בפאתי אוניברסיטת בר-אילן נמצאים רחובותיה של רמת-גן, העיר המאכסנת, וכן רחובותיה של גבעת שמואל, העיר השכנה. רבים מגיעים במכוניתם אל שערי האוניברסיטה ומחנים בחוץ, מול המרכז המסחרי הקטן. כדי לשלם שולפים את הסלולארי ומקליקים את קוד החניה.
המכשיר מצרצר: "אמור את שם העיר שבה אתה רוצה לחנות". מיד משיב כל אחד כיד דמיונו הטובה עליו. יש בוחרים ברמת-גן ויש שבוחרים בגבעת-שמואל.
הולך האדם לעיסוקיו באוניברסיטה, בטוח ששילם את חוב החניה. אולם, איתרע מזלו וחזר ומצא דוח על שמשת החלון: גם שילם וגם נקנס.
הלך לברר: במה חטאתי, הרי שילמתי...
מסתבר שאורחים מזדמנים אינם יודעים לאיזו עיר צריך לשלם את דמי החניה. אין שום שלט או הודעה באיזו משתי הערים חנית. אם אינך יודע את סדרי הרחובות בפינת האוניברסיטה - אתה נתון לחסדי המזל. והעיריות מרוויחות מבורותם/אי-ידיעתם של האורחים.
אם יקבעו שלטים ברורים: כאן תשלם לרמת גן וכאן תשלם לגבעת שמואל, העיריות יפסידו קנסות.
עירייה, הרי איננה חייבת בשקיפות ובהגינות. במה היא טובה מטייקון, שהחברות שלו עושקות את הלקוחות?