גם יגאל עמיר היה "רק שיח שוטה"

כל פעם שיוצאת אלימות מהימין הישראלי התגובה האוטומטית של פעילי הימין הקיצוני ורבני הימין הקיצוני, אותם אלו שרגע לפני כן תמכו, קראו למרד / סירוב / בגידה או תגובה חריפה מאד היא גלגול עיניים, טענה שהאלימים הם לא יותר מעשבים שוטים ושאינם מייצגים את כלל מחנה הימין. ברור שהם לא מייצגים את כל הימין, הימין הוא היום המחנה הגדול בישראל, מרבית תומכיו רחוקים מנוער הגבעות, תומכי יגאל עמיר, משה קצב, יונה אברושמי או ברוך גולדשטיין. אבל אנשי הימין הקיצוני- שנוכחות מרשימה יש לו גם בין נבחרי הליכוד, אומנם לרוב אינם אלימים, אך הם בהחלט מעודדים את אותם האלימים. כשרבנים וחברי כנסת מעלים על נס את סירוב הפקודה בצבא, את הסרבנות אפילו לשרת בצבא, כשח"כ מיכאל בן-ארי תומך נלהב בנוער הגבעות האלים ביותר, המשתלט על מאחזים לא חוקיים כמו רמת מגרון, כשבעלי תפקידים ממלכתיים כמו דניאלה וייס ואיתמר בן-גביר תומכים במפירי חוק אלו. כשקצין בכיר בצה"ל מאוים בגלל העובדה שהוא מבצע את תפקידו, כשחוקי המדינה הם מרמס בידי קבוצה קיצונית, כשנערים עזובים מנוצלים והופכים לנערי גבעות במקום שהמועצה האזורית בנימין תדאג לחינוך, תמיכה טיפולית והוצאתם מהמעגל השלילי הזה. כשכל אלו קורים, אין להתפלא על עוד פעילות "תג מחיר", למעשה על אלימות הולכת ומתגברת.

השמאל לא אחראי להרג אזרחים ישראלים

אי-אפשר להשוות את אותם קיצוני ימין לקיצוני השמאל. מעצבן ככל שיהיה ניב גורדון לא תמך באלימות ברמה בה תמך בה מיכאל בן-ארי, או איתמר בן-גביר. ההפגנות בבילעין רחוקות אלפי מילין מפעולות תג מחיר. ובעיקר, השמאל לא אחראי להרג אזרחים ישראלים. קל לאנשי הימין הקיצוני לטעון שיונה אברושמי, ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר הם רק "עשבים שוטים". הם באמת לא מייצגי הרוב, אבל הם נתמכים על-ידי אווירה שציבור רחב מייצר. על-ידי אווירה שרבנים, נבחרי ציבור ופובליציסטים מעודדים, ופוליטיקאים רופסים לא מונעים. והם לא נתמכים רק על-ידי אווירה, הם נתמכים גם באופנים נוספים, קונקרטיים מאד. מתישהו יגיע יגאל עמיר הבא, גם הוא יהיה עשב שוטה, גם הוא יהיה מעט מעורער, גם הוא יהיה "לא מייצג את המחנה". הוא יכול לקום עוד כמה ימים, שבועות או חודשים, האווירה חמה, מהבילה וממתינה לו. אפשר לעצור אותו, אבל במקום זה, אחרי שיירה, יגלגלו עיניים, ועדיין אחרי מותו יקימו לו גלעד.