השראה מן השטן

מצד שני נוכחנו, ש'מוּסר' מעוּות יכול לשמש מקור השראה לא רק ללבלרי היתד. גם במוסף הארץ, שבקצה השני של הקשת, הולכים בדרך אומללה זו. אחד ושמו אלון עידן, עורך עמוד הדעות של העיתון, שלא גדל בדיוק על ברכי ה'הַשְקוֹפֶע' (כך מכונה האידיאולוגיה החרדית-ליטאית בפי נאמניה), יוצר בטורו האישי 'המדד', קישור מצמרר ומרושע בעליל, בין פרס נובל שיהודים רבים זוכים בו, למותו של פורע שהסתער עם רצח בעיניים לצד עשרות אנרכיסטים על שער ישוב נווה צוף, ויידה ממרחק קצר אבנים מסוכנות לעבר ג'יפ צבאי. הארץ, על-פי מיטב הכתיבה הבולשביקית, אינו מגלה לקוראיו מה באמת גרם למותו של אותו פוגרומיסט ערבי. נטול כל יושרה עיתונאית מינימלית, מגדיר הארץ את העבריין הערבי בתואר התמים "בחור צעיר", שמן הסתם, לא פגע בזבוב ולא איים על-אף אחד. הארץ מסתיר במתכוון מעיני קוראיו, תוך בגידה בעקרונות העיתונאיים הבסיסיים, שתי עובדות חשובות לגופו של עניין: א) שהפוגרומצ'יק היה באותה עת בעיצומה של התנפלות על שערי הישוב נווה צוף, ו-ב) שהוא יידה אבנים גדולות לעבר החיילים שנקראו להגן מפניו על הישוב. עובדות מהותיות זו אינן קיימות כלל בקינה של הארץ על מותו של המסכן, נקי הכפיים, הצדיק התמים ושמו תמימי. אילו הגיע מישהו מן הירח וקרא את מאמרו של עידן, היה מבין ממנו שכנופיית רוצחים מקצועיים התנפלה על בחור תמים על לא דבר. הארץ לא ייתן לעובדות לקלקל לו השתלחות בוטה. פראבדה בשפל ימיו לא היה נוהג אחרת. וכה כותב אותו עידן, מתוך תיעוב עצמי מבחיל: "22% מהזוכים בפרס נובל הם יהודים. ולכן, בין היתר, מוסטפא תמימי נהרג בנבי סאלח. יש קשר בין ציון העובדה שאחוז היהודים זוכי הפרס גבוה בהרבה מהאחוז שלהם באוכלוסיה, לבין הרגע שבו תמימי – לא יהודי – נורה בראשו ממרחק מטרים ספורים". לקרוא ולא להאמין. יש בהחלט קשר, לדידו של העיתון הפוסט ציוני, בין הגניוס היהודי למותם של פורעים לא-יהודים! לא ייאמן! העובדות, הרקע לאירוע, האבן ששילח ה"בחור הצעיר" כדי לפצח גולגלות של חיילי צה"ל והסתערותו על נווה צוף, כלל לא קיימים, על-פי האנטי-אינטגריטי של הארץ. המקסימום שכתב הפלסתר של הארץ היה מוכן לעשות למען העובדות, היה להגדיר את המחבל בתואר – מפגין. סתם מפגין תמים. יידוי אבנים? סיכון חיי חיילים ואזרחים? אין חיה כזו בעיתון הארץ, כשמדובר במחבל ערבי. אותו הארץ, אגב, מתייצב כמובן בראש התובעים – ובצדק! - לאתר בהקדם ולהעניש בכל חומרת הדין את נער הגבעות היהודי, שיידה אבן בפרצופו של סמח"ט אפרים. אבנים עלולות להרוג, רק כשיהודי מיידה אותן.

מפליא כמה שנאה עצמית יכול להכיל יהודי, בן הארץ הזו, שמועסק בעיתון שהמו"ל שלו מתיימר לטעון שהוא עדיין ציוני (נניח לרגע את השותף הגרמני שלו). מדהים עד אימה: "משום שבאופן כללי 22 אחוז מזוכי פרס הנובל יצאו מאיתנו, היהודים, אז חייל צה"ל הירשה לעצמו לפתוח את דלת הג'יפ, להוציא קנה ולירות בפניו של בחור ערבי בן 27 רימון גז". התהפכו אצל עידן היוצרות: הפורע, "בחור ערבי" בסך-הכל, בחור טוב, אחד מהחבר'ה, שלא נגע לרעה בזבוב – עד שהגניוס היהודי הגזעני זכה בנובל וגרם למותו של נקי הכפיים הזה. במילים אחרות: מוטב היה, לדידם של עיתון הארץ, שהיהודים לא היו זוכים בפרס נובל: לא יהודים באשר הם, ובוודאי לא דן שכטמן ודניאל כהנמן ואברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר וישראל אומן ועדה יונת. מפני שאילו לא זכו 22% היהודים מקרב מקבלי הפרס, לא היה נהרג הפוגרומצ'יק שהתנפל באבנים על חיילי צה"ל שהגנו מפניו על נווה צוף. "לכן", כך הארץ – כלומר: אך ורק מפני ש-22% מבני העם היהודים הם זוכי נובל - נהרג הפוגרומצ'יק; ו"משום" זאת, כך הארץ – כלומר: אך ורק משום ש-22% מהזוכים הם יהודים – קיפח "בחור צעיר" ותמים את חייו. הפרוטוקולים של זקני ציון מחווירים מול כתב הפלסתר של עידן ועיתונו הבזוי. גדולי עוכרי ישראל לא היו מנסחים זאת טוב יותר מהארץ ומיתד נאמן. זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ. דרכם של עיתוני ביבים.