בעולם נורמלי, הידיעה הזאת לא הייתה מתפרסמת בשום כתב עת שאיננו מקומון. אבל הסיפור הצליח לצאת מהגבולות המוניציפליים של חולון והסביבה, ולהפוך לכותרת של ממש: נוסעי קו 189 פתחו דף מחאה בפייסבוק. לטענת הנוסעים, מאז הרפורמה האחרונה בתחבורה הציבורית בגוש דן, הנסיעה באוטובוס מחולון לכיוון אוניברסיטת תל אביב הפכה לבלתי נסבלת. האוטובוסים מפוצצים, מגיעים באיחור ומשך הנסיעה ארוך מדי. כל זה מן הסתם לא יעניין את מי שאיננו זקוק לשירותיו של קו 189; מה שמעניין הוא שעל דבר כזה פותחים מחאה בפייסבוק.
הבעיה בקו 189, כך נראה, באמת קשה ומצריכה טיפול. העניין הוא שפעם, על בעיות כמו צפיפות באוטובוס היו מרימים טלפון ל'דן'. מתקשרים פעם אחת, פעמיים, שלוש פעמים, עד שיימאס לאחד הצדדים. פתרון קצת יותר אפקטיבי היה שליחת מכתב, שעליו חתומים כמה וכמה אנשים שהעניין בוער להם. קצת מוזר לדבר על דברים שגרתיים ונורמליים כל כך בלשון עבר, אבל כנראה הדרכים המקובלות להתלונן על בעיה הן כבר פאסה. היום, כשמשהו מפריע - מארגנים מחאה. לא משנה מהו הגורם הבעייתי, זה יכול להיות מחיר הדיור, מחיר הקוטג', מחיר הסיגריה או מחיר הביסלי-בצל. אם יש כמות סבירה של אנשים שהעניין מעצבן אותם, הם פותחים במחאה. זה לא דורש יותר מדי, כל מה שנחוץ הוא דף בפייסבוק, והנה קמה לה מחאה חדשה.
יכול להיות שהם צודקים, החבר'ה של 189. אולי המצב באמת מצדיק מחאה. יכול להיות שגם נוסעי קו 76 וקו 258 (שמות בדויים) צריכים להקים קול זעקה, כי גם שם נדחסים עשרות אנשים מדי בוקר. ובאותה מידה, גם תושבי יבנה צריכים לפתוח במחאה נגד קופת החולים שפתוחה כל יום רק עד הצהריים, ותושבי נצרת-עילית יארגנו גם הם מחאה נגד העבודות ברחוב הראשי שלהם, ועוד לא דיברנו על מחאת הלקוחות במכולת של ברוך, שבשש וחצי בבוקר עדיין אין אצלו לחם טרי. אם פשוט כל כך למחות בפייסבוק, למה לא. אם כל זאטוט יכול להחתים היום עשרות אנשים על עצומה באינטרנט, אפשר גם לסחוף ציבור רחב למחאה וירטואלית. רק צריך לוודא שבאמת יישאר ציבור רחב שיוכל להצטרף, כי אם כל אזרח יארגן קמפיין נגד מה שמטריד אותו, לא יישאר מי שיעשה לייק.
מי שלא איבד כלום בין חולון לתל אביב אינו אמור להיות מוטרד מהמצב בקו 189, אבל דבר אחד צריך להטריד אותו: בפעם הבאה שתהיה כאן סיבה אמיתית למחאה ציבורית, אף אחד כבר לא יתרגש ממנה.
