צריך לגייס את ההיסטוריה כדי להאיר את המסדרונות השוממים של הדעת. אבל ההיסטוריה, משכמה ומעלה, נוטה להיעלם ולהתחבא בין הכלים או שהיא בשדה מחפשת לעצמה סוג של אתונות.
תראו את אירופה היום. בוערות סביבה כמה מדורות והחומציות בקיבה מעלה אדי רעל שאין מפניו מנוס, והיא בוחרת לעסוק שוב בשבט הנידח, אותו קומץ שלעולם ישביע את הארי – היהודים בארץ ישראל. מזל שתקענו קצת יהודים בארץ ישראל – העולם אומר לעצמו – אפשר על כן להניח ליהודים בתפזורת הגלויות, כלומר, לאלה שהם בתוכנו.
קוריאה הצפונית בסימן שאלה מטריד שעלול לעורר סימני צו קריאה באירופה ובאמריקה. אירן עדיין מייצרת את הפצצה ואת טיליה ארוכי הטווח שיכוונו לאירופה. הג'יהאד עדיין מצהיר שהוא הולך לכבוש את העולם כולו. בטוב לב ובנעימות, כמובן. לשם כך הוא שולח מדי פעם דוגמיות קטנות למוצרים שלו. פיצה להמונים.
סוריה טובחת. אבל כידוע תוכניות של אשפי מטבח זוכות לקהל צופים אדיר ולרייטינג נפלא. טבחים וקצבים הם בצמרת האופנה כמו שהיו פעם ספרים וצבעי שיער.
בתוניס, במצרים ובפריס החל אביב ערבי וזה ייגמר בחורף איסלאמי עם בכי ודמעות. בפריס הם חדלו לשרוף מכוניות בכמה פרברים וקיים חשש שיחזרו למטוסים. ממתינים עכשיו לאות ולבאות.
אז ישראל כמובן וההתנחלויות. לפני שאנחנו מכופפים את הראש ומקבלים עלינו תענית, ראוי לבדוק שוב מי הם אותם כוהני דת אירופים ובשם איזו דת הם מבקשים לכופף את ראשנו הפעם. כי גם אצלם חל אביב עמים ולא ידוע בשם איזה אביב הם מדברים אלינו הפעם.
שמעתם על אהבה וחמלה? כשדתם הייתה דת האהבה והחמלה, האירופים רצחו ושרפו לפחות עשרים מיליונים מבני עמנו והרבה יותר מבני עמם. חיבוק המוות שלהם היה חיבוק אהבה מלא שנאה. את הדת הזאת הם החליפו ממש בימים אלה בדת הליברליזם וקדושת האדם. לא באשר הוא אדם. כי מה איכפת להם אם הורגים ונהרגים ברחובות ביירות, בגדד, דמשק, קהיר, קונגו, תימן, לוב, סודן, פקיסטן ועוד שלושת רבעי העולם. איכפת להם שיהודים בונים את בתיהם ביהודה ושומרון. בונים – לא הורסים ושורפים. איך זה מסתדר עם ההיגיון של ההיסטוריה?
ובכן, זה לא מסתדר.
אני קורא בימים אלה ספר של היסטוריון ישראלי מבריק, יובל נח הררי, בשם 'קיצור תולדות האנושות' (הוצאת דביר). אנסה להביא פה כמה פירורים מתוך ההיסטוריה.
שמעתם על עבדות? עבדות הייתה לא רק במצרים והעולם העתיק, בימי האימפריות היוונית והרומאית. לא רק בימי הביניים האפלים. הסחר בעבדים מאפריקה לאירופה ומושבותיה, בעיקר לאמריקה, נוהל על-ידי הערבים (איך לא?) והוא שירת את התרבות האירופית שעברה בחלקה דירה לאמריקה. מי שהיה ספק אנרגיה (עבדים) מסורתי בימים ההם הוא ספק האנרגיה (נפט) גם בימינו בזמן הזה. דבר לא השתנה עדיין.
העבדות היא שהזינה את האימפריות של אירופה. היא גלגל התנופה של הדת הקפיטליסטית. כל תעשיות השוקולד והממתקים של שווייץ ובלגיה נוסדו על עבודת כושים לקול שריקות שוטים במטעי הפרך של סוכר ארצות הדרום של אמריקה. עבדים כושים הובלו מאפריקה לאמריקה כי תושבי המקום (אינדיאנים) כבר הוכחדו במכרות ובמטעים. מעריכים כי 90% מהאוכלוסיה הילידית נשמדה.
שמעתם על רעב? בהודו השתלטו הבריטים על בנגל בשנת 1764. זה היה העשיר במחוזותיה של תת-היבשת העצומה. הבריטים הנאורים שמביאים איתם מוסר, תרופות ומינהל תקין לכל מקום, החלו לשדוד כדרכם הרת האסון (ראה עמ' 307) במטרה להתעשר במהירות על חשבון תושבי המקום. בשנת 1769 פרץ רעב שנמשך עד 1773. מעריכים כי בשנת 1770 בלבד מתו ברעב כעשרה מיליון תושבי בנגל (38% מתושבי המחוז בטרם הכיבוש).
שמעתם על ברוני סמים? בגלל אותם ברוני סמים מקוללים פרצה מלחמה בין בריטניה לסין (שנים 1842-1839). בריטניה ניצחה ואיתה ניצח כמובן גם העולם החופשי והדמוקרטי. קיצור תולדות אותה מלחמה מפוארת הוא כדלקמן (עמ' 328): במחצית הראשונה של המאה ה-19 חברת הודו המזרחית הבריטית (משהו בסדר גודל של
מיקרוסופט בשיאה וחצי תאגידי הנפט יחדיו) ואנשי עסקים בריטים אחרים ייצאו סמים (בעיקר אופיום) לסין. בסין היו כ-40 מיליון מסוממים (10% מהאוכלוסיה). כמובן שהבריטים התמכרו לייצוא הרווחי הזה ואי-אפשר היה לקחת מהם בקלות את הצעצוע.
הממשלה הסינית אסרה על השימוש בסמים בארצה (כן, בארצה שלה, מה תגידו?) והשמידה מטעני סמים שהובלו באוניות בריטיות לנמלי פריקה בסין. סוחרי הסמים שהיו מקורבים לממשלה הבריטית (כמה מהם היו שרי הממשלה וחברי הפרלמנט) דרשו מהשלטון (כלומר מעצמם) להתערב. בשנת 1839 הכריזה בריטניה הגדולה מלחמה על סין בשם... תקשיבו טוב, אני לא מתבלבל במילים, בשם 'עיקרון הסחר החופשי'. מזל שבריטניה, העולם החופשי ואנחנו ניצחו במלחמה על טיבו של העולם... סין נאלצה לשלם לבריטניה פיצויים על מטעני הסמים שניזוקו והושמדו. הונג-קונג נקרעה מסין כדי לשמש בסיס סמים מרכזי דרכו יועברו המטענים לתוך היבשת. זה פלא שהסינים בחרו בקומוניזם?
שמעתם על פילנתרופיה? בשנת 1885 הקים ליאופולד השני מלך בלגיה (עמ' 334) ארגון לא ממשלתי בשם 'האגודה הבינלאומית האפריקנית'. מטרתה המוצהרת הייתה להילחם בסחר העבדים באגן הקונגו שבמרכז אפריקה ולהטיב את מצבם של הילידים על-ידי מתן טיפול רפואי, סלילת כבישים, הקמת בתי ספר ועוד. מה שמעניין פה זה העוד. תחת הכסות ההומניטרית העניקו מעצמות אירופה לאגודה שהוקמה ריבונות על 2.3 מיליון קמ"ר, שטח גדול פי 75 משטחה של בלגיה. איש כמובן לא שאל לדעתם של כ-30 מיליון התושבים במקום.
תוך זמן קצר מאוד, כלומר, באפס זמן, הפכה האגודה לארגון עסקי להפקת רווחים. זה גם פירושו של ארגון להפקת לקחים. קח, ורק כך, ככל יכולתך. במהרה התמלא העמק של אפריקה במכרות ובמטעים שנוהלו על-ידי הבלגים של המלך והתבססו על ניצול בתנאים זוועתיים של מיליוני פועלי-עבדות. ידועה לשמצה הייתה תעשיית הגומי. כפרים הוצרכו לספק מכסות ומי שלא עמד בהן הוצא להורג. ידיים נכרתו לפי חוק תנ"כי הנאור "עין תחת גומי". לפי הערכות מתונות ביותר, עלה המרדף אחר הגומי והרווחים הקלים בקונגו בחייהם של 20% עד 50% של התושבים (נספו בין 6 ל-15 מיליון תושבים) בשנים 1885 עד 1908.
לפני שאתם מתכופפים אז לפני שאתם מורידים את הראש בבושה ומנסים להסתיר את הסומק הנורא שלה, כדאי לסכם את הדיון בכמה מילים.
האנשים הטובים של אירופה – כמה מהם העבירו את חשבונות הבנק שלהם וחלק מהשפעתם לאמריקה – מדברים איתנו על מוסר, על ליברליות, על אהבה, על חופש וזכויות מאז ומתמיד. הם מאשימים אותנו, ובצדק. אבל מהו הצדק הזה ולאן הוא מוליך? אותנו. לאן הוא מוליך אותנו? אותם הוא מוליך אל שדות האורז, מכרות הזהב ועצי הגומי. שיהיה להם לבריאות. לאן הוא מוליך אותנו? תחשבו טוב כדי שיהיה גם לנו לבריאות.
בדיחה קלה לסיום בספר מופיעה גם אנקדוטה שיכולה להאיר במקצת על אפלולית החנוכה שהשתררה מסביב. האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג וחבריו עברו לפני הטיסה לירח סדרת אימונים באחד ממדבריות הישימון של אמריקה בתנאים דומים לאלה השוררים על פני הירח. במקום התגוררו כמה אינדיאנים זקנים שהתבוננו בהם בהשתאות.
מה אתם עושים? שאל אחד הזקנים תלושי השיניים את ניל ארמסטרונג.
מתאמנים לטיסה בחלל, הוא ענה.
טיסה לאן? שאל הזקן.
לירח, אמר ניל.
הזקן טחן את הרעיון הזה כמעט שבוע ואחר-כך בא אל ניל ואמר לו, אני מבקש שתעבירו ידיעה לרוחות הזקנות של אבותינו. הרוחות מתגוררות על הירח בשדות הציד הנצחיים.
בבקשה, אמר ניל ואסף את חבריו. הזקן לימד את האסטרונאוטים משפט ארוך ומסובך שאותו לא היה מוכן להסביר. זה מיועד אך ורק לתושבי הירח, אמר.
שנים אחרי שחזר מביצוע המשימה פגש ניל אינדיאני זקן באחת ממושבות העונשין ושאל אותו לפירוש המשפט הסתום. הזקן פרץ בצחוק רם ואמר, זה משפט פשוט מאוד: "אל תאמינו לאף מילה שלהם. הם באו לגנוב לכם את האדמות".
