על-רקע ההתקרבות ואולי ההתמזגות של אש"פ עם החמאס, הגיע זמן לפקוח את עינינו. בהתדיינות בנושא במשך כל הבוקר מעל גלי האתר, חזרה ונשמעה הטענה המופרכת, שאם נעקור עוד ישובים יהודיים וניתן להם את מה שהם מבקשים - יבוא השלום במהרה בימינו. וזה מזכיר בדיוק את מה שאמר רומקובסקי, מפקד גטו לודז' בזמן השואה לכל יהודי הגטו: בואו ניתן להם את היד (והכוונה לדרישת הגרמנים לקבל 10000 ילדים למשלוח למחנות המוות), וכך נציל את הגוף". במשלוח האחרון גם הוא הועמס על הרכבת למוות.
החבירה של החמאס ואש"פ כעת אינה כלל הזדמנות היסטורית עבורנו כדי לזכות בשלום המיוחל, שאנו מברכים עליו בכל פגישה עם מישהו. לא "אהלן" ולא "הי". שלום - זה מה שבפינו. אך לא בפיהם. את האמנה הפלשתינית שמכריזה על השמדת ישראל כולה, כמו גם האמנה של חמאס הנחרצת יותר - אסור לשכוח.
את הצלחת שיטת הסלאמי שנוקטים בה הערבים המכנים עצמם "פלשתינים" - רואים בשטח. אלפי יהודים גורשו מבתיהם וחיים חיי עליבות ובזיון, כמו גם יהודים המתגוררים ביהודה ושומרון המכונים בבוז "
מתנחלים" כמו היו מצורעים, בעוד המדינה הולכת ומצטמצמת בממדיה. אך שלום - אין. חוזה אוסלו, שהרוב כבר מודים בכישלונו, הביא מיד לאחר חתימתו את האינתיפאדה הראשונה. רפיסותנו המתמשכת תביא עלינו עוד אסונות, ולאט לאט, בקצב הנוח לערבים, תיגמר המדינה היהודית הנוכחית.
כשערבים עוקרים מטעי יהודים, כשהם גונבים את הכוורות של היהודים, חומסים עדרי בקר וממיתים בהם - המדינה עוצמת את עיניה. כשההתיישבות הלא חוקית פורחת בתוך מדינת ישראל על אדמות מדינה , תחילה בצורת אוהליםֿ אח"כ בצורת מבנים ארעיים ולסוף בצורת כפרים ערביים - אין פוצה פה ואין מצפצף. אבל כשפעילי ה"עמותות החברתיות" הנתמכות ע"י מדינות זרות בעלות אוריינטציה אנטי ישראלית ויהודית משמשים כמלשינים ופוגעים במדינתם ע"י מסירת "עוולות" שהיהודים עושים במדינתם ע"י בנית בתים - זה בסדר. גם אם הם תופסים ערבים על אם הדרך, ומחתימים אותם שהאדמה עליה נבנו בתים או קרוואנים במיגרון למשל - היא אדמתם (דבר שלא היה ולא נברא, וגם אם כן - עבר זמנו לאחר שתיקה בנושא משך 4 שנים) - כל זה בסדר מצד הממשל העברי.
אז איך יש לנו סיכוי להמשיך ולחיות בארץ אבותינו, נחלתנו מזה ארבעת אלפים שנה? חובה עלינו לפקוח את עינינו, ולא לשחק לידי הערבים שונאינו המוצהרים בחתימת ידם. לא לוותר על-אף שעל, בטח לא על מה שנפל לידינו במלחמה כשהם תכננו בה לכלותינו כליל. ומה לעשות - אנחנו הצלחנו ב"ה ובעזרת עצמנו. אל נשלה את עצמנו שיש להתרפס לפני מדינות זרות כדי לרצותן. אין להן say מבחינת ניהול עניינינו בשטחנו הפרטי. שידאגו קודם לרצח העם שמתרחש בסוריה, ושלא יתייפייפו על חשבון קיומנו.
רוצים שלום? בואו נעשה קודם כל הסכם ביניים, פנים אל פנים, ללא מתווכים, ללא תנאים מוקדמים, ונבדוק אם הכוונות רציניות. כדי להגיע לשלום בין צרפת וגרמניה לקח 300 שנה של מלחמות. אז קצת נחישות והכרה במציאות ולא בהזיות אופוריות. ואז אולי יגיע שלום אמת.
שבת שלום.