אני מרחם על משה קצב

ריטה הוציאה לאחרונה דיסק חדש עם ביצוע מרטיט לשיר פרסי שנקרא "פרח אבן" ובפרסית "גולה סנגם". אהבתי את הביצוע שלה וחיפשתיו בגוגל. אז מצאתי ביו-טיוב קליפ של ריטה שרה את השיר הפרסי הזה לא פחות ולא יותר בערב לכבודו של משה קצב בהיותו נשיא המדינה. היה זה לפני שבע שנים. קצב ישב במרכז הבמה, פניו עטויי נהרה של אושר. ריטה מכרכרת ושרה את השיר הזה במיוחד עבורו. מבטיו אינם נגרעים ממנה לשנייה. המצלמה משוטטת בקהל ונוחתת על פניה המאושרות של גילה ושל כמה מילדיה היושבים לצידה. כולם מחייכים בשמחה רבה. אז לפני שבע שנים כשזה צולם עוד לא היכרנום. עכשיו אנחנו מכירים אותם היטב ואת פרצופי הזעם האפורים שלהם כשהם יוצאים מבית המשפט פעם ועוד פעם ועוד פעם, או כשהם מלווים את אביהם אל הכלא. בסוף השיר ריטה מדלגת אל קצב בחינניות ומדביקה לו נשיקה על הלחי. קצב מסמיק, מנסה לנצור את הרגע, ולו לעוד שנייה, אבל היא מתחמקת ממנו בחן ושבה לקדמת הבמה. כולם מוחאים כפיים בהתרגשות רבה. מחיאת כפיים נשיאותית לריטה. סוף מערכה ראשונה. רחמים על קצב ועל הנשים חלפו שבע שנים. משה קצב אפילו לא הולך לקנטינה, בטח ובטח לא פוגש את בני משפחתו כי הוא מתבייש. בעוד זמן קצר יקבל לתא שלו שותף חדש אחרי שבניזרי ישתחרר. את עמי פופר. נשיא המדינה לשעבר ישמע לילה-לילה את הנחירות של מי שבשנות התשעים היה עבורנו הרע המוחלט אחרי שרצח שבעה פועלים ערבים, סתם. שבע שנים. ריבונו של עולם. ישבתי בערב שבת האחרון בארוחת ערב משפחתית-חברית. בשלב מסוים בין המנה העיקרית לאחרונה, התחלנו שוב להתבדח בבדיחות קצב. גם אני משתתף בהן. אבל אז לקחתי רגע אוויר ואמרתי: "שתדעו לכם שאני ממש מרחם על משה קצב". מיד קפץ עלי זוג חברים בכעס ושאל אותי: "ועל הבנות שהוא אנס אתה לא מרחם?" השתתקתי. לרגע נדמתי בעיני עצמי כפרו-אנסים מצוי. אבל אז הבנתי שהאחד אינו מוציא את השני. אני מרחם גם על משה קצב וגם על הבנות. על הבנות אני מרחם כי עברו חוויה קשה ומשפילה בידי קצב, ועליו אני מרחם כי אני חושב שנפילה כה דרמטית מאיגרא רמה לבירא כה עמיקתא כפי שחווה קצב, כמעט שלא קיימת בעולם האנושי. בדרך כלל אנשים שנופלים זה לרוב בשלבים הגיוניים, סבירים. שניים-שניים, ארבעה-ארבעה, חמישה-חמישה, של שלבי-נפילה בבת-אחת. לא כל-כך הרבה במכה אחת. רחמים על נשיא מדינה לשעבר מלמדים אותנו לרחם על ההומלס, על המשפחה שנזרקה מביתה, על הצעיר האפריקני שמסתנן לישראל לחפש עבודה, על הסורי שנטבח, על כלבים וחתולים זנוחים, על סוס שהוכה בידי בעליו. לא נרחם על אדם שהיה נשיא המדינה ואוטוטו יהיה לשכן של עמי פופר? אינני אומר לסלוח לו, אינני אומר לוותר לו. לחנון אותו? על זה יחליט הנשיא על-פי אמות מידותיו. אינני אומר שלרחם עליו זה לגרוע משהו מן הפגיעה שפגע. אני רק אומר שלרחם עליו זה אנושי. זה עשוי להגיד משהו עלינו, לא על קצב. אני מרחם עליו. זה הכל.