים ומומחים למדעי המדינה מילאו את אוזנינו באמת המוחלטת, המדעית כביכול, שטרור לאומי אי-אפשר לנצח. ולכן - קדימה, אל "חלון ההזדמנויות"!. בינתיים חוסל הטרור האירי (ואנגליה עדיין שולטת בצפון אירלנד), הודבר הטרור הטמילי בסרי-לנקה, והטרור הבאסקי בספרד הניח את נשקו. וגם אנחנו שמנו קץ לטרור הפלשתיני ביהודה ושומרון, ודווקא היכן שנענינו לפיתוי "חלון ההזדמנויות", בעזה, שברנו את הראש.
אחר כך בא האיום הכלכלי. פרופסורים וטייקונים הוכיחו באותות ובמופתים, שאם לא ננצל את חלון ההזדמנויות לחתום הסכם שלום עם הערבים, הכלכלה שלנו אבודה. והנה, למרות שלא חתמנו, הכלכלה שלנו פורחת! אמריקה בצרות, והמשק שלנו איתן. אירופה רחוקה מנתוני האבטלה, האינפלציה והגרעון שלנו. לאחרים הורידו את הדירוג ולנו העלו, וכל זה כשאנחנו עדיין יושבים, בחסדי שמיים, גם בירושלים וגם בחברון.
חלון הזדמנויות אירני לא יהיה לעולם אם לא הטרור והכלכלה, תמיד נשאר פתוח חלון ההזדמנויות של הדמוגרפיה. כל הסטטיסטיקאים דקלמו, שאם לא ננצל את חלון ההזדמנויות להיפטר מן "השטחים", מובטח לנו בעוד כו"כ שנים - רוב ערבי! - באו העובדות וסגרו גם את החלון הזה. זה למעלה מעשור, הנשים היהודיות יולדות יותר והערביות פחות. שיעור הילודה אצל היהודים עלה ב-20% ואצל הערבים ירד ב-5%. כיום, התייצב שיעור הילודה אצל שני העמים מסביב ל-3 ילדים למשפחה. המגמה החיובית נמשכת - ודווקא אצל נשים "חילוניות". "השד הדמוגרפי" נעלם!
שנים רבות חיבר
שמעון פרס את אירן לחלון ההזדמנויות של "השלום" שלו תחת הסיסמה "השטחים תמורת הפצצה". עד שהצליח לנתק את רצועת עזה מישראל ועל הרצועה השתלט החמאס, שאינו מוכן אפילו להעמיד פנים של מו"מ ומסרב עקרונית להיכנס למשחק השלום עם היהודים. ומי הפטרון שלו? אירן! ברור אפוא מאליו, ש"חלון הזדמנויות" אירני לא היה מעולם.
והיה לנו "ספטמבר השחור", חלון הזדמנויות לרוץ ולהקים מדינת אויב פלשתינית בגבולות 67', מהר מהר לפני שיעשה זאת האו"ם! והנה אנחנו כבר בדצמבר, וכלום לא קרה לנו. כך נותרנו עם חלון ההזדמנויות האחרון: להיכנס ל"מו"מ" עם אבו מאזן לפי תנאיו, כלומר לתת לו הכל מראש, ואם לא - נחטוף "דה-לגיטימציה", שלילת החוקיות של קיומנו. כי על-פי התעמולה הערבית מדינת ישראל נולדה בחטא. היהודים של היום אינם עם בכלל, כי אם אספסוף, רסיסי עממים שהמשותף ביניהם הוא רק הדת, ומקומם בארצות שמהן באו. את אדמת פלשתין גזלו מן העם הפלשתיני ההיסטורי, שהינו צאצא העמים הקדמונים שהיו כאן, ובכלל זה הישראלים העתיקים. לכן, למדינת היהודים וליהודים אין כיום כל קיום לגיטימי בפלשתין.
בני עמנו, ששוב דוחפים אותנו לעבר "חלון ההזדמנויות", מתעלמים מכך שהטיעון הזה חל על מדינת ישראל בתור שכזאת, בגבולות הקו הירוק, ולכן תל אביב לא תהיה לגיטימית גם לאחר שתחולק ירושלים!
הדה-לגיטימציה מתפשטת במערב, מפני שהיא מרגישה שם בבית. סוף סוף אין היא אלא גלגול עדכני של האנטישמיות הישנה, ששאפה תמיד להוציא את היהודים אל מחוץ לחוק, ולשיא הגיעה בשואה, כאשר יהודים חיים הוכרזו בלתי לגיטימיים על-פי חוק. אבל מה לכל זה ולוויכוח על ארץ ישראל השלמה?
לא נותר, אלא להציע לעוכרי ישראל לאמץ את מוחותיהם ולהמציא מהר "חלון הזדמנויות" חדש, סביר יותר, לפני שהכל יבינו שהחלון היה רק ציור על קיר אטום.
